מ-3 מיליון ל-55 אלף: הפינגווינים בדרא"פ בסכנה
תוך מאה שנה צנח מספר הפינגווינים לאורך חופי דרום אפריקה. עד ל-2025 הם עלולים להיעלם לגמרי. הסיבות: נגישות הולכת ופוחתת למזון ודליפות נפט. מומחים וארגונים מנסים לשמור על הזן הנכחד
"בבטי'ס ביי, אנשים רק רואים פינגווינים, פינגווינים ופינגווינים. הם בכל מקום, אנשים נאלצים לגרש אותם מהגינות שלהם", אומרת ונסה שטראוס, מנכ"לית הקרן הדרום אפריקנית לשימור עופות החוף. שחרור הפינגווינים לאוקיינוס היה חלק ממאמץ לסייע לאוכלוסיית הפינגווינים האפריקנים בדרום אפריקה, הנמצאים בסכנת הכחדה.
מושבת הפינגווינים המפורסמת ביותר בקייפ טאון נמצאת בבולדרס ביץ'. במושבה יש רשת שבילים,
טיילות ועמדות תצפית, שנועדו להגן על העופות מפני בני האדם - ולהפך. לפי שירות הפארקים
הלאומיים, בשנה שעבר הגיעו לבולדרס ביץ' כ-88 אלף מבקרים. מפעם לפעם כמה פינגווינים ישחו
לחוף הבא, וינסו לנגוס באיזו אצבע מזדמנת. מבקר שיגיע במקרה לאזור יחשוב שמצבם של הפינגווינים מצוין. למעשה, לעתים קרובות, תושבי שכונות סמוכות לקולוניות פינגווינים שבסיסן בחוף, רואים בפינגווינים מטרד.
למרות שנדמה שהם נמצאים בכל מקום ועל אף שהם מאוד חמודים, הפינגווין האפריקני
נמצא בצרות צרורות. בשנה שעברה שונתה הגדרת מצבו מ"פגיע" ל"בסכנת הכחדה". בתחילת המאה העשרים חיו בין שלושה לארבעה מיליון פינגווינים לאורך חופי דרום אפריקה ונמיביה. עד שנת 2000 נותרו מאתיים אלף בלבד, ונכון לשנה שעברה מונה האוכלוסייה 55 אלף פינגווינים בלבד. ומכיוון שפינגווינים לא מסוגלים לעוף, האומדן לגבי מספרם מדויק למדי. אם לא ימצאו דרך לעצור את הצטמקות אוכלוסיית הפינגווינים, הם ייעלמו תוך 15 שנה.
כמו עופות ים אחרים, גם הפינגווין רגיש מאוד להפרעות סביבתיות ונחשב לאינדיקאטור טוב: לפי מצבם של הפינגווינים אתה יכול לדעת מה מצבו של האוקיינוס מבחינה בריאותית.
אחת הסיבות העיקריות להצטמקות אוכלוסיית הפינגווינים היא נגישות הולכת ופוחתת למזון. דגי אוקיינוס - האנשובי והסרדינים - שמהווים חלק מרכזי בדיאטה של הפינגווינים, הולכים גם הם ונעלמים בשל רגישותם להתחממות המים, הקשורה לשינויי האקלים. גם דיג יתר וכלבי ים טורפים מסכנים את אוכלוסיית הפינגווינים.
רק בסוף שנות השישים נכנס לתוקפו האיסור לאסוף ביצי פינגווינים, אבל אז צצה סכנה חדשה מצידן של מיכליות נפט ששטו ליד קייפ טאון ומדי פעם הותירו מאחוריהן דליפות. ברגע שנוצות הפינגווינים נמרחות בנפט, הן כבר לא עמידות במים והפינגווין לא שורד. כיום, זיהום מנפט הוא יותר בגדר סיכון מאשר מציאות. ועדיין, שטראוס מעריכה שכתם נפט אחד גדול מספיק, יכול למחוק את כל הפינגווינים באזור.
המצב החמיר עד כדי כך שגורי פינגווין בסטוני פוינט פשוט מתו מרעב. לכן הוחלט לאסוף את הגורים וכמה מבוגרים ולגדל אותם ידנית במתקן של הקרן לשימור עופות המים. בסוף השנה שעברה גם התאגדו מספר מגזרים בחברה הדרום אפריקנית - מדענים, ארגונים לא ממשלתיים, תעשיית הדיג והממשלה - בניסיון ראשון מסוגו להציג תוכנית משותפת. המטרה: לעצור את הצטמקות אוכלוסיית הפינגווין האפריקני ואחר כך להביא למצב שהאוכלוסייה תגדל בקצב של אחוז אחד בשנה.
לדברי שטראוס, לא מדובר כאן רק בעתיד הפינגווין האפריקני, אלא בעתיד האוקיינוסים וכדור הארץ כולו. "אנשים רבים תלויים באוקיינוס, שמספק מזון, תעסוקה ואפשרויות נופש", היא אומרת. "לכן עלינו לשמור על מערכת היחסים בין האוקיינוס, בעלי החיים והאנשים. עלינו, בני האדם, מוטלת האחריות לשמור על כדור הארץ. אם נהרוס אותו, אין לנו לאן ללכת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם