אשכנזי: "בטוח שגם בני, תמיר ויורם לא ירכינו ראש"
לראשונה מאז שפרצה "סערת דגן", מותח הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי ביקורת על ראש המוסד היוצא. "הוא לא היה צריך להגיד את הדברים בחוץ, עניינים מסוג זה צריכים להישאר בתוך החדר". על יכולתם של הרמטכ"ל וראשי המוסד והשב"כ לעמוד מול נתניהו וברק בנושא איראן: "הם יידעו להגיד את דעתם ולא ירכינו ראש"
אשכנזי דיבר באירוע שהתקיים בטורונטו, קנדה, בביתו של הנדבן היהודי-קנדי ג'רי שוורץ. האירוע היה "דינר", ערב התרמה למען עמותת על"ה הישראלית, כל ההכנסות בו נאספו לפיתוח הכפר השיקומי "על"ה נגב", בו מאושפזים ילדים נפגעי שיתוק מוחין. מקים העמותה והפעיל המרכזי בה הוא האלוף במילואים דורון אלמוג, שגם נכח באירוע. הכפר "על"ה נגב" קרוי על שם בנו ז"ל.
אשכנזי דיבר בכנות וחלק עם הנוכחים את השקפת עולמו בנושאים רבים. הוא סתר את דבריו של דגן, שצוטט כמי שאמר ש"אני, גבי (אשכנזי) ויובל (דיסקין) היינו היחידים שבלמו את המתקפה על איראן, אני מפחד שיורשינו לא יצליחו במשימה הזו". לדברי אשכנזי, "אני סמוך ובטוח שגם בני (גנץ), גם תמיר (פרדו, ראש המוסד) וגם יורם (כהן, ראש השב"כ) יידעו להגיד את דעתם לקברניטים, לא יהססו להביע אותה ולא ירכינו ראש". בנושא האיראני הוסיף אשכנזי ש"ישראל חייבת לעבוד עם השחקנים הבינלאומיים להגברת הסנקציות הבינלאומיות על איראן, זה המעשה הנכון לעשותו בשעה הזו, יחד עם זה חייבת להיות על השולחן אופציה צבאית ממשית".
בנושא המדיני, דווקא התחבר אשכנזי למסר של דגן: "אנחנו צריכים לגלות יוזמה בתחום הפלסטיני, הרי בסוף תהיה מדינה פלסטינית, זהו מהלך בלתי נמנע, החוכמה היא לבצע אותו בתיאום ולא תוך
אשכנזי נשאל גם על "אביב העמים" הערביים וגל המהפכות במזרח התיכון, ואמר: "כדאי לשים לב שעד היום לא היה שום שינוי משטר אמיתי באיזור, היו רק חילופי שליטים, מדובר בתהליך מאוד ארוך, זוהי תקופה של אי ודאות ואי יציבות באיזור כולו, בשנה-שנתיים הקרובות זה לא אמור להשתנות, זה לא יגמר כל כך מהר ואנחנו צריכים להיות קשובים ולעקוב אחר ההתפתחויות".
הרמטכ"ל לשעבר נשאל על כוונותיו ועל האפשרות שייכנס לפוליטיקה, הוא העדיף לשמור על עמימות ועל קונספציית "כל האופציות על השולחן" ואמר ש"כרגע אני לא יודע, בשנים הקרובות אני בצינון".
לכאורה, נראה כי אשכנזי נבדל מדגן, לא מותח ביקורת על הדרג המדיני, מיישר קו עם המסר הממלכתי ומשתדל לא ללכלך את הידיים במדמנה הישראלית. אבל קריאה מדוקדקת של דבריו מלמדת שההבדלים בינו לבין מה שמאיר דגן אמר אינם גדולים. אשכנזי נוקט בסגנון אחר, הוא משתדל לא להיקלע לעימות, לא למתוח ביקורת ישירה ולשמור על כבודם של מקבלי ההחלטות בישראל, אבל בין השורות המסר ברור ובולט.
כך, למשל, בקרדיט שנתן ל"בני, תמיר ויורם", הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ החדשים, "שיידעו להגיד את דעתם גם אם היא מנוגדת לדעת המנהיגים". כך, באמירה מחושבת, רומז אשכנזי בעצם שאכן נדרשים ראשי זרועות ביטחון אמיצים שלא יכופפו את ראשם מול הצמד נתניהו-ברק.
בניגוד לדגן, אשכנזי לא מחווה את דעתו במפורש כי "תקיפה באיראן תהיה מעשה שטות", אלא מסתפק ברמזים, מתבל ב"הגברת הסנקציות" ומדבר על "האופציה הצבאית חייבת להיות על השולחן", כשבמציאות דעתו האמיתית דומה מאוד לדעתו של דגן, בהבדל אחד: אשכנזי דפק על השולחן בתוך החדר, כשהיה בתפקיד, דגן עשה את זה, אבל המשיך לדפוק על השולחן גם באולם ההופעות. על זה, מותח אשכנזי ביקורת. נכון, הוא אומר, דגן דיבר בדם לבו, אבל לא היה צריך להגיד את הדברים.
בנושא השלישי, הפלסטינים, מתיישר אשכנזי לגמרי עם דברי דגן. הוא לא יורד לרזולוציות של "להגיד כן ליוזמה הסעודית", אבל בהחלט מדבר על יוזמה ישראלית מול הפלסטינים, על "מדינה פלסטינית שכל אחד יודע שתקום בסוף", ועל הסיכוי של יוזמה מדינית לעצור את מהלך ספטמבר.
עכשיו, נשאר רק יובל דיסקין. מי שמכיר ושומע אותו, יודע שמבחינת עוצמה, דבריו לא נופלים מדברי דגן. השאלה אם ימצאו דרכם להיאמר בפומבי.
אקו"ם