יובש בחירה: הקרב על המפלגה הרפובליקנית
הרפובליקנים מתקשים להציב מול אובמה מועמדים מלהיבים. צח יוקד בילה סוף שבוע בניו המפשייר, המדינה בה נפתח הקמפיין לנשיאות
קיין מגיע מהשוליים הקיצוניים של התנועה השמרנית, מתנגד חריף להפלות ולנישואים חד מיניים, אחד שכינה את תשלומי הביטוח הלאומי "נוכלות". והוא גם שונא מוצהר של מוסלמים. רוב הפרשנים הפוליטיים בארצות הברית הניחו שבפריימריז הנוכחיים הוא ישמש בתפקיד הגימיק עם הפה הגדול. למרבה ההפתעה, בעקבות העימות בסוף השבוע שעבר הוא הפך פתאום למועמד לגיטימי. הופעתו, שעוררה הדים רבים, הייתה עדות ליכולותיו הרטוריות, למה שחלק מהפרשנים מתארים ככריזמה. אבל בעיקר היא ראיה ניצחת לחולשתם הגדולה של יריביו הרפובליקנים - גלריה חיוורת ונטולת ברק שכוללת כרגע חמישה פוליטיקאים שיכולים להיכנס לרוב המסעדות באמריקה בלי שמישהו יזהה אותם.
רשימת המועמדים שנאבקים על הכבוד להתמודד מול הנשיא אובמה בנובמבר 2012 כוללת כרגע את מושל מדינת מינסוטה לשעבר, טים פולנטי; רון פול הבלתי נלאה, שחגג לא מזמן יום הולדת 76 ונכשל בניסיונותיו הקודמים להיבחר לנשיאות; המושל לשעבר של ניו מקסיקו גארי ג'ונסון, חברת הקונגרס ממינסוטה מישל בקמן והסנאטור לשעבר של פנסילבניה ריק סנטורום, מתנגד אובססיבי להפלות, שבקמפיין האחרון שלו הפסיד את מושבו בסנאט בפער של 18 אחוזים.
לצד מועמדים כאלה קל להבין מדוע זרח כוכבו של הרמן קיין החד באותו ערב. העימות שהיה אמור להיות יריית הפתיחה החגיגית של מערכת הבחירות הפך לאירוע אפור ונטול יוקרה, שכן המועמדים החזקים יותר - מושל מסצ'וסטס לשעבר מיט רומני ודובר בית הנבחרים לשעבר ניוט גינגריץ' - לא טרחו להגיע. בנוסף, יושבים על הגדר כמה אישים בעלי פרופיל גבוה שאמורים להוסיף קצת צבע לקמפיין הבחירות הצולע, ביניהם שרה פיילין הסנסציונית, ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודי ג'וליאני, מושל טקסס ריק פרי ומושל יוטה ושגריר ארצות הברית בסין עד לאחרונה, ג'ון הנטסמן.
יש שטוענים ש-17 חודשים לפני לבחירות לנשיאות הם פרק זמן גדול מספיק כדי להעניק למועמדים השונים אורך נשימה לפני שהם מכריזים באופן רשמי על הצעד הגורלי. אלא שההיסטוריה מוכיחה אחרת. אובמה, למשל, הכריז באופן רשמי על התמודדותו בבחירות כבר ב-10 בפברואר 2007 - שנה ועשרה חודשים לפני הבחירות. ג'ו ביידן, יריבו במרוץ וסגן הנשיא כיום, נכנס למרוץ עשרה ימים קודם לפניו, והילארי קלינטון הקדימה את שניהם. בצד הרפובליקני המצב היה דומה. ג'ון מקיין הכריז על מועמדותו ב-28 בפברואר 2007, ואילו ג'וליאני, שנכון להיום עוד מתלבט, עשה זאת ב-15 בפברואר.
עכשיו, כשהנשיא עצר את הנפילה בסקרים בעקבות חיסול בן לאדן, עיקר הסיקור הפוליטי מתמקד בקושי הגדול של המפלגה הרפובליקנית להוציא מקרבה מועמד ראוי שיצליח לעורר את השטח ולהלהיב את הבוחרים. זה מה שעשתה שרה פיילין אחרי ההפסד שלה ושל מקיין בבחירות, אבל כמו ג'וליאני ואחרים גם פיילין רק טבלה את רגליה במים, בלי לקפוץ ראש לבריכה. למעשה, רשימת
אחד מהם הוא מושל מדינת ארקנסו לשעבר, מייק האקבי, שהסקרים המוקדמים הראו שהוא המועמד המוביל יחד עם מיט רומני. מועמד נוסף היה מיץ' דניאל, המושל הפופולרי של אינדיאנה, שהודיע לאחרונה כי הוא מוותר על ההתמודדות בגלל התנגדותה הנחרצת של אשתו. ויש כמובן את איל הנדל"ן דונלד טראמפ שבמשך כמה חודשים עשה סיבוב יחסי ציבור קולני ופרוע בטרם הודיע כי החליט לא להתמודד בבחירות.
"מדובר במועמדים חלשים מאוד", פסק לאחרונה הפרשן הפוליטי הבכיר של רשת פוקס ניוז, וואן ויליאמס. "המועמדת היחידה שיכולה לכבוש את הבמה מבחינת כריזמה היא שרה פיילין, אלא שגם היא לא מסוגלת להתמודד עם אובמה מבחינה אינטלקטואלית". ויליאמס לא לבד. "בשלב הזה אין שום מועמד רפובליקני שמסוגל לגייס לצדו התלהבות מפלגתית גורפת", העריך לפני כמה ימים הפרשן הפוליטי ג'ק גרמונד מה"דיילי ביסט".
הרפובליקנים שומעים את הקולות, ולפחות כלפי חוץ מסרבים לשדר בהלה, אלא מקפידים להביע אמון מלא ברשימת המועמדים הנוכחית. וכמו במצבי המשבר הקודמים של המפלגה, החליטו ראשיה להתמודד עם הבעיה באמצעות הפניית אצבע מאשימה לעבר התקשורת הליברלית, לטענתם, שמנסה לסייע לאובמה על ידי הגחכה והקטנה של יריביו.
"כולם מודים בכך שמדובר באחת מרשימות המועמדים החלשה ביותר שהייתה לנו אי פעם", אמר לאחרונה ראש לימבו, בעל תוכנית הרדיו הפופולרית באמריקה ואחד מתוקפיו החריפים ביותר של הנשיא אובמה. "כל מי שאני מדבר איתו, כולם אומרים לי את אותו הדבר, זו אחת הרשימות החלשות ביותר. לפני כמה ימים דיבר איתי אחד הפוליטיקאים הבכירים במפלגה הרפובליקנית שאמר שזאת רשימה חלשה במיוחד. אלא שלדבריו זה לא משנה מאחר שכל מה שצריך לעשות זה להגביר את שיעורי ההתנגדות לאובמה, ולכן, לטענתו, זה פחות חשוב מי עומד בראש המפלגה שכן הבחירות הקרובות הולכות להיות משאל עם על אובמה. השאלה שלי היא איך בדיוק עושים את זה? איך מגבירים את שיעורי ההתנגדות לאובמה?".
קשה להגביר את שיעורי ההתנגדות לאובמה כאשר ל-44 אחוז מהציבור - כך לפי סקר של ה"וושינגטון פוסט" - יש דעה שלילית על המועמדים הרפובליקנים, לעומת 12 אחוז בלבד שמחזיקים בדעה חיובית. אפילו בקרב תומכי המפלגה הרפובליקנית גובר מספרם של בעלי הדעה השלילית, 37 אחוז, על אלה שהמועמדים הצליחו להרשים אותם, 22 אחוז בלבד. סקר נוסף שערך מכון "פיו" לפני כחודש וחצי מצא נתון מדהים עוד יותר, לפיו לא פחות מ-53 אחוז מהנשאלים התקשו לציין ולו שם אחד של מועמד רפובליקני שמתמודד לנשיאות. בקרב אלה שכבר הכירו שם אחד, 26 אחוז זכרו את דונלד טראמפ, הטייקון והסלבריטי, שהספיק להודיע מאז שלא יתמודד.
בזמן שברוב חלקי ארצות הברית עדיין שוררת תרדמה כללית, בניו המפשייר מתחילים להרגיש שהבחירות לא רחוקות. אחת המדינות הקטנות ביותר בארצות הברית בשטחה (מקום 46 מתוך 50) ובמספר תושביה (מקום 42) מקבלת מדי ארבע שנים דרגת חשיבות חריגה, שכן בה מתקיימים הפריימריז הראשונים בשתי המפלגות. נתון זה גורם לכך שניו המפשייר חורצת במידה רבה את גורלם של המועמדים השונים. ג'ון מקיין, שניצח בה לפני ארבע שנים, הפך בעקבות ההישג למועמד הרפובליקני המוביל. לעומתו רודי ג'וליאני, שהתחיל את הקמפיין כבעל הסיכויים הגבוהים ביותר, הפסיד בניו המפשייר (ובאיווה, שבה לא מתקיימים פריימריז אלא הצבעות של נציגים), והתקשה לחזור לתמונת המרוץ. לאור כל זאת, בשבועות האחרונים החלו המועמדים לבקר במדינה. מלטפים לתושביה את האגו, עוברים במסעדות ובקניונים, עורכים חוגי בית, לוחצים ידיים, מצטלמים עם מצביעים.
שישי האחרון, שעת צהריים. בבית פרטי של פעיל מקומי נערכים לביקורו של ג'ון הנטסמן. הבית, כמו הבתים השכנים בעיירה ניומרקט, יושב על שטח אדמה של כשני דונם, מוקף במדשאה רחבת ידיים ובגינה מטופחת. מזג האוויר הנעים, הסביבה השקטה והרחובות המטופחים מעניקים לקמפיין אופי מעט פסטורלי. על השולחן בסלון מונחות פלטות של גבינות ופירות העונה. בחוץ עומדים גברים באמצע החיים ומדברים פוליטיקה. הנטסמן, שאמור להגיע בשתיים בצהריים, מאחר, אבל לאף אחד לא בוער.
אף על פי שעדיין לא הכריז באופן רשמי על כניסתו למרוץ, הנטסמן זוכה בשבועות האחרונים לתשומת לב רבה מצד פרשנים שרואים בו את הסוס השחור של הקמפיין. על הנייר הוא נהנה משילוב נדיר של נתונים: מראה של שחקן קולנוע, קריירה מצליחה כאחד המושלים האהודים ביותר בהיסטוריה של יוטה - מי שנבחר ב-2008 לכהונה שנייה ברוב של כמעט 80 אחוז - וגב כלכלי איתן שמספק לו אביו, איש עסקים מצליח. בנוסף שירת הנטסמן בשנתיים האחרונות כשגריר ארצות הברית בסין. הוא נחשב לאחד הפוליטיקאים האהודים ביותר על התנועה השמרנית, לאחר שבזמן כהונתו כמושל יוטה הכריז על הקיצוץ הגדול ביותר בתשלומי מסים שידעה המדינה.
אלא שגם הנטסמן עצמו מסכים כי עדיין מוקדם לדעת אם כרטיס הביקור המרשים והכיסים המלאים יאפשרו לו לחדור את חומת החשדנות והאיבה שרוחשים המצביעים האוונגליסטים לדתו המורמונית. המורמונים, שרובם חיים ביוטה, מאמינים בקיומם של נביאים בני ימינו, רואים ב"ספר המורמון" ספר קדוש לא פחות מהברית החדשה, מאמינים כי האל, ישו ורוח הקודש הן שלוש ישויות נפרדות ומנהלים את חייהם לפי כללי תזונה קפדניים שכוללים הימנעות מאלכוהול, טבק, קפה ותה. על פניו מדובר בהבדלים שוליים בין קבוצות דתיות יריבות, אבל עבור עשרות מיליוני חברי התנועה האוונגליסטית הדומיננטית מדובר בלא פחות מכפירה והסיכויים שאלה יצביעו בבחירות למאמין מורמוני קטנים. הנטסמן הוא לא המורמוני היחיד במרוץ. גם מיט רומני, המועמד המוביל נכון לעכשיו, הוא מורמוני יליד יוטה. מתברר שבין משפחת רומני למשפחת הנטסמן ניטש סכסוך רב שנים.
בזמן שכולם ממשיכים לחפש מועמד חזק שיקרא תיגר על הובלתו בסקרים של רומני, מעורר הנטסמן ציפיות גבוהות שמקבלות ביטוי במספר הגדול של עיתונאים וצוותי טלוויזיה שטרחו להגיע לחוג הבית שלו בשישי שעבר. אחד מאלה הוא ג'ו קליין, הפרשן הפוליטי הבכיר של המגזין "טיים".
אתה שותף לתחושה שמדובר ברשימה חיוורת של מועמדים?
"זה הקמפיין העשירי שאני מכסה והפעם העשירית שלי בניו המפשייר ואין לי ספק שמדובר באחת ההנחות המגוחכות ביותר של התקשורת הפוליטית בארצות הברית. ב-1979, במטה של ג'ימי קרטר, חגגו כשרייגן נבחר לראשות המפלגה הרפובליקנית כשהם בטוחים שהם הולכים להביס את שחקן הקולנוע עם הדעות הקיצוניות ותראה איך זה הסתיים. אותו דבר היה ב-1992, כשאנשים אמרו שהרשימה הדמוקרטית חלשה, אף אחד לא שמע על ביל קלינטון, המושל האלמוני מארקנסו, ואילו ג'ורג' בוש האב נראה כמו מועמד חזק במיוחד. זה לא משנה אם המועמד חלש או לא, בסופו של דבר הוא עומד מול המועמד השני והשאלה היא מי משניהם יוצא טוב יותר וראוי יותר בעיני הציבור האמריקאי".
יש תחושה בקרב לא מעט אנשים שיהיה קשה במיוחד לנצח מועמד חזק כמו אובמה.
"יש יותר מדי דוגמאות בהיסטוריה שמוכיחות שאין דבר כזה מועמד שאי אפשר לנצח. ב-1992 בוש האב נהנה מ-70 אחוזי תמיכה, אלא שהתחושה הרווחת בקרב הציבור הרחב הייתה שהוא לא טיפל מספיק בכלכלה, ובסוף הוא הפסיד בבחירות לביל קלינטון. המצב היום הרבה יותר קשה מהמצב הכלכלי ב-1992, והשאלה היא האם יימצא המועמד הרפובליקני שיוכל לטעון שאובמה לא טיפל מספיק טוב בכלכלה. אובמה אמנם זוכה להערכה גדולה מעבר לים, אבל בתוך ארצות הברית הוא נתפס כמי שעשה לא מעט טעויות וכנשיא שלא התמקד מספיק בשיפור המצב הכלכלי ושלא דאג מספיק לתושבים. כשהקדיש את כל השנה הראשונה לרפורמה במערכת הבריאות הציבור לא הבין למה הוא מתעלם מהכלכלה. אנשים רוצים נשיא שייצור מקומות עבודה ולא יתמקד בשיפור מערכת הבריאות ובקיצוץ הגירעון".
אתה חושב שלמועמד מורמוני יש סיכוי?
"בקרב המצביעים האוונגליסטים יש לא מעט דעות קדומות שליליות על מועמדים מורמונים ואין לי ספק שלמועמד כזה יהיה קשה מאוד במקומות כמו אייווה או מיין, שם צפויים האוונגליסטים להתאחד סביב מועמד אחד, בין אם זו מישל בקמן או טים פולנטי. יש קבוצה שנייה של קהילה עסקית, עורכי דין, סוכני ביטוח וכו', והם בדרך כלל נוטים להצביע למועמד בעל אוריינצטיה עסקית. יחד עם זאת, התחושה הכללית היא שיש מקום רק למועמד מורמוני חזק אחד, או רומני או הנטסמן, ולא לשניהם יחד".
לקראת שלוש בצהריים מגיע הנטסמן, מלווה באשתו מרי קיי ובשלוש בנותיו. כיאה לאווירה הפסטורלית, הנטסמן לבוש מכנסי חאקי בהירים וחולצת תכלת. לצדו עומדת כל העת אשתו, לבושה במכנסי ג'ינס צמודים שמבליטים את גזרתה הדקה, נעלי התעמלות ספורטיביות וחולצה פרחונית. שיערה הבלונדיני הבוהק והאיפור הכבד משווים לה מראה של בובת ברבי מבוגרת. השניים מגיעים ומיד מתחילים ללחוץ ידיים לעשרות הנוכחים במקום. האווירה נינוחה, קולות צחוק נשמעים מכל עבר. אחרי שהוא עובר בין כולם הוא נושא כמה מילים.
"המדינה נמצאת במשבר נוראי", אומר הנטסמן. "אין לממשל תוכנית כלכלית לטיפול במשבר, אין כיוון ברור לאן אנחנו הולכים. אנחנו כמו רכבת שנוסעת ולאף אחד לא ברור לאן". הנוכחים מהנהנים בהסכמה עם תשדיר הבחירות. "יש לי שבעה ילדים ואני חושש שבפעם הראשונה בהיסטוריה הם הולכים לקבל מדינה שהיא פחות תחרותית ופחות חשובה מאשר המדינה שההורים שלנו הורישו לנו. אני חושש שאנחנו הולכים לראות בקרוב את שקיעתה של המאה האמריקאית".
כמו כל מועמד רפובליקני אחר, גם הנטסמן מבסס את המשנה הפוליטית שלו על שלושה סעיפים עיקריים: צמצום הוצאות הממשל, הקטנת החוב הלאומי והחזרת הצמיחה למשק. ויש, כמובן, גם מסר של אחדות, פיוס לאומי, ניצחון הרוח האמריקאית על פני המחנאות המפלגתית. "נמאס לי מהפלגנות הגדולה במדינה", הוא אומר לקראת סיום דבריו. "איבדנו את הכבוד אחד לשני, איבדנו את האחריות האזרחית, את התרבות שאפיינה אותנו. אנחנו עם של אנשים טובים, כולם יודעים את זה, אבל נראה שהשיח הפוליטי יצא לאחרונה מכלל שליטה". הנטסמן, שמתכוון להישאר בניו המפשייר כמה ימים, מסרב להכריז באופן רשמי על כניסתו למרוץ. "אנחנו נמצאים בשלבי בדיקה אחרונים ונקבל החלטה בקרוב", הוא אומר.
שעתיים לאחר מכן, בבית פרטי הממוקם במרחק עשר דקות נסיעה, מתארגנים לקראת ביקורו של מושל מדינת מינסוטה לשעבר, טים פולנטי. הערב מתחיל לרדת, רוח קלה מנשבת והדגלים הרבים שמקשטים את הבית הגדול מתנופפים לאיטם. בכלל, ככל שהמועמד יותר שמרן כך גדל מספר הדגלים באירוע. במקרה של פולנטי מדובר במפגן ראווה פטריוטי חסר תקדים. לא רק הדגלונים הרבים שהוצבו בשביל המוביל לבית והדגל הגדול שנתלה על אחד מקירותיו, אלא גם הדגל שנתלה על צדה החיצוני של דלת השירותים, המפיות המעוצבות בצבע הדגל שמונחות ליד הכיור בפנים, צלחות הפלסטיק שמעוטרות בפסים ובכוכבים ומפות השולחן שמכסות את השולחנות הרבים בחוץ, בצבעי כחול-אדום-לבן.
"יש מצב קשה שבו הכלכלה גרועה ואובמה עדיין נראה כמו מישהו שהולך לנצח את הבחירות", אומר אחד האורחים, סיימון פינצבלרג, פיזיקאי מקומי שהיגר לארצות הברית מרוסיה. "אין לרפובליקנים אף מועמד חזק שיכול לתת לאובמה פייט רציני, אף על פי שפולנטי הוא ככל הנראה המועמד היחיד שיש לו דעות ברורות וניסיון מוכח שהופכים אותו לאלטרנטיבה הכי טובה שאנחנו יכולים להציג".
ושרה פיילין?
פינצלברג מגיב בחיוך עקום שלא דורש הסבר. "הייתי רוצה לראות את ג'ב בוש (אחיו הצעיר של הנשיא ג'ורג' בוש, מושל מדינת פלורידה לשעבר - צ"י). אני חושב שהיחס של ארצות הברית כלפי ג'ורג' בוש השתנה באופן משמעותי מאז שהוא עזב את הבית הלבן. זה כמו גבר שעוזב את אשתו הראשונה לטובת אישה צעירה יותר, ואחרי כמה שנים הוא מביט אחורה ואומר לעצמו 'וואו, האישה הראשונה לא הייתה כזאת רעה כמו שחשבתי'".
כשפולנטי מגיע לאירוע הוא מתקבל במחיאות כפיים סוערות. בעלי הבית מפנים אותו לכבר המזנון, העמוס עמוסות בסוגים שונים של גבינות, פירות, ירקות ומשולשי פיצה. על פולנטי נהוג לומר שמדובר בבחור טוב במובן השלילי של המילה. פוליטיקאי ראוי עם ניסיון מוכח ומצע פוליטי ברור שסובל ממחסור בכריזמה ומתקשה לסחוף אחריו את ההמונים. כמה דקות לפני שהוא מתחיל לדבר מגיש לו מארח האירוע חולצה של קבוצת ההוקי קרח המקומית. פולנטי לא מהסס ולובש אותה, מחווה סמלית שזוכה מייד למחיאות כפיים סוערות.
"כולנו שמענו סיפורים על אנשים שהיו במשבר והצליחו לצאת ממנו", הוא אומר בפתח דבריו. "אנשים שהיו במצב כלכלי קשה והצליחו לשקם את עצמם תודות לתמיכה הגדולה שהם קיבלו מהמשפחה, בזכות העזרה שקיבלו מהחברים, בזכות אותו שותף שטפח להם על הגב ואמר 'אני מאמין בך'. אבל אף אחד מאיתנו לא שמע סיפור על אדם שהיה במשבר קשה עד שבאה הממשלה והצילה אותו".
הקהל מגיב בקריאות תמיכה. באירוע הבחירות של פולנטי, כמו אצל שאר המועמדים הרפובליקנים, "ממשלה" היא מילת גנאי. "בכל מקום שהממשל מנסה להשיג בו דריסת רגל, בכל פעם שהממשל מנסה להתערב במקום שנמצא בשליטה של המשפחה, של הקהילה, של הכנסייה, של אנשי העסקים - הוא לא רק מגדיל את הוצאות הממשל ואת הגירעון הלאומי אלא גם דורך ורומס ברגל גסה את החלום האמריקאי. בכל פעם שהממשל מתערב לנו בחיים הוא למעשה בא ואומר לנו, 'אנחנו יודעים יותר טוב מכם איך לנהל לכם את החיים'. הגיע הזמן שהממשל יבין את מקומו המוגבל והמצומצם בחיים שלנו וייתן לרוח האמריקאית לשוב ולזרוח". הנאום של פולנטי נמשך כמה דקות בלבד. באירועים כאלה יותר משהמסר חשוב חשובים הקשר האישי עם הבוחרים, לחיצת היד, המגע, הטפיחה על השכם, הבדיחה.
יש פוליטיקאים שלא אוהבים את היחס המועדף שמרעיפים הפוליטיקאים והתקשורת על ניו המפשייר ואיווה. בעקבות כך נעשו בשנים האחרונות ניסיונות לשנות את סדר ההצבעה במדינות. הטיעון שנשמע מצד אלה שמצדדים בשמירת הסדר הקיים הוא שהמדינות שפותחות את הקמפיין מייצגות את החברה האמריקאית כולה. אלא שניו המפשייר לא דומה לשום מקום אחר באמריקה. קודם כל, 98 אחוז מהתושבים הם לבנים. בנוסף, בשעה ששיעור האבטלה בארצות הברית עומד על 9.1 אחוזים, בניו המפשייר הוא 4.7 אחוזים בלבד. השכר החציוני במדינה נחשב לגבוה במיוחד, 60 אלף דולר, שמציבים אותה במקום השישי בארצות הברית.
"היתרון הגדול של פריימריז במדינה כמו ניו המפשייר הוא שהכסף שיש למועמדים משחק פה תפקיד הרבה יותר קטן מאשר במדינות גדולות כמו ניו יורק או קליפורניה", מסביר קירק דורסי, פרופסור להיסטוריה שנוכח באירוע הבחירות של הנטסמן. "אם במדינה גדולה המועמד יכול לשפוך עשרות מיליוני דולרים על תשדירי פרסומת ושלטי חוצות, פה למרבית התושבים יש הזדמנות לפגוש את המועמד באופן אישי ולהתרשם ממנו, דבר שהיה בלתי אפשרי בכל מדינה גדולה אחרת. בגלל זה במערכת הבחירות האחרונה מקיין ניצח פה למרות שהקמפיין שלו היה מרושש מבחינה כספית, ובאיווה ניצח מייק האקבי אף שמיט רומני שפך שם מיליוני דולרים".
רוב הפרשנים מסכימים כי תרדמת החורף שנפלה על המחנה הרפובליקני היא תוצאה של מאזן אימה בין המועמדים השונים שכמה מהם החליטו לדחות את הודעתם הסופית למועד מאוחר יותר. מהבחינה הזאת, כניסה של מועמד בעל שיעור קומה מהסוג של פיילין, ג'וליאני או מושל טקסס ריק פרי, הייתה מולידה תגובת שרשרת מצד מועמדים אחרים שלא היו רוצים להפקיר לו את הבמה. אלא שפיילין, שבשלב מסוים נראה כי היא מובילה את המחנה הרפובליקני והכריזה לא פעם כי ההתמודדות לנשיאות "בוערת לה בבטן", ממשיכה לייצר כותרות מהסוג שמגחיך את דמותה הציבורית ואת שאיפותיה הפוליטיות.
רק לפני שבועיים היא כשלה בלשונה בפעם המי יודע כמה כשנדרשה להיסטוריה האמריקאית. מי שעמד במרכז הפרשה הוא פול רוויר, צורף שהפך לאחת הדמויות המפורסמות במהפכה האמריקאית ומי שעמד מאחורי "רכיבת החצות" המפורסמת של 1775, שבמהלכה נשלח להזהיר את המיליציות שישבו בלקסינגטון ובקונקורד מפני החיילים הבריטים שנעו לכיוונם מבוסטון. פיילין, שיצאה לפני שלושה שבועות למסע שורשים בעקבות אתרי מורשת בהיסטוריה האמריקאית, התייחסה לאירוע במהלך עצירה שעשתה בבוסטון. אלא שהפרטים, כפי שקורה לא פעם בגרסת פיילין, התהפכו. וכך מי שנשלח להזהיר מפני הפולשים הבריטים הפך למי שנשלח להזהיר את הבריטים מפני המתיישבים האמריקאים.
"הוא, שהזהיר, אה... את הבריטים שהם לא הולכים לקחת מאיתנו את הנשק, אה, על ידי כך שהוא צלצל בפעמונים ועל ידי זה שהוא אה..." הסבירה פיילין. אלא שבמציאות רוויר נשלח להזהיר את ג'ון הנקוק וסמואל אדמס מפני הצבא הבריטי. פיילין הוכרחה לפתוח בקמפיין של מזעור נזקים שבמהלכו אמרה בין השאר "אני מכירה את ההיסטוריה האמריקאית". הפרשה, שלא ירדה מהכותרות במשך כמה ימים, קיבלה ממדים קומיים במיוחד כשהתברר שמיד לאחר פליטת הפה של פיילין ניסו תומכיה לערוך, ללא הצלחה, את ערך הוויקיפדיה של רוויר בניסיון לטשטש את העובדות ההיסטוריות, שעומדות בניגוד מוחלט לדבריה של המושלת לשעבר.
עבור תומכי הרפובליקנים מדובר היה בתקרית אחת יותר מדי מצד מי שהפכה מהכוכבת הגדולה של המפלגה לבדיחה הגדולה של הפוליטיקה האמריקאית. לפני כמה חודשים, בעקבות ניסיון הרצח של גבריאל גיפורדס - אחת מחברי הקונגרס שהופיעו על "מפת המטרות" של פיילין, כלומר חברי קונגרס שהם בעדיפות עליונה להדחה - המושלת לשעבר נאלצה להדוף האשמות שהיא נתנה את הצידוק המוסרי לבחור המעורער ג'ארד לאופנר לצאת למסע הרג שהסתיים ברציחתם של שישה בני אדם. כמו עכשיו, יצאה פיילין למסע טיהור שמה, שבמהלכו העמיקה עוד יותר את הבור התדמיתי שאליו נפלה כשהיא טוענת בין השאר כי הניסיון להציג אותה כאחראית לאירוע הוא לא פחות מעלילת דם: "כמה שעות לאחר הירי, עיתונאים ופרשנים לא צריכים לייצר עלילת דם מהסוג שמעורר את השנאה והאלימות שהם מגנים כל כך", אמרה ועוררה סערה חדשה.
"חבל שפיילין לא בחרה בביטוי אחר במקום ביטוי טעון כל כך מההיסטוריה של העם היהודי", הגיב יו"ר הליגה נגד השמצה, אייב פוקסמן. שוב נוצר הרושם בקרב הציבור הרחב הייתה שלא מדובר בשיקול דעת מוטעה, אלא במי שפשוט לא מכירה עובדות היסטוריות בסיסיות. "אולי פיילין פשוט לא יודעת מהי עלילת דם, או שהיא לא מכירה את ההיסטוריה המזעזעת של המונח", הגיב דיוויד האריס, נשיא המועצה הדמוקרטית היהודית של ארצות הברית.
ויש את ניוט גינגריץ', דובר בית הנבחרים לשעבר והאיש שלפי כל ההערכות היה אמור להיות שחקן מרכזי במערכת הבחירות הקרובה. חודש בלבד לאחר שהכריז שיתמודד בבחירות, התחושה הרווחת היא שהקמפיין של גינגריץ' הגיע לקצו עוד לפני שהתחיל בעקבות שורה של פרשיות מביכות. אחת מהן היא דיווח על חוב כולל של כחצי מיליון דולר לחנות התכשיטים היוקרתית טיפאני'ס. גינגריץ' הספיק מאז לסגור את החוב אלא שבתקופה של משבר כלכלי חמור, שיעורי אבטלה גבוהים ומיליוני אמריקאים שאיבדו את ביתם, הפרסום על אורח החיים הראוותני הסב לו מכה תדמיתית קשה.
לכך הצטרפה החלטתו לנטוש את קמפיין הבחירות שבועיים לטובת שיט תענוגות יוקרתי עם אשתו באיים רודוס ומיקונוס. גינגריץ' ניסה אמנם להסביר כי מדובר בהפלגה שתוכננה זמן רב קודם לכן, אלא שבמערכת הפוליטית התקשו למצוא היגיון בצעד התמהוני שהעלה ספקות בנוגע לשיקול דעתו וליכולתו להתמסר לקמפיין פוליטי שדורש משמעת גדולה והקרבה מצד מי שנכנסים אליו.
המשבר שאליו נקלע מסע הבחירות של גינגריץ' קיבל חותמת רשמית בשבוע שעבר, כששישה מבכירי הקמפיין החליטו לפרוש באופן מיידי מתפקידם, בהם גם ראש הקמפיין רוב ג'ונסון ודוברו הוותיק של גינגריץ' ריק טיילר. "יש לנו מקרה של אישה ששולטת על לוח הזמנים", הגיב אחד העוזרים בהתייחסו לרעייתו של גינגריץ' שלפי הדיווחים הייתה זו שיזמה את ההפלגה הבעייתית. "תיקח את כל הפרשיות האחרונות הקשורות בקמפיין ותבין שיש פה מצב קשה", הסביר טיילר, הדובר הוותיק. "בהתחשב במצב של הקמפיין, ניוט היה צריך לבלות זמן רב במדינות השונות, אלא שלוח הזמנים שלו לא שיקף את מה שהיה נחוץ לדעתי".
בעקבות כל אלה נראה שגינגריץ' הפך למועמד לא רלוונטי. פיילין, לעומתו, טרם הכריזה אם תרוץ או לא. גם ג'וליאני וריק פרי מסתפקים בעיקר ברמיזות מעורפלות. אחרי שמייק האקבי ומיץ' דניאלס הודיעו כי לא יתמודדו, הפך מיט רומני לפייבוריט הברור ולאיש שלפי כל ההערכות צפוי לנצח בפריימריז - אפשרות שמדאיגה לא מעט את בכירי המפלגה שרואים בו מועמד בינוני במקרה הטוב.
"המפלגה הרפובליקנית משוועת למועמד רציני", קבעה לאחרונה נורה אודונל, הכתבת הבכירה בוושינגטון של ערוץ MSNBC. "הנשיא אובמה מאוד פגיע. ההיסטוריה מלמדת שאירועים גדולים מהקליבר של חיסול בן לאדן היו צריכים לתת לו זינוק של למעלה מעשרה אחוזים בסקרים. במקום זה, הוא עלה בשיעור של בין שלושה לחמישה אחוזים בלבד. הנושא העיקרי שמטריד את הציבור האמריקאי הוא הכלכלה, שממשיכה לפגוע בצורה קשה בנשיא אובמה. אובמה נמצא במצב מאוד פגיע, ועדיין אנחנו לא רואים את המועמד הרפובליקני הסוחף שינצל את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם