כשהנשיא בכה: מה עובר על מובארק?
כבר חודשיים שמובארק לובש פיג'מה, לא קם מהמיטה, תשוש ומדוכא. מההשפלות בחקירה, דרך הגלות עד המסרון מפואד בן-אליעזר
א-תחריר. מוחמד חוסני מובארק, לבוש חולצה שחורה, הביט אל הכיכר ההומה מתוך הכלוב, ידיו האזוקות אוחזות בסורגים. "עונש מוות למושחתים" צעקו הנוכחים פעם אחר פעם. ואז החל המשפט הפומבי. השופטים שמעו את העדויות נגד הנשיא המודח, שהואשם בהרג מפגינים, בגניבת כספי ציבור, בהרס המערכת הפוליטית. לאחר התייעצות קלה, הודיעו השופטים כי גזר הדין יינתן בשלב מאוחר יותר. הציבור, שהבהיר כי לא יסתפק בראשו של מובארק, המשיך לקרוא בהתלהבות להענשת "המשפחה הראשונה" כולה.
גזר הדין עדיין לא ניתן. משפט הראווה בכיכר העיר היה הצגה בלבד. הגבר בכלוב האסירים היה שחקן, שהצמיד לפניו מסכת קרטון מאולתרת של מובארק. אך ההשפעה של אותו אירוע, "הפגנת הטיהור והמשפט" כפי שכונתה על ידי המפגינים, הייתה אמיתית עד כאב. יומיים לאחר מכן הגיעו חוקרי משרד המשפטים אל הווילה המפוארת של הנשיא מובארק, שעדיין נהנה אז מהחיים הטובים בשארם א-שייח, והודיעו לו כי הוא ובניו עצורים.
מאותו רגע החלה המערבולת אשר עלולה להסתיים בדיוק כמו אותה הצגה - הוצאה להורג של האיש שעמד במשך שלושה עשורים בראש הפירמידה המצרית. על פי הדיווחים שיוצאים מקהיר, שחלקם מופצים על ידי גורמים אינטרסנטיים, מובארק ממעט לדבר, שרוי בעצב רב. בהוראת רופאיו, מובארק לא צופה בטלוויזיה מאחר שהדבר גורם לו ללחץ נפשי. "הוא לא האמין שאלה יהיו ההאשמות, הוא חשב שמדובר רק בשמועות" אמר עורך דינו, פריד דיב, בעקבות הכוונה להעמידו לדין באשמת רצח ושחיתות. ב-11 בפברואר , כשבועיים וחצי לאחר פרוץ המהפכה, נדמה היה כי עידן מובארק יסתיים בצורה חלקה ומאופקת יחסית. חוסני מובארק, מי שנתפס כשליטה הבלתי המעורער של מצרים, הודיע כי הוא מתפטר מתפקידו ומעביר את ניהול ענייני המדינה לידי הצבא.
לאחר ימים אחדים של ערפל תקשורתי התברר כי מובארק ובני משפחתו - אשתו סוזאן, בניו עלא וגמאל ונשותיהם - עזבו את קהיר אל שארם א-שייח והתמקמו בווילה המשפחתית. המועצה העליונה של הכוחות המזוינים - השם שבחרו לעצמם הגנרלים שירשו את מובארק - סברה שהרחקתו של מובארק מעיני ההמונים תספק אותם. כאשר נמשכו ההפגנות, הודיע הצבא כי הנשיא ומשפחתו הושמו במעצר בית. אך התקשורת המצרית, אשר עד לא מכבר הייתה מגויסת לטובת השלטון, חשפה את תנאי "המעצר" וילה 212, שבה שוכן מובארק, ניקרה את עיניהם של המצרים, עם בריכת השחייה המפוארת שלה ושאר התנאים, השמורים לאח"מים בלבד.
מרגע זה, החל מסע ציבורי, שנמשך עד עתה, ומטרתו לבוא חשבון עם מובארק ובני משפחתו. וכך, בתחילת אפריל, לאחר מספר שבועות של שקט יחסי ואידיליה מדומה בין הצבא ובין צעירי המהפכה, הגיעה ההפגנה בכיכר, שדרשה להעמיד את מובארק לדין ולהוציאו להורג. באותו לילה נרשמו, לראשונה מאז הסתלקותו של מובארק, עימותים אלימים בין הצבא ובין המפגינים. השלטון החדש, שהפנים את הלקח, הבין שכדי לשרוד, הוא צריך להיעתר לדרישות הרחוב.
יומיים לאחר ההפגנה הגיעו לשארם חוקרים מטעם משרד התובע הכללי. האישום הראשון שהופנה אל נשיא מצרים לשעבר עסק במתן הנחיות לשר הפנים חביב אל-עאדלי לירות אש חיה על מפגינים. החקירה הייתה השלב הראשון במסכת ההשפלות הפומביות שמובארק עבר מאז. "מה שמך, גילך, כתובתך ומשרתך" שאל החוקר את הנשיא המודח כאחרון העבריינים.
כאשר נשאל אם ידע על הרג מפגינים, כ-750 במספר , הכחיש מובארק בתוקף. הוא גם הכחיש כי הורה להשתמש באלימות נגד המפגינים. החוקר המשיך להקשות על מובארק ושאל כיצד ייתכן הדבר שהוא לא ראה את הדיווחים בכלי התקשורת על הרג מפגינים. "לא עקבתי אחרי הטלוויזיות ולא אחרי העיתונים, אלא רק אחרי סוכנויות הידיעות הזרות" טען , "נמסר לי שיש הרוגים, אבל מקרב המשטרה ומ'הבריונים' אשר פרצו לתחנות משטרה ולבתי הכלא, כדי להשתלט על כלי נשק".
במסגרת גל ההסתה שמתנהל כעת נגד מובארק, נפוצו דיווחים לפיהם גם אלה שהיו קרובים אליו ביותר מפקירים אותו כעת. כך למשל, דיווח עיתון "אל-אחבאר" המצרי כי עומאר סולימאן, ראש המודיעין הכללי, אשר מונה לסגנו של מובארק בתחילת המהפכה, הפליל את הנשיא המודח במעורבות בהרג מפגינים. "למובארק היה ידע מלא על כל כדור שנורה" ציטט העיתון את דברי סולימאן לכאורה בפני גורמי החקירה, "היו לו מספרי כל ההרוגים והפצועים, כולל הילדים שנהרגו. הוא הכיר את כל הפעולות האלימות שבוצעו כדי לדכא את ההפגנות. מובארק לא הביע התנגדות לכך, דבר שמוכיח כי הוא אישר אותן והיה שותף מלא להן".
אולם מאוחר יותר הבהירו תומכי סולימאן בדף הפייסבוק הרשמי שלהם, כי מדובר בשקר והבהירו כי סולימאן מתכוון לתבוע את העיתון ואת
כך או כך, החקירה המשפטית רק החלה את תלאותיו של מובארק. שלוש פעמים נפסקה החקירה, לאחר שמובארק פרץ בבכי. בפעם האחרונה נכנס מובארק להתקף בכי היסטרי, שהביא להפסקה של חצי שעה בחקירה. צוות רופאים מומחים, שליווה את מובארק במהלך החקירה, בדק אותו בזמן ההפסקה וגילה עלייה משמעותית בקצב לבו. עד מהרה אושפז מובארק בבית החולים הבינלאומי בשארם, שם הוא שוהה גם כעת.
למרות אשפוזו, התביעה הכללית הודיעה כי היא מתכוונת להעמיד את מובארק לדין בשני סעיפים עיקריים. הסעיף הראשון הוא מעורבות בהרג מפגינים על ידי כוחות הביטחון, בימים הראשונים של ההפיכה נגדו. "אם מובארק יורשע בפשע של הרג אזרחים, הוא עשוי לקבל עונש מוות. אין כל ספק בכך" אמר שר המשפטים המצרים, עבד אל-עזיז גינדי. לפני שבועיים הורשע שוטר בהרג מפגינים, ונידון למוות. ההערכות הן כי גם שר הפנים עאדלי יורשע באישום זה, ויקבל עונש מוות.
מלבד האישום ברצח, מואשם מובארק כי סידר לאיש העסקים חוסיין סאלם, אחד ממקורביו, את עסקת הגז עם ישראל, וזו נעשתה במחירים נמוכים משוויה הריאלי. בתמורה, קיבל מובארק שוחד וטובות הנאה. כך, למשל, נשאל הנשיא המודח על קבלת וילה מאיש העסקים סאלם בתמורה לקרקעות. מו- בארק טען כי הוא קנה את הווילה מכספו, תמורת חצי מיליון לירות מצריות. אך שמאי של משרד המשפטים קבע כי בזמן הקנייה, עמד שוויה של הווילה על כ-25 מיליון לירות.
חקירת שחיתות שתסתיים בהעמדה לדין נפתחה גם נגד בניו של מובארק, עלא וגמאל. "עלא מובארק קשר קשר עם שר הבינוי הקודם, אחמד א-מגרבי, כדי להרוויח 40 מיליון לירות מצריות בשבוע אחד, בזכות ספקולציות על המניות של חברת הנדל"ן פאלם הילס" קבע דו"ח של משרד המשפטים.
בנו הבכור של מובארק הואשם בהשגת 120 מיליון לירות מצריות ממדינות המפרץ, אשר תרמו לקרן צדקה על שם בנו המת, מוחמד. הדו"ח של משרד המשפטים הדגיש כי ישנן תמיהות רבות על הדרך שבה הושגו התרומות וכיצד הן חולקו. אישומים דומים מופנים גם כלפי גמאל, הבן הצעיר, אשר הונו מוערך בכ-180 מיליון דולר.
גמאל התחייב להציג את כל המסמכים הנדרשים, כדי להוכיח שצבר את הונו בצורה חוקית. מסע השנאה נגד משפחת מובארק לא פסח גם על סוזאן, אשת הנשיא המודח. בלהט המהפכה שכח הציבור המצרי גם את כל הפעילות החברתית שהשקיעה הגברת הראשונה, במיוחד בתחומי החינוך וקידום מעמד האישה. כאשר פורסמו דיווחים על כך שסוזאן מובארק נפרדה בדמעות מבניה, אשר נלקחו מהמעצר, הגיבו ההמונים בשמחה לאיד. "תבכי על בנייך כמו שאנחנו בכינו על בנינו" צעקו המפגינים בקהיר ובשארם.
עדות נוספת לתדמיתה המרוסקת של הגברת מובארק ניתנה לאחרונה כשאיש הקולנוע המצרי מוסטפא מוחרם ביקש לצלם סרט על חייה של אשת הנשיא, מראשית דרכה ועד לנפילת השלטון. מוחרם פנה אל השחקנית המצרית נבילה עביד, אשר הסכימה לגלם את התפקיד, אך תוך זמן קצר חזרה בה. לאחר הסירוב פנה מוחרם אל השחקנית ראדה עבד א-ראזק, אך זו סירבה במקום. "אני לא רוצה לעשות שום דבר שירגיז את הקהל שלי בזמן הקרוב" אמרה , לאחר שגם שמה נכנס לרשימות השחורות של מתנגדי המהפכה.
בצל האווירה הציבורית הזו, נפתחה חקירת שחיתות גם נגד סוזאן. כאשר החליט התובע הכללי לשחרר אותה ללא קנס או ערבות, שוב התלהטו היצרים. ההמונים, שדורשים כעת דם, טענו כי זהו השלב הראשון במתן חנינה או התעלמות מפשעי המובארקים. המדינה מיהרה לנסות ולהרגיע את דעת הקהל. דובר הפרקליטות המצרית, עורך הדין עאדל סעיד, הכחיש כי סוזאן נחקרה על ידי אנשיו וגלגל את האחריות לעבר הרשות להלבנת הון. לדבריו, הם היחידים שחקרו את אשת הנשיא. הר- שות עצמה הבהירה כי אין כוונה לוותר לסוזאן. היא שוחררה רק לאחר שחתמה על מסמכים שחשפו את כל חשבונותיה ונכסיה. חלק מאותם נכסים כבר עוקלו על ידי השלטון החדש.
בעוד בניהם של בני הזוג מובארק הועברו לכלא טורה הידוע לשמצה, ועלו על מדי אסיר לבנים, נותר אביהם בבית החולים בשארם. בכך הפכה סוגיית בריאותו של חוסני מובארק להיות נושא מרכזי לדיון ציבורי. לאחר שדעת הקהל דרשה להעביר את מובארק לכלא טורה, נשלחה ועדה רפואית מיוחדת לבחון האם ניתן להוציאו מבית החולים בשארם. בתוך בליל של שמועות ודיסאינפורמציה סיפקה הוועדה הרשמית מידע מהימן על מצבו העדכני, העגום למדי, של הנשיא לשעבר.
ששת הרופאים, שהגיעו אל חדרו של מובארק במחלקת טיפול נמרץ, סיפרו כי מובארק סובל מהפרעות חמורות בקצב הלב, ליקויים בהזרמת הדם למוח ודיכאון חמור. "מצאנו כי הוא שברירי ומדוכא. הוא לא מסוגל לעזוב את המיטה ללא עזרה" נמסר בדו"ח של הוועדה, "אסור להזיז את מובארק אל מחוץ לבית החולים. צוות מומחים רפואי צריך להגיע כדי לפקח על הטיפול שלו. בית החולים של כלא טורה לא מתאים לחולה במצב קריטי".
על פי הדו"ח, מובארק עדיין סובל מגידולים סרטניים בלבלב ובכיס המרה. "הוא עבר ניתוחים בגרמניה בגלל הגידולים הללו" הזכירו הרופאים את הטיפולים שקיבל מובארק בשנת 2010. בתחילת השבוע דיווח העיתון הכוויתי "א-ראי" מפי מקורבים למשפחת מובארק, כי חלה החמרה במצב הסרטן של הנשיא לשעבר, וגרורות התפשטו בכל חלקי גופו. מאוחר יותר הכחישו גורמים רשמיים במצרים את הדברים, אולם אדם שראה את הנשיא צוטט לאחר מכן בעיתונות המערבית כאומר: "הנשיא נראה רע, חיוור, לבוש פיג'מה ומצבו מדאיג מאוד" הרחוב המצרי, כך נראה, אינו מתרשם מהדיווחים על מצבו הבריאותי הרופף של מובארק. ההמונים סבורים שמדובר בניסיון למנוע משפט פומבי למובארק. בהפגנות יום השישי בכיכר תחריר קראו המפגינים לשדר את המשפט בטלוויזיה.
"הוא מעמיד פנים כדי לברוח ממשפט וכדי להונות את העם המצרי" אומרת סועאד ת'אבת, שבעלה נהרג בהפגנות. לדבריה, היא לא מוכנה לשמוע על חנינה למובארק. "במשך 30 שנים הוא ביצע פשעים נגד העם" היא אומרת. "הוא אישית פרסם הנחיות להרוג מפגינים בכל רחבי המדינה. אני לא אסלח לכל מי שמנסה לדאוג לחנינה למובארק ולכל חברי שלטון הרשע. אני אלך לבית המשפט בעצמי, כדי להשיג צדק עבור בעלי. כל הרוצחים יישפטו לפי החוק וההלכה האיסלאמיים".
ואילו איהאב א-סאווי, שאחיו נהרג, דרש מהמועצה העליונה של הצבא לערוך משפט פומבי למובארק. "אני לא אתפשר על דמו של אחי" אמר סאווי, "לאיש אין זכות לדרוש חנינה לפרעה, ועוד בשמן של משפחות השהידים של המהפכה. צריך להביא לדין את כל מי שהשתתף, הסית או הוציא הנחיות לירות אש חיה על המפגינים".
"לכל מהפכה יש שני שלבים" אומרת ד"ר מירה צורף, מהחוג להיסטוריה ומזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב. "השלב הראשון הוא אופורי: המפגינים בכיכר באים בתביעות, ולמרבה הפלא בתוך תקופה קצרה התביעות הללו מתמלאות. בשלב זה מתענגים על ההישג החד משמעי, אבל ישנה נטייה לא לנוע קדימה, למקום לא נודע" השלב הבא, לדברי צורף, הוא סיזיפי ואפור. "מכיוון שמדובר בקבוצות אמורפיות, שהתארגנו בחסות רשתות חברתיות, אין אג'נדה אחידה, אין מנהיג או הנהגה, לא ניתן להציג מצע מגובש, זה שלב לא סימפטי, שמצריך ויכוחים והצנעה של האגו. לכן כל מה שהם עושים בחודשיים האחרונים הוא להתחפר בתוך השלב האופורי. מאחר שהם צריכים לחדש במשהו, הם לא מסתפקים בדיבורים על משפט, אלא דורשים הוצאה להורג. הם מסרבים להראות חמלה ולהתחשב במצבו הבריאותי של מובארק".
סקרי דעת קהל מראים כי למרות ההישג העצום - הפלת שלטון מובארק - רוב עצום של הציבור המצרי מרגיש שמרבית הדברים לא השתנו. רק שבעה אחוזים ענו שיעדי המהפכה הושגו לדעתם. 27 אחוז ענו שדבר לא השתנה ו-48 אחוז סבורים שמעט מהדברים השתנו, ולכן צריך להמשיך קדימה, באותו מסלול.
"הצעירים המצרים, שהובילו את תנועת המחאה, מסרבים להסתכל קדימה ולהתארגן" טוענת צורף, "הם מעדיפים להסתכל אחורה, אל כיכר תחריר, ולדרוש עונש מוות לאדם שידע, בעיניהם, על הרג מכוון של מפגינים. במובן זה, אין שום הבדל בין האחים המוסלמים לבין צעירי הכיכרות, שמצטיירים כיותר ליברלים. חשוב לציין שלא מדובר בחילונים. אין חיה כזאת, חילוניות במצרים. יש ליברליזם עם פרקטיקה דתית ויש איסלאמיזם. החילוניות במצרים לא קיימת. אם יש מקרה בודד, הוא לא ראוי לציון, כי זה רק מטעה את הציבור".
כך או כך, מי שיחליט סופית היכן וכיצד לקיים את ההליך המשפטי נגד מובארק הוא בית הדין הפלילי, שקיבל את כל הדוחות הרפואיים בעניינו. כרגע, ההערכות מדברות על כך שמשפטו ייפתח בעוד כחודש וחצי, ב-3 באוגוסט . "שר הפנים ימשיך לעשות ככל יכולתו כדי להכין את בית החולים בכלא טורה, כך שיהיה מסוגל לקלוט את מובארק" אמר דובר התביעה. לצד הנימוק הבריאותי הוסיף שר המשפטים א-גינדי שיקול אחר, ואמר כי גם התנאים הבטחוניים לא יאפשרו להעביר את מובארק לקהיר.
עורך דינו של מובארק, פריד דיב, סיפר כי מובארק למד מהתקשורת על הכוונה להעמיד אותו לדין רק לאחר פרסום הצו הרשמי. "יום למחרת נסעתי לשארם כדי לעדכן אותו בהחלטת התובע הכללי להעמיד אותו לדין. שוחחתי איתו על תוכנית ההגנה. הוא היה עצוב מאוד. יותר מכך, הוא היה עצוב מהרגע הראשון, כי הוא ידע שיש האשמות נגדו בנושאים הללו".
הוא התייחס לשאלה אם משפטו של מובארק יהיה פומבי או יתנהל בדלתיים סגורות. "הנושא הזה יוחלט על ידי בית המשפט" אמר דיב. "אני סבור כי בתנאים הללו, של אנרכיה ביטחונית, לצד ההפחדה התקשורתית ופרסומים שקריים, לא ניתן לקיים משפט צדק לאדם שהיה נשיא לשעבר. צריך לטפל בנושא הזה בשקט. התביעה הכללית נמצאת שם כדי לייצג את הציבור, היא מסוגלת לעשות זאת".
לאחרונה עלתה אפשרות כי מובארק יודה פומבית במעשיו, ויבקש רחמים כדי לזכות בחנינה. אולם גורמים מקורבים למשפחה הכחישו כי האופציה הזו עומדת על השולחן. "מובארק ורעייתו סוזאן דבקים בעמדתם, לפיה הם לא ביצעו את הפשעים שבהם הם מואשמים" אמר הגורם, "הודאה ובקשת חנינה לא מונעת את הענשתם, לכן בקשת סליחה לא תשרת את הנשיא לשעבר ואת משפחתו, אלא תהווה הודאה בביצוע המעשים הללו, דבר שיביא להענשתם על פי החוק".
מי שלקח קשה את מצבו של מובארק, אולי יותר מאחרים, הוא חבר הכנסת בנימין בן-אליעזר. "זה כואב לי מאוד" אמר השבוע, "חבל שהעם המצרי לא שמר על כבודו של אחד הנשיאים החשובים ביותר שהיו באזורנו" בן-אליעזר, שבמשך שני עשורים פגש דמות חזקה וכריזמטית, לא ממש הופתע מהדיווחים על מצבו הנפשי הירוד של מובארק. "גם החזקים ביותר נשברים כשמביאים אותם לרמות השפלה כאלה, בלי שום הכנה. הוא היה נשיא מדינה, והנה גוררים אותו לחקירות כאחרון הפושעים".
בן-אליעזר היה מהישראלים האחרונים ששוחחו עם מובארק. זה קרה ב-25 בינואר , שעות ספורות לאחר שפרצו האירועים. "שאלתי אותו מה קורה, והוא אמר שקהיר זה לא תוניס או טריפולי, אבל טעה. למחרת הוא סיפר לי שהורה לצבא להיערך, אבל אסר עליהם לפתוח באש" מספר פואד.
בן-אליעזר שוחח עם מובארק גם בשלושת הימים הבאים, טרם עזיבתו את השלטון ויציאתו לשארם. "בלילות האלה הוא הוא היה מלא כעס וחימה על האמריקאים והבגידה שלהם" מספר פואד. "הוא אמר "החברים שלכם (האמריקאים), שירתתי אותם במשך 30 שנה, שמרתי על המזרח התיכון, הייתי כתובת לכל דבר ועניין", כשיצא מובארק לשארם נותק הקשר בין השניים. בן-אליעזר ניסה להתקשר מספר פעמים, אך ללא הועיל. זמן קצר לאחר מכן, אושפז בן אליעזר בבית חולים לתקופה של חודש וחצי. "הדבר שהפתיע אותי וריגש אותי עד דמעות היה לקבל לבית החולים מסרון ממובארק, שבו הוא מאחל לי בריאות", הוא אומר.
אבל מבחינת הציבור המצרי, אין ספק שמובארק אשם, וכך גם כל משפחתו. בסקר דעת קהל שבחן את עמדת הציבור בעניין אשמתו של מובארק, טענו 66 אחוזים כי צריך לאסור את מובארק ולהביאו למשפט באישומים חמורים של שחיתות ושל פשעים נגד האנושות. הסכנה למובארק היא שבהלך הרוח הנוכחי, הרשויות השונות במצרים מקבלות החלטות לפי דעת הקהל. כך למשל, גם המועצה העליונה של הצבא וגם פרקליטות המדינה מפרסמות את הודעותיהן הרשמיות בדפי הפייסבוק שלהן, כדי ליצור תחושה שהן מנהלות דיאלוג עם הציבור.
"המועצה הצבאית חייבת להתנהל בין שני קטבים" אומרת ד"ר צורף. "מצד, אחד, הצורך לנהל את המדינה, גם אם היא במצב משברי, לבין הצורך הישרדותי, שהוא האזנה לרחשי הלב הציבוריים. עד היום הורגלנו לחפש במצרים רק את הגופים הפורמליים, אבל היום יש ציבור. הציבור הזה תבע משפט וכך הכל התגלגל".
צורף מזכירה כי העיתונות המצרית, כמו עיתון אל-אהראם, שהייתה עיתונות מגוייסת, בודקת היום ללא הרף מהם הלכי הרוח. "הם מפרסמים משאלים על בסיס יומי", אומר צורף, "זהו הניצחון המובהק ביותר, וההוכחה שאי אפשר להתעלם מהלכי הרוח, מהציבור".
מן העבר השני, מזכירה צורף, השלטונות הולכים בצורה דרמטית מדי לכיוון נטיית הציבור. "יש התחשבות יתר בהלכי הרוח הציבוריים על חשבון לקיחת האחריות בידיים וניהול ענייני המדינה", היא אומרת. מי שעלול לשלם את המחיר המיידי הוא מובארק.
אם אכן יורשע מובארק, אפשרות החנינה נראית קלושה, גם אם יוטל עליו עונש מוות. במצרים כבר הבהירו כי מתן חנינה למובארק, אם וכאשר יורשע, יהיה רק בידיו של הנשיא החדש. "אני מעריך שדבר כזה לא יקרה", אמר שר המשפטים א-גינדי. הוא הכחיש כי השלטונות החדשים מקיימים משא ומתן עם מובארק ועם ראשי השלטון הקודם - הקלה בעונש תמורת החזרת הכספים, שנגזלו במהלך השנים.
דיב, מצדו, משוכנע שהוא מסוגל לזכות את מובארק מהאישומים נגדו. הוא אחד מעורכי הדין המוכרים והמשפיעים במצרים, אך החלטתו לייצג את מובארק עוררה זעם. "מה אפשר לצפות מאדם שייצג בעבר בוגד", אמר יו"ר איגוד עורכי הדין, ברומזו למיוצג ישן של דיב - האזרח הישראלי עזאם עזאם, שהואשם והורשע בריגול.
עם זאת, דיב אומר כי הוא לא מתחרט על כך שהסכים להגן על מובארק ובני משפחתו. לדבריו, הוא לא נתקל בהתנגדות בעקבות ההחלטה הזו. "לא שמעתי שם הסתייגות", אומר דיב, "אני שומע רק דברי הערכה וכבוד. בראש ובראשונה, אני עורך דין. גם בעבר לקחתי על עצמי תיקים שעוררו סערה ציבורית, והם הסתיימו בזיכוי. אני גאה בכך שאני מגן על מובארק. הדבר המוזר הוא שדווקא אלה שמדברים על חופש הדעה, הם הראשונים לתקוף ברגע שהם נתקלים בדעה שונה משלהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם