כן ולא: ממשלת נתניהו לא מצליחה להחליט
בסוף החופש הגדול לא יקוצר, אבל שר החינוך ממש לא לבד. ממשלת נתניהו לא מפסיקה לזגזג בנוגע להחלטות והצעות חוק שהיא בעצמה יוזמת
מבולבלים? כפי הנראה גם ברק. באוקטובר 2010 אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את חוק משאל העם. אותו ברק שהצביע בעד החוק אבל התנגד לו, מיהר להבהיר שהחוק מהווה מכשול לשלום. "החלטת ועדת השרים פוגעת באופן מהותי באפשרות לממש את רצון הציבור לתהליך מדיני שבמרכזו שיקולי ביטחון וסיום הסכסוך", הודיעה לשכתו.
חודש אחר כך, בהצבעה בקריאה ראשונה ושנייה בכנסת, ברק נעדר מאולם המליאה. החוק עבר ברוב של 65 חברי כנסת לעומת 33 מתנגדים. למחרת, בכנס של ראשי רשויות בדרום, ברק אמר שהחוק יכול לשמש את מבקרי ישראל נגדה בטענה שהמדינה מטילה על עצמה כבלים עוד לפני שהיא פותחת במשא ומתן.
הוא לא הזכיר כמובן את העובדה שהחוק עבר בתמיכתו הראשונית ושהוא לא טרח להשתתף בהצבעה המכרעת. "העיקר שבסופו של דבר ברק הצביע בעד החוק", אומר אלי מלכה, יו"ר ועד מתיישבי רמת הגולן. "אנחנו שמחים שהחוק עבר ומרוצים מההצבעה של ברק ובזה נגמר העניין".
בשבוע שעבר ביצע שר החינוך, גדעון סער, עוד אחד מהזיגזגים של הממשלה, כשהודיע שהחופש הגדול לא יקוצר, שבוע ימים בלבד אחרי שבישר בדרמטיות שהחל מהשנה הבאה לתלמידים יהיו פחות ארבעה ימים לבלות בים.
רק אחרי שגרף כותרות ענק בזכות המהלך המוצע התברר לסער שסעיף בתקנון שירות עובדי ההוראה לא יאפשר לו לבצע את הקיצור. "רציתי להביא שינוי לטובת הציבור", אמר סער, "אני מצטער שלא הצלחתי. אדם שמנהיג מערכת גדולה צריך לדעת שכאשר הנסיבות משתנות אסור לו להישאר קפוא אלא לקבל החלטה אמיצה גם אם אחר כך יכנו אותה זיגזג".
זאת לא פעם ראשונה שסער מקבל החלטה אמיצה. בנובמבר 2009 הודיע שר החינוך שהוא מבטל את יום החופשה שמעניקים בתי הספר התיכוניים לתלמידים יום לפני בחינת הבגרות הפנימית (בחינת מתכונת). התלמידים זעמו. אחרי הכל, מי רוצה להפסיד יום חופש לפני בחינה מכרעת.
סער נפגש עם נציגים של מועצת התלמידים
הרבה מפגני מנהיגות מהסוג הזה השפיעה עלינו הממשלה בשנתיים האחרונות. כעשרים זיגזגים בוצעו מאז החלה בכהונתה. בחשבון פשוט, פעם בשישה שבועות מתרגלים הממשלה, נתניהו או אחד השרים פליק פלאק לאחור שלא היה מבייש את נבחרת ההתעמלות האולימפית של רומניה. אלא שבניגוד למה שקורה על הפרקט, הזיגזגים של הממשלה אינם מחזות מרהיבים ועוצרי נשימה אלא בעיקר אירועים פוליטיים מביכים.
כצפוי, ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא המזגזג הראשי. "ממשלה אטומה", אמר השבוע ל"סופשבוע" בני ועקנין, ראש עיריית אשקלון, והתכוון לפרשת חדר המיון הממוגן בבית החולים ברזילי.
ב-21 במרס 2010 אישרה הממשלה את דרישת סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, להעתיק את בניית חדר המיון הממוגן ממקומו המקורי ליעד אחר, מרוחק יותר מבית החולים, בשל גילוי קברים עתיקים באתר הבנייה. ההחלטה אמנם ייקרה את בניית חדר המיון ב-120 מיליון שקלים ודחתה את הקמתו בשנתיים, אבל מה כל זה לעומת כמה שלדים ותיקים.
החלטת הממשלה חוללה סערה. מנכ"ל משרד הבריאות איתן חי עם התפטר מתפקידו. ההחלטה תסכן חיי אדם, אמר והודיע שאינו מוכן להיות אחראי למחדל. זה היה מוזר, נזכר בכיר במשרד הבריאות, מפני שאותו נתניהו, כראש אופוזיציה, ביקר בבית החולים ואמר שחייבים לבנות חדר מיון ממוגן באתר המקורי.
ואמנם, במופע זיגזג מהמרשימים שידעה הפוליטיקה הישראלית, החליטה הממשלה לערוך בדיקה נוספת שהסתיימה ב-13 באפריל בהנחיה של נתניהו להקים את חדר המיון הממוגן באתר המקורי שקרוב יותר לבית החולים. "מה יש לומר", אומר הבכיר במשרד, "הדבר מדבר בעד עצמו".
אלא שהדבר לא רק שלא מדבר בעד עצמו אלא גם לא מתבצע. שנה עברה מאז ההנחיה. הבנייה מתנהלת בעצלתיים. מבית החולים ברזילי נמסר שהזיגזג הממשלתי העלה את תקציב הפרויקט מ-150 מיליון ל-240 מיליון שקל.
הכסף לא מגיע, לא ברור מתי תסתיים הבנייה. ועקנין מבטיח מלחמה. "כבר עברנו את השלב של הזיגזג הראשון, מבחינתנו ראש הממשלה הסכים לבנייה באתר המקורי. אם זה לא יתבצע הממשלה תמצא פה עיר שתילחם עד הסוף. יהיו פה הפגנות שהמדינה עוד לא ראתה כמותן. אנחנו לא אזרחים מדרגה שנייה".
"מה יש לומר", אומר הבכיר במשרד הבריאות, "ככה הממשלה הזאת מתנהלת". זאת דרך ההתנהלות שלהם, מסכים שמעון דרוויש, יו"ר ועד סוחרי שוק מחנה יהודה בירושלים, "הם זורקים פצצה ולפי התגובה פועלים". דרוויש היה אחד המתנגדים להצעה להטלת מע?מ על ירקות ופירות, שעלתה בממשלה, בתמיכת נתניהו, במאי 2009.
ההצעה הדהימה את חברי סיעת הליכוד שטענו שהציבור יזכור את ההחלטה האומללה ביום הבחירות. "אתם מחלישים אותי מול השותפות הקואליציוניות", הודיע נתניהו לחברי סיעתו שהתנגדו למהלך. לרוע מזלו הם לא היו המתנגדים היחידים. הסוחרים בשווקים פתחו בסדרה של צעדי מחאה.
ביבי שכח שבזכותנו הוא נבחר לראש הממשלה, צעקו סוחרים בשוק הכרמל בתל אביב ביוני 2009. הכי קל לקחת מהעניים, אמר דרוויש לעיתונאים שצבאו על הדוכנים בשוק מחנה יהודה, "אבל מי שחכם צריך לקחת מהמקום שבו נמצאים המיליארדים".
ב-6 ביולי התנהל דיון סוער בכנסת על המס החדש. נתניהו התחיל את היום במופע פליק פלאק מתון כשהודיע שהוא מוכן להתגמש ולהעלות את המס ב-5.5 אחוזים מדי שנה בשלוש השנים הבאות. חברי כנסת נזעמים סירבו לשתף פעולה עם הגחמה ובערב נתניהו הודיע שהמס בוטל.
"חלק מתפקיד ראש הממשלה זה להיות קשוב לרחשי הלב של הציבור. זו לא העת להטיל את המס", אמר . דרוויש, חבר מרכז הליכוד, מתכוון לשקול את צעדיו. "נתניהו לא מקשיב לציבור אלא לקולות בקלפי. זאת לא מנהיגות. מנהיג חזק מחליט משהו והולך איתו עד הסוף. זאת מנהיגות שמתיימרת להיות קשובה אבל בעצם היא חלשה. אם הציבור היה נלחם על כל דבר כפי שנלחמנו על הפירות והירקות הכל פה היה נראה אחרת".
מלחמה דומה התנהלה סביב היטל הבצורת. באוקטובר 2009 החליטה הממשלה להטיל את ההיטל שמחייב תשלום גבוה ממי שצרך מים מעבר לכמות הקבועה בחוק. ארבעה בג"צים הוגשו נגד ההיטל, מפלגת קדימה הפיצה סטיקר הקורא לנתניהו להתקפל ולבטל ונתניהו אכן התקפל.
בנובמבר החליטה הממשלה להקפיא את היטל הבצורת ולבצע העלאה הדרגתית של מחיר המים. שלמה בוחבוט, יו"ר השלטון המקומי שנאבק בהיטל, מגחך כשהוא נזכר במאבק. "ביבי לא יציב בהחלטות שלו", הוא אומר, "זאת לא פעם ראשונה שזה קורה. אם ככה הם מקבלים החלטות בנושא המים, אוי ואבוי לנו כשזה יגיע לתחום הביטחוני".
אמנם לא בנושא ביטחוני, אבל מביכה לא פחות הייתה ההתנהלות סביב מה שנקרא "חוק הג"ובים", הצעת חוק המאפשרת הוספת סגנים לראשי עיריות בכל רחבי הארץ. בינואר 2010 אישרה ועדת הפנים של הכנסת את הצעת החוק. קדימה טענה שהליכוד חבר לש"ס וליהדות התורה כדי לסדר ג"ובים לפעילי המפלגות ואף כינתה את נתניהו מאכער.
נתניהו מיהר להוכיח שהוא לא מאכער וביצע נסיגה לאחור. במרץ השנה אושר, בתמיכתו, החוק בנוסחו החדש. ראש עיריית ירושלים יקבל שני סגנים חדשים וראשי עיריות שיש בהן יותר ממאתיים אלף תושבים ותקציביהן מאוזנים יזכו בסגן ראש עיר אחד לעומת שניים ואף יותר בנוסח חוק הישן.
לראשונה בתולדות הכנסת ראש הממשלה מסדר ג"ובים בחקיקה ראשית, הודיעו ראשי קדימה. לא כולם קיבלו ג"ובים אצל נתניהו. יוסי פלד, למשל, נפגש בקיץ שעבר עם נתניהו שהבטיח לסייע לו להתמנות לנשיא הבונדס, ג"וב נחשק במיוחד שכולל משכורת נדיבה, דירה מרהיבה בניו יורק וחשבון הוצאות מתגמל.
בנובמבר פורסם בכלי התקשורת שפלד כבר אוטוטו בדרך, אבל אז התברר שיש בעיה קטנה. שר האוצר, יובל שטייניץ, הציע את התפקיד לאיזי תפוחי שהיה בעבר גזבר הליכוד. חבר הנאמנים האמריקאי של הבונדס כבר אישר את מינויו של תפוחי. פלד הנזעם נפגש עם נתניהו שהסביר לו שאופס, טעינו, שר האוצר ממנה את נשיא הבונדס, לשכת ראש הממשלה לא תתערב במינוי.
לא תמיד שומרת לשכת ראש הממשלה על ניטרליות דומה. בדצמבר התנהל דיון סוער בוועדת הכספים של הכנסת על החוק לעידוד השקעות הון, שהיה למעשה דיון בשאלה האם להעניק הטבות מס לקונצרן כי"ל.
שר האוצר שטייניץ התנגד למתן ההטבות והודיע שיתפטר אם הן יאושרו. לשכת ראש הממשלה זיגזגה את עצמה לדעת. חברי הקואליציה התבקשו לא לפעול נגד שטייניץ. ראש הממשלה לא רצה שהוא יתפטר במהלך הדיונים על חוק ההסדרים. אבל שעה וחצי אחר כך התבקשו חברי הקואליציה לתמוך בעמדת כי"ל.
שטייניץ נעמד על הרגליים האחוריות וגייס רוב משלו בוועדה לעמדתו. כשהבינו אנשי נתניהו ששר האוצר יביס אותם הם הורו לחברי הקואליציה לתמוך בשטייניץ. בסופו של דבר הצביעו תשעה מחברי הוועדה בעד הצעתו של שטייניץ שהעניקה הטבות למפעלים אחרים בנגב ובגליל. שלושה חברי כנסת נמנעו.
"זה לא נראה טוב", נזכר חבר הכנסת יעקב אדרי מקדימה. "כל כמה שעות שינו את העמדה. אפשר לשנות דעה בוויכוח, כאן היה נראה שמי שלוחץ יותר מקבל יותר". ח"כ שי חרמש מקדימה דווקא תמך בעמדת כי"ל שדרשה הטבות אבל הביט משתאה בזיגזג של ראש הממשלה.
"את הדיון ההוא אני מתקשה לשכוח", הוא אומר, "אבל הוא לא היחיד. יש אינספור דוגמאות להתנהלות הזאת. מישהו לוחץ פה, מישהו לוחץ שם והחלטות משתנות. זאת מנהיגות מזגזגת. האחרון שנכנס הוא זה שמשפיע.
"הסיפור עם תמלוגי הגז היה דומה. נתניהו לא התלהב מוועדת ששינסקי אבל כשראה שקול המון כקול שדי הוא הודיע על תמיכתו במסקנות הוועדה. החלטות כאלה יש לא עשרים בשנתיים אלא עשרים ביום. המדינה כולה מתנהלת בצורה כזו".
החוק הביומטרי הוא דוגמה נוספת להתנהלות הזיגזגית. הממשלה אמנם קיבלה החלטה להעביר אותו אבל כשהתברר שרבים מתנגדים לחוק שהורה על הקמת מאגר ביומטרי - כולל טביעות אצבעות של כל אזרחי המדינה - נתניהו דחה שלוש פעמים את הדיון בקריאה השנייה והשלישית.
החוק עבר בסופו של דבר ובימים אלה אמור להיכנס לתוקף לתקופת ניסיון של שנתיים. "אני האחראי לכך שנתניהו שינה את דעתו", אומר מיכאל איתן, השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור ואחד המתנגדים לחוק.
"בדקה התשעים", הוא מוסיף, "הצלחתי להשפיע על נתניהו שלא יעביר את החוק ובסוף הגענו לפשרה שהחוק יעבור לתקופת ניסיון של שנתיים. זה חוק כל כך גרוע ופוגע בזכויות האזרח שהזיגזג של הממשלה הוא זניח לעומת האיוולת הנוראה של החוק עצמו".
קשה לומר שהזיגזוגים של נתניהו בירושלים הם זניחים. בנובמבר 2009, לבקשת האמריקאים, הסכימה ישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות למשך עשרה חודשים. במסיבת עיתונאים נתניהו הודיע שההקפאה לא תחול על הבירה.
"לגבי ירושלים עמדתנו ברורה היטב", הודיע ראש הממשלה, "אינני שם כל הגבלה על הבנייה בירושלים". ארבעה חודשים אחר כך הוא שב והדגיש את עמדתו בנאום בכנסת: "לגבי הבנייה בירושלים זה נוהל שקיים 42 שנים. 42 שנים בונים בירושלים".
אלא שאז יצאו מסרים אחרים. סוכנות הידיעות איי.פי ציטטה באפריל 2010 חברי מועצת עירייה בירושלים שטענו שנתניהו העביר הוראה בעל פה להקפיא את הבנייה בעיר. ראש העיר ניר ברקת אמר שיש עיכובים בבנייה בירושלים אם כי גרס שהם עיכובים טכניים בלבד.
שר השיכון אריאל אטיאס היה הרבה יותר גלוי. הבנייה בירושלים מוקפאת בשל הבטחת נתניהו לארצות הברית, אמר. נתניהו הכחיש. בנובמבר הוא שב והודיע שהבנייה בירושלים הייתה, הווה ותימשך ברציפות.
אדם המעורה בהליכי הבנייה בעיר אומר שהזיגזג לגבי הבנייה בירושלים הוא "סיפור מרתק. נתניהו אמנם דיבר על זה שאין הקפאת בנייה בעיר אבל הייתה פה הקפאת בנייה מוחלטת, דחו תכניות ולא מימשו בנייה בלי שתהיה הקפאה פורמלית.
"כשהסתיימה ההקפאה בהתנחלויות התחילו לבנות גם בירושלים. הזיגזג פעל פה במיטבו והוכיח שלראש הממשלה אין מדיניות, הוא נכנע ללחצים מזדמנים, חושב בספינים ובעיקר מוטרד מאיך להסביר דברים להילרי קלינטון".
אם ראש הממשלה הוא האב המייסד של הזיגזגים, שריו הפנימו את השיטה לא פחות טוב ממנו. שר השיכון, לדוגמה. באוגוסט 2009 העביר אטיאס, ביחד עם נתניהו, את חוק רשות מקרקעי ישראל - רפורמה שבמרכזה הקצאת קרקע לדיור בר השגה במחירים הנמוכים ממחירי השוק. למעלה משנה אחר כך, בדצמבר 2010, הסביר אטיאס שדיור בר השגה הוא סיסמה בלבד.
"זה מושג כלכלי לא רציני", אמר על יוזמה שהוא עצמו פעל לקידומה. בתחילת החודש הוא הודה שיש קשיים בהפעלת התוכנית. "הרבה ראשי רשויות מתנגדים לכך בגלל שאינם מעוניינים שנביא אוכלוסייה חלשה".
עו"ד גיל גן מור מהקואליציה לדיור בר השגה אומר: "העבירו את החוק בלי לעשות עבודת מטה נדרשת. יש פער בין הדיבורים לבין מה שנעשה בפועל. אטיאס הוא שר הבינוי וההיצע ולא שר השיכון והביקוש".
גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, ביצע זיגזג דומה. במשך שבועות ארוכים הודיע שהוא מתנגד לרפורמת התכנון והבנייה שנועדה להעביר את מרכז הכוח לוועדות התכנון והבנייה המקומיות. הרפורמה תפגע בסביבה, קידומה המהיר לקוי, אמר ואף התנגד לה בדיון בממשלה אחרי שדרישתו לשיתוף ארגונים סביבתיים ומשרדו שלו בחלק מההליכים נדחתה.
שלושה ימים אחר כך אותו ארדן הצביע בקריאה ראשונה בכנסת בעד הצעת החוק שעברה ברוב נאה של 60 תומכים ו-37 מתנגדים. כשר אחראי, הסביר ארדן, הייתי חייב לתמוך במהלכי הממשלה.
גיל יעקב מארגון מגמה ירוקה לא מקבל את ההסבר. "אמנם ארדן הוא שר סביר אבל במקרה הזה שיקולים קואליציוניים גברו אצלו על שיקולים סביבתיים. אנחנו רואים את זה בחומרה. השר להגנת הסביבה צריך להגן על הסביבה ולא על הקואליציה".
גם שטייניץ למד להפנים את השיטה. עוד בימיו הראשונים באוצר הוא הודיע שהוא מתנגד להעלאת שכר המינימום. ביולי 2010 הממשלה דחתה הצעה להעלות את שכר המינימום ושטייניץ מיהר להתראיין בגלי צה"ל. ההעלאה תגרום לעשרות אלפי מובטלים, הודיע. "הצעת חוק שכר המינימום היא פופוליסטית".
ב-5 במאי השנה, בישיבת שרי הליכוד הוא הזהיר את השרים שמי שיתמוך בהצעה שלא יתפלא שתקציב משרדו יקוצץ ואמר שהעלאת שכר המינימום מ-3,800 ל-4,100 שקלים בחודש תגרום לקיצוץ של חמישה מיליארד שקלים מתקציבי הממשלה.
שלושה ימים אחר כך הממשלה, בלחץ ארגונים חברתיים, אישרה את העלאת שכר המינימום. שטייניץ, שחתום על ההסכם עם יו"ר ההסתדרות עופר עיני, כבר דיבר אחרת: "המהלך יתרום באופן משמעותי לצמצום הפערים ולחיזוק מעמד העובדים החלשים בחברה".
גד הרן, שעומד בראש עמותת עמ"י לצמצום פערים חברתיים, אומר שזו שיטה. "הכל אצלם זה טקטיקה. כשיש התנגדות חזקה למהלך הם חוזרים אחורה ומנסים שוב אחר כך. חבל שהם לא חוזרים בהם בנושא של גלעד שליט. דווקא כאן הם מתעקשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם