צרות של שכנים: לחפש איזון בין המסאי לפילים
בני המסאי בקניה פונים יותר לפיתוח משקים, אבל נאלצים להתמודד עם פשיטות עדרי הפילים. ארגון שימור מנסה לפתור את הבעיה
למרגלות גבעות צ'יאולו, אזור שידוע בחיות הבר ואשר בני המסאי קוראים לו בית, הניסיון להשיג איזון בין השניים הוא משימה רגישה. ככל שיותר אנשים מקימים חוות באזור, כך גובר הלחץ על בעלי החיים.
קרוב ל-80 אחוז מהפילים באפריקה חיים בפארקים מוגנים בטבע. ארגון שימור אחד פנה לקהילות המקומיות בניסיון למצוא פתרונות לבעיות היומיומיות, כדי שהאדם והחיה יוכלו לחיות יחד בשלום.
"אתה יודע, יש סיכוי שפיל שאנחנו רואים פה למטה פשט אתמול בלילה על שדה, או אם אתה יוצא ורואה אריה, אני יכול להבטיח לך שבשבוע האחרון הוא ככל הנראה הרג משהו ששייך לאחד מהחקלאים פה", הסביר ריצ'רד בונהם, פעיל שימור ומייסד קרן השימור של מסאילנד.
המסאי הם בני שבט פסטורלי שמתגוררים לאורך הגבול שבין קניה לטנזניה. התרבות הארוכה שלהם ואופן החיים המסורתי הפכו אותם לאחת האטרקציות המפורסמות ביותר באזור. אבל העימות בין השבט לבין הפילים רק גובר ויכול להוביל לטרגדיה.
אחד המקומיים, נדיארי אולה למונגור, הלך בקבוצה ליד המשק שלו בלילה כאשר שמע משהו זז. "ממש פחדנו. תחילה לא ידענו מה קורה", אמר. "אבל כאשר הבנו שמדובר בפיל, שניים מאתנו רצו ושניים נשארו מאחור".
הוא הסביר כי אחד הילדים הסתתר ובקושי שרד, בעוד בן שבט אחר, אונטו, לא הצליח להתחמק ונרמס למוות.
"הבן שלי היה צעיר", אמר אביו של אונטו, רובן סילאטי. "היה לו עתיד ארוך לפני וקיוויתי שהוא יטפל במשק אחרי שאני כבר לא אהיה. אני כבר מזדקן והבן שלי היה צריך לעזור לי".
הפקחים מצאו את הפיל והרגו אותו בתוך שעות. אבל זו לא הייתה תקרית בודדת. ככל שהאוכלוסיות של התושבים והחיות גדלות, כך העימות בין בעלי החיים לבני האדם הופך לסביר יותר. "אם בעיית הפילים לא תיפתר, אז אנחנו נהרוג אותם, כי אנחנו לא צריכים לחיות אתם", אמר סילאטי.
קיפראו אולסיורה הוא חקלאי מבני המסאי. הוא החל לגדל מלונים ואפונה באמצעות השקיה. זה סייע לו להגדיל את ההכנסה שלו ולשרוד את הבצורות. אבל החוות נכנסות לתוך שטחי המחייה של החיות והמלונים הפכו למאכל אהוב על הפילים.
"אתה רודף אחרי הפילים מחוץ לחווה ואם אתה ממשיך לעקוב אחריהם עוד קצת, הם יתקפו אותך", אמר אולסיורה. "הם היו פה כבר שלוש שנים, אבל השנה זה גרוע ביותר".
אולסיורה התחיל להפעיל פנסים ומנורות סולאריות בניסיון לעצור את פשיטות הפילים, אבל השיטה לא הייתה יעילה מדי. הוא אומר שמפעם לפעם הגיעו זרים ואמרו לו שעליו להגן על בעלי החיים.
"אני אעבוד עם הזרים, אני אשמע את הרעיונות שלהם, אבל לפעמים אני לא אקשיב כי אין הרבה חיות בר במקומות שמהם הגיעו", אמר.
אבל קרן השימור של מסאילנד ממשיכה לעבוד עם הקהילה תוך שימוש בטיעונים שיישמעו הגיוניים עבור האנשים שצריכים להבין אותם. "כאשר הייתי נער, נהגתי לחשוב שחיות הבר הן שטויות ואין להן כל ערך", אמר אנתוני קסנגה, בן מסאי שכעת עובד עם הקרן.
"אפשר לבחור להרוג את כל החיות, אבל מה יקרה אחרי עשר שנים? יש לך ילד ואחרי עשרים שנה הוא אומר 'אבא, אני רוצה לראות אריה'. לאן תיקח אותו?", הוא ממשיך.
קסנגה עובד מול החקלאים. הוא לא מטיף להם אלא נותן להם פתרונות. הוא מחלק פנסים כדי להפחיד את הפילים, ואם העדרים נאכלים על ידי האריות, אז הקרן משלמת פיצויים. הארגון גם פתח את בית הספר היסודי היחיד באזור ומעניק מלגות כדי לסייע לחנך את הדור הבא.
המאמצים של הארגון להיות מעורב מול הקהילות המקומיות ולזכות בקרב על התודעה של התושבים עשויים להיות התקווה הטובה ביותר כדי להבטיח את עתידן של חיות הבר של אפריקה.
דיוויד מקנזי הוא הכתב הראשי של רשת CNN באפריקה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם