נחשף ארגון שהפעיל בתי בושת ברחבי הארץ
כתב אישום שהוגש לביהמ"ש מגלה כי מי שעמדה בראשות הארגון נעזרה בשוטר לקבלת מידע מודיעיני ובמקביל זכתה לקצבה קבועה מביטוח לאומי
כל השלושה נאשמים בעבירות של סרסרות, סיוע לסרסרות, הלבנת הון, אי דיווח למס הכנסה, קבלת דבר במרמה ועוד.
את כתב האישום הגיש סגן בכיר לפרקליט מחוז ירושלים, עו"ד זהר גיאת. נטען בו, כי בשנים 2004 2009-2004 ילזבטה עמדה בראש ארגון בלתי חוקי שהפעיל בתי בושת ושירותי זנות בדירות שכורות ברחבי הארץ. לצורך פעילות הארגון היא שכרה את שירותיהן של נשים רבות – וכן מספר עוזרים - אשר סיפקו שירותי מין לגברים.
במהלך התקופה דאגה נאשמת ילזבטה לפרסם בעיתונות וברשת האינטרנט מודעות למתן שירותי מין. במקביל, היא איתרה נשים שהיו מוכנות לעבוד עבורה בזנות ופעלה לאיתור דירות ושכירתן לצורך שימוש בהן כבתי בושת. הפעלת בתי הבושת נמשכה זמן רב ועל פני פריסה רחבה.
היא – ומרכזנית שלא אותרה - קיבלה את שיחות הטלפון של הלקוחות והפנתה אותם לנשים הממתינות בבתי הבושת. בנוסף, היא הפעילה נהג, אשר תפקידו היה איסוף חלקה מדמי האתנן, בסופו של כל יום, מנקודות איסוף מוסכמות, והעברתו אליה או הפקדתו בבנק.
שגרת העבודה בה פעל הארגון היתה כדלקמן: הלקוח, שחשקה נפשו בקבלת שירותי מין, היה מתקשר למספר הטלפון המוזכר במודעה. המרכזנית ענתה לטלפון, והורתה ללקוח להגיע בשעה, שתואמה עימו, לכתובת אחת הדירות. שם "עבדו" הנשים על פי "סידור עבודה" בחלוקה למשמרות ולדירות פעילות.
בתמורה ליחסי המין נדרש הלקוח לשלם לאשה העוסקת בזנות, סכום כסף, של כ- 200 שקל בדרך כלל, אותו מסר מראש. מחצית מדמי האתנן הועברה על ידי הזונה, בסוף המשמרת, לידי נהג האיסוף, ומחציתו האחרת היה שכרה.
חלקה של ראש הארגון בדמי האתנן עמד על קבלת כ-2,000 ש"ח בממוצע ליום מכל אשה שעסקה בזנות. שיגרת עבודה זו אפשרה לנאשמת לשלוט מרחוק על הפעילות, לדעת כמה לקוחות קיבלו שירות, ומה סכום הכסף המדויק שצריך להגיע לידיה - כל זאת מבלי להסתכן בחשיפתה.
כדי למנוע את חשיפת זהותה, השתמשה ילזבטה בשמות בדויים שונים - ביניהם גלית, סימה, מרגו, טינה, ימית, נועה, שרית, מיכל, אינגה, מאיה - שמות אותם החליפה ושינתה בקצב מהיר.
בדומה לה, גם יתר הנאשמים והמעורבים נהגו להשתמש בשמות בדויים שונים כדי למנוע את חשיפת
מעת לעת, כשעלה הצורך, דאגה ילזבטה לאתר נשים חדשות שיעסקו עבורה בזנות, לאתר דירות שכורות חדשות, ולפרסם מודעות חדשות לשירותי מין תוך ציון מספרי הטלפון המשתנים. היו נשים שרצו לעבוד בזנות ושהתקשרו לשם כך בעצמן אל המספר המופיע במודעה לשירותי מין. אז היתה הנאשמת דואגת לשלב את המתאימות בעבודה בזנות. כאשר היה מדובר בנשים שמעולם לא עסקו קודם לכן בזנות, היתה ילזבטה דואגת לראיין את הפונות, באמצעות הנאשמת השניה, טלי רובינוב.
בכמה מהמקרים היו הנשים מפקידות בעצמן את חלקה של ילזבטה בדמי האתנן בחשבון הבנק שלה או מעבירות אותו לידי אחד מ"הספקים" האחרים בעסק שניהלה - משכירי הדירות או משרדי הפרסום.
הנאשמת השניה, טלי רובינוב, שימשה כ"יד ימינה" של ילזבטה ובחלק מהמקרים אף נתנה בעצמה שירותי מין ללקוחות, והציעה לאחרות לעבוד עבור הארגון. לצורך פעולותיה השתמשה לעתים בשמות בדויים שונים - לימור, דיאנה, לילה ועוד.
נהג המונית, חי מאמאליה, עבד כנהג האיסוף של ילזבטה, וסייע לה באיסוף דמי האתנן, הסעת הנשים, העברת מפתחות לבתי הבושת והעברת ציוד אל הנשים (כמו תנור, קונדומים ועוד). הוא עצמו הסתייע בנהגי מוניות נוספים, בהם דב לוי ויוסף ברזני.
ילזבטה נאשמת גם בסרסרות למעשי זנות, בכך שקיבלה חלק מהתמורה על מעשי הזנות וחייתה על רווחי אדם העוסק בזנות. חברתה, רובינוב, נאשמת שסייעה לה, החזיקה מקום לשם זנות, עסקה בזנות והיוותה בכך מטרד לסביבה.
באישום השני נטען כי ילזבטה שלטה בנשים שעבדו עבורה בזנות, וגרמה להן להמשיך ולעסוק בכך תוך שימוש באיומים ובהפעלת אמצעי לחץ אחרים.
במקרה אחד, כאשר לקוח בן 60 התמוטט באחד מבתי הבושת, הורתה ילזבטה, על פי האישום, לזונה במקום להוציא את המנוח מהדירה אל הרחוב כדי שייראה כאילו הוא מת ברחוב. העובדת סירבה והנאשמת הורתה לה לעזוב את המקום במהירות ובשקט. זו עשתה כן אך נתפסה באקראי על ידי שוטר. ילזבטה הדריכה אותה בטלפון איזו גרסה למסור לשוטרים ובכך שיבשה חקירה, לטענת התביעה. אמבולנס הוזעק למקום אך פעולות ההחייאה נכשלו ומותו של האיש נקבע.
ילזבטה נאשמת בשורה של עבירות: הבאת אדם למעשה זנות ועיסוק בזנות, סחיטה באיומים, הפרעה לשוטר ושיבוש מהלכי משפט. היא נאשמת גם בהתנגדות למעצרה על ידי שוטרים, בהטחת קללות בהם ובאיום לשסות בהם את כלבה.
מכתב האישום עולה כי "תעשיית" הזנות שניהלה הניבה לילזבטה הכנסות כספיות בשווי מאות אלפי שקלים בשנה. חלק מן ההכנסות הופקד בחשבון בנק השייך לה, חלקו הופקד בחשבונות בתה, וחלקו הנוסף הוסתר ולא נתגלה.
על פי כתב האישום, השוטר לשעבר, יגאל איסייב, שניהל יחסים רומנטיים עם ילזבטה, ניצל, בשנת 2006, את תפקידו כחוקר ביחידה הארצית לחקירת פשעים כלכליים, ונכנס באמצעות המחשב המשטרתי לתיקי חקירה אשר נחקרו בימ"ר ירושלים, בהם תיקים פעילים, הנוגעים לילזבטה ולרובינוב ולפעילות זנות, זאת ללא כל קשר לתפקידו או לתחום בו עסקה יחידתו. את המידע שגילה מסר כמובן לשתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם