מרגל או מטייל אידיאליסט תמים? הסיפור המלא של אילן גרפל
אוהב הרפתקאות, שונא שעמום, בעל דעות פוליטיות שמאליות, חייל בודד שאומץ על ידי משפחה ממרכז הארץ וחובב מושבע של השפה הערבית. כך מתארים חבריו של אילן גרפל את הצעיר המואשם על ידי שלטונות מצרים בריגול למען ישראל, שלפי דבריו חיפש לעצמו חיים מעניינים – אבל חבריו בטוחים: "מרגל הוא לא"
על פי הדיווחים, נעצר גרפל, בן 27, במלון בקהיר על ידי אנשי מודיעין מצרים, אליהם הצטרפו גם אנשי התביעה הכללית.
ברשותו נמצא מחשב נייד, שלושה טלפונים סלולריים, תקליטורים וכרטיס זיכרון נייד. לטענת המצרים, הציוד שנמצא ברשותו של גרפל, שימש אותו במשימות הריגול אליהן נשלח.
על פי החשד, העצור הציג את עצמו בפני האזרחים כעיתונאי מערבי, שהגיע למצרים בשליחות עיתונאית. אך מאחר שחלק מהתמונות שלו צולמו במוקדי ההפגנות, טוען המודיעין המצרי כי הוא ליבה את האלימות וניסה לעורר סכסוך בין עדתי.
עוד נטען, כי הוא נעזר במספר אזרחים מצרים, אשר מסרו בחקירותיהם פרטים שיוכיחו לכאורה את חלקה של ישראל באירועים במצרים. על פי התקשורת המצרית,
בעבר עצרה מצרים אזרחים ישראלים בחשד לריגול, כמו גם אזרחים מצרים שהואשמו בסיוע למוסד, אך זהו המקרה הראשון מאז הדחתו של מובארק. בדרך כלל, משברים שעירבו אזרחים ישראלים נפתרו במהירות, בין משרדי החוץ של שתי המדינות, אך כעת המצב לא ברור, מאחר שמדובר בשלטון חדש.
לגרפל עצמו הסבר שונה לדברים. "היתה לי שנת חופש לפני תחילת החיים ורציתי להגיע לרמה גבוהה ככל האפשר בשפה הערבית לפני תחילת לימודי המשפטים", כך הסביר את שהותו במצרים. הוא כתב את הדברים האלה בחשבון הפייסבוק שלו. הוא העדיף את מצרים על מדינות ערביות אחרות בהם הותרה כניסת ישראלים כי הכיר את קהיר מטיולים קודמים.
גרפל, היום בן 27, חי בקווינס והגיע מארה"ב במיוחד כדי להתגייס לצה"ל. במארס 2005, כשהוא בן 21 ועם תואר ראשון בכלכלה, הוא התגייס לגדוד 101 של הצנחנים ושירת בפלוגת החוד של הגדוד.
כחייל בודד אומץ גרפל ע"י משפחה ממרכז הארץ. במהלך מלחמת לבנון הוא נפצע באורח קל בכתפו באחד הקרבות, בהם נהרגו שלושה מחבריו. אימו, איירין, סיפרה לאחר פציעתו כי אמר לה שהוא לא רוצה חיים משעממים.
בראיון לרפי רשף בערוץ 10, שנערך זמן קצר לאחר פציעתו, סיפר גרפל: "לא ציפיתי שאגיע למצב כזה לאחר שנה וחמישה חודשים בצבא. הייתי מוכן להיכנס ולעזור כמה שיותר".
על נסיבות הפציעה סיפר: "הייתי בתוך מבנה. לוחמי החיזבאללה ידעו שאנחנו שם והתקיפו, קודם עם טיל ואז תפסתי מחסה. מי שהיה בחוץ ראה את הפרופיל שלי וירה, אפשר לומר שהוא החטיא קצת כי אם היה פוגע למעלה יותר, הוא היה פוגע בפרצוף. נפצעתי בכתף, המקום הכי טוב שאפשר לחטוף בו כדור".
כשנשאל על חייו כחייל בודד, אמר גרפל: "אני מוגדר כחייל בודד, אבל אני לא כל כך בודד בארץ. הייתי פה מגיל קטן, המשפחה שלי מפה, סבא וסבתא מפה. אני גדלתי בארה"ב".
צביקה לוי, האחראי על חיילים בודדים בתנועה הקיבוצית, מספר: "הוא לא היה גר כבודד בקיבוץ אבל נפגשתי איתו בקווינס לפני השירות וגם כשנפצע וטופל ברמב"ם. הוא דיבר איתי הרבה בטלפון לפני הגיוס ורצה להגיע ליחידה מובחרת. עוד לפני שהוא התגייס הוא למד שנתיים ערבית בניו יורק. מרגל? ממש לא נראה לי".
כבר מילדותו נמשך גרפל לישראל, שבה נולד אביו, דניאל. חבריו לשירות הצבאי מתארים אותו כציוני נלהב בעל דעות שמאליות. לאחר שסיים מסלול הוא שירת במחלקת החבלה של פלוגת החוד של החטיבה.
אתי אור, ששירתה איתו בגדוד מספרת: "הוא היה ידוע בתור אדם עם דעות שמאליות, תמיד מדבר על שלום עם הפלסטינים והיו חבר'ה שהדעות שלו הרתיחו אותם, למרות שכולם התחברו איתו ברמה החברית. איש חברותי שכולם אהבו, עם חוש הומור נהדר ושליטה מצוינת בערבית".
גם אלחנן הורנמן, שהיה עם גרפל בטירונות, אומר כי התיאור שלו כמרגל נראה לו מופרך: "גרפל הוא בחור זהב שהגיע במיוחד כדי להתגייס. תמיד היו צוחקים על השגיאות שלו בעברית והכי מצחיק היה לשמוע אותו מדבר הרבה בטלפון בשפה הערבית עם מבטא אמריקאי. אני יודע שהוא הסתובב הרבה במצרים בשנים האחרונות, אבל מרגל הוא לא".
ahikam@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם