היהדות היא לא דת – היא תרבות
הסופר יורם קניוק מבקש להירשם כבן חסר דת, אבל מפספס משהו חשוב: ליהדות יש אלמנט תורני שמובנה בתוכה - אם נרצה או לא
הערכה עמוקה, חמלה, מחלוקת, הזדהות – ובכל מקרה הרבה סימפטיה. אבל מעל לכל הסלט הזה ריחפה אצלי הרגשה שהאיש לא ממש הבין, אז בתש"ח, עבור מה הוא נלחם. הוא היה גיבור, בזה אין ספק. אבל הוא היה בן 18, וכמו רוב החיילים שברוב המלחמות – הוא פשוט עשה את מה שחינכו לעשות, נלחם בראש ובראשונה בשביל החברים – וזה בסדר גמור, ככה זה בדרך כלל עם כולם. אלא מה, לבוא עכשיו בשם העובדה שנלחמת ולטעון שמישהו גנב לך משהו, זה לא רציני. באותה מידה יכול חייל ימני או דתי לטעון הפוך.
בהפגנת השמאל האחרונה רואיינה ניצולת שואה שמחוויית הזוועה שלה הסיקה שצריך להקים מדינה פלסטינית. עד היום שמעתי מניצולי שואה בעיקר את המסקנה ההפוכה. אז בקיצור – טענותיו של קניוק ראויות בהחלט להתייחסות רצינית, אבל בלי שום קשר לביוגרפיה שלו.
לעצם העניין – גם אני אינני מגדיר עצמי כדתי אלא יהודי, כך שלכאורה קניוק ואני באותו צד.
העניין הוא שהיהדות אינה דת. יש בה אומנם קודקס התנהגות מפורט – אבל הקודקס הזה מולבש על העם היהודי בלבד ונועד להתקיים דווקא בארץ ישראל.
כלומר, בשונה מדת רגילה, היהדות היא תרבות שמורכבת מעם, מתורה ומארץ. לא ניתן לקיים את התורה שקיבלנו בסיני, לא על ידי
שמירת מצוות בחו"ל היא הימנעות מעברה ותרגול לקראת החזרה לארץ. היא גם סתם משתלמת כאורח חיים משפחתי וקהילתי נכון ובריא, אבל בכל מקרה היא אינה קיום התורה. לא לכך התכוון המשורר וכל קריאה בסיסית וכנה בטקסט המקראי – מוכיחה זאת.
חטאם של המרגלים – עליו נקרא בשבת הקרובה – היה בכך שחשבו לוותר על האלמנט של ארץ ישראל. החטא הזה נחשב לחמור שבחטאים – יותר מחטא העגל, משום שהוא מסיק שאפשר להיות יהודי שלם בחוץ לארץ – כלומר להיות יהודי דתי בלבד, מחוץ למציאות, מחוץ להיסטוריה.
יהודים דתיים שאין להם שום כוונות עליה בעתיד – נופלים אל אותה טעות בה נפלו המרגלים, הטעות שבאופן פרדוקסלי נופל בה, מהכוון ההפוך, גם יורם קניוק.
המשותף לחרדים בווילימסבורג וליורם קניוק, הוא שהם רואים ביהדות דת. אם זה כך – אומרים החרדים, אפשר לוותר על ארץ ישראל ולהיות דתי בחו"ל. אם זה כך - אומר קניוק – אפשר לוותר על תורת ישראל ולהיות יהודי בלי דת – ושניהם כמובן טועים.
לכאורה – שומרת הדת על הזהות היהודית בחו"ל. לכאורה - שומרת הארץ על הזהות היהודית של החילוני כאן. אבל רק לכאורה, כי גם הדת שם וגם הארץ פה – אינם מחזיקים מעמד במנותק מהקשרם השלם.
הדורות הבאים של הדתיים והחרדים בחו"ל כבר חשים ניתוק מהמציאות ומגששים את דרכם אל מחוץ לדת או אל ארץ ישראל. ואילו כאן – מתברר שבלי התורה אנו מאבדים את הלגיטימיות לאחיזתנו בארץ.
יכול קניוק לומר שהוא יהודי שאינו מקיים את האלמנט הדתי של היהדות – זה בסדר גמור. אולם אמירה שהוא יהודי בלי דת, פשוט אינה אפשרית, כי ליהדות יש אלמנט תורני שמובנה בתוכה בין אם נרצה ובין אם לאו.
התורה הזו שייכת לכל יהודי ולא לשום עם אחר. יכול היהודי לבחור שלא לקיים אותה – אבל כל עוד הוא יהודי – אין הוא יכול להיפטר ממנה, היא חלק מזהותו בין אם ירצה ובין אם לאו.
"אינני מאמין בא-לוהים", אמר לי פעם קרוב משפחה אהוב. "בא-לוהים שאינך מאמין בו, גם אני איני מאמין", עניתי לו, "ובכל מקרה, גם אם לשיטתך אינו קיים – עדיין הוא הא-לוהים שלך, הוא זהותך, הוא תרבותך, הוא כבודך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם