ספורט בלי דת: על נעמה שפיר
הכדורסלנית הדתייה נעמה שפיר נתקלה בסירוב כשביקשה לשחק באליפות אירופה הקרובה עם חולצה מתחת לגופיית המשחק. לפעמים זה בסדר שהספורט נקי מכל שיקול אחר
ביום רביעי האחרון הודיע בית הדין לערעורים של פיב"א לאיגוד הכדורסל הישראלי כי הוא דוחה את העתירה בעניינה של הכדורסלנית הישראלית הדתייה נעמה שפיר.
למי שאינו מצוי בפרטים, נעדכן כי שחקנית הנבחרת הדתייה והמוכשרת, ביקשה לשחק באליפות אירופה הקרובה בפולין, כשהיא לובשת חולצה מתחת לגופיית המשחק. פיב"א סירבה לבקשה הזו בטענה כי כללי הטורניר הינם אחידים וכי מדי המשחק הקבוצתיים הם בדמות גופיות וכי לא ניתן לשבור כללים אלו.
כעת מתנהל קרב ערעורים בין הנהלת האיגוד הישראלי לגורמים הבינ"ל בתחום, בחסות חופש הדת, זכויות האדם ועוד מיני מעדני מילים.
כאשר שמעתי זאת לראשונה, אני חייבת להודות כי הידיעה הזו קוממה אותי. מה זו הקטנוניות הזו? כמה סנטימטרים של שרוולים? למי זה אכפת ולמי זה משנה? ובעיקר, האם זה יכול להשפיע על המשחק? אבל אחרי חשיבה מועטה ודיון מסיבי שהתנהל על שולחננו בעניין, שיניתי את דעתי.
אני אישה הרואה בעצמה אישה עצמאית ושמחה תמיד לראות נשים מצליחות בעמדות מפתח שונות בכללן גם בספורט. אינני מתעניינת בספורט באופן חריג ואינני דתייה. אך חרף היותי חילונית גמורה, יש בי הרבה סבלנות לדת ולדתיים ובעיקר סבלנות לבני אדם, אלו המכבדים עצמם, אותי ואת אורח חיי. אביה של בתי הוא אדם דתי ובאופן טבעי יש בי כבוד והערכה לציבור הזה.
ולגופו
הספורט הוא מעל כל אותם שיקולים ואינטרסים מלוכלכים ועל מנת להיות ולהישאר כזה, יש בו סממנים וחוקים ברורים. על אחת כמה וכמה ספורט קבוצתי.
מבלי להחשד בפאשיזם - נושא האחידות בספורט, הוא אחד מאותם סממנים. מדי הנבחרת הם חלק בלתי נפרד מאופי המשחק, המשמעת הקבוצתית והספורט כולו. הכללים האחידים והנוקשים הללו, מגשרים במקרים רבים על הבדלי תרבות, שפה, לאום ודת והופכים את הספורט לשוויוני ואפשרי עבור כולם.
אז נכון ששני שרוולים לא ישנו משהו לאף אחד, אבל יש כאן פתח לסטייה מעקרונות השוויון הללו ולתקדים בעייתי. ולכל אלו אשר כבר לא יכולים להתאפק ולכתוב את הטוקבק בגנות ההחלטה של פיב"א, נסו לעצור ולחשוב לרגע.
מה יהיה אם מחרתיים שחקנית מוסלמית תבקש לעלות למגרש עם חיג'אב או רעלה? או שחקנית או שחקן שיחליטו שחופש הדת שלו או שלה קובע שהוא חייב לשחק עם טייץ ארוך או סוג של חצאית? או כיסוי ראש מסיבי שאינו כיפה? איפה עובר הקו ומי קובע אותו?
הספורט אמור להיות מעל הדברים הללו ואל לו להתפתות להתעסק עם הנושאים הללו. הדבר מזכיר לי מחאה שהובעה בזמנו על ידי מספר דתיים, על כך שאינם יכולים להשתתף בתוכניות טלוויזיה דוגמת "המרוץ למיליון" ושות'- היות וכללי המשחק מחייבים חילול שבת.
ייתכן מאוד שזו התשובה גם במקרה של נעמה שפיר. ייתכן וצריכים לנסות ולשנות את כללי המשחק ולהתיר מראש לשחקניות לשחק בחולצות ולא בגופיות. ייתכן וכי גם יש לכך נימוקים רציונליים והגיוניים מלבד נושאי צניעות.
אך כל עוד אלו כללי המשחק, יש לקבלם ולשחק על פי הם. ובאשר לנעמה, עם כל הצער, דבקי באמונתך ובמידה ואכן לא יאושר לך לשחק, הציבור בישראל יעריך את דבקותך באמונתך לא פחות מאשר הוא מעריך אותך כשחקנית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם