כן, זיגזגתי: גדעון סער מסביר את החלטתו
"אדם שמנהיג מערכת צריך לדעת שכאשר הנסיבות משתנות אסור להישאר קפוא" שר החינוך מסביר איך קיבל את החלטה ואיך נשבר

באופוזיציה אומרים שדווקא אתה הוא זה שקיבל מכה בברך.
"התגובה של קדימה היא לא דבר רציני. מדובר במפלגה שכל זמן כהונת הממשלה לא הוציאה הודעה אחת בנושאי חינוך, אבל עכשיו היא ממהרת לתפוס טרמפ פוליטי על האירועים. זה מגוחך. עובדה שאורית זוארץ, חברת הכנסת היחידה בקדימה שגילתה עניין בקיצור החופש הגדול וטיפלה בו מול ועדי ההורים, הוציאה הודעה הפוכה שתומכת בי ורואה במה שעשיתי מהלך מנהיגותי".
אתה סבור שמדובר במהלך מנהיגותי?
"בתיאור העובדות היבש אפשר היה לכנות את מה שקרה זיגזג. זה לגיטימי. לפני שבוע הודעתי שאני מקצר את החופש הגדול בכמה ימים, וכעבור שבוע ביטלתי את ההודעה. אבל מי שבקי בפרטים יודע שהיה מדובר במהלך מסובך שלא התקבל בחופזה, אלא בעקבות מסקנות ועדה ציבורית שישבה כמעט שנה על הנושא. אני לא אוהב לתת לעצמי סופרלטיבים, אבל פעלתי נכון, לטובת הציבור, ובכל שלב עשיתי את מה שהיה צריך לעשות בלי להתחשב בלחצים ובביקורת. אדם שמנהיג מערכת גדולה צריך לדעת שכאשר הנסיבות משתנות אסור לו להישאר קפוא, תקוע בפינה, אלא לקבל החלטה אמיצה ולהתייצב מאחוריה גם אם אחר כך יכנו אותה זיגזג".
נפגעת?
"אסור לי להיפגע. מי שמתייחס לדברים באופן אישי לא יכול להיכנס לחיים הפוליטיים. אם לא משנים, לא חוטפים. הכי קל היה להעביר את הקדנציה בתוך ההרגלים הקבועים. כשקיבלתי את תיק החינוך רבים שמכירים את המערכת הזהירו אותי מהתפקיד הזה, בעיקר שוחרי טובתי. אבל אני קיבלתי החלטה עמוקה שחינוך זה נושא חשוב מספיק כדי ללכת עליו ולחולל בו שינוי אמיתי. הייתי מתאכזב מעצמי אילו הייתי מוותר בגלל רעשי רקע".
רעשי הרקע של סער כללו בין השאר התנגדות עזה של הורים ומורים ואיום בבג"ץ מצד של בעלי צימרים וסוכני נסיעות. לזכותו ייאמר שעמד מולם בגבורה עד שנרגעו.
"החשש היחיד היה מהבת שלי, המתנגדת הכי חריפה לקיצור החופש", מודה סער. "היא בת 14 וכל התלמידים פונים אליה כאילו יש לה בכלל קשר להחלטה. היא אמרה, תפסיק להרוס לי את החיים החברתיים, כבר עברנו פעם למשמעת בגדים בגלל ההחלטה שלך על תלבושת אחידה, וגם עכשיו כולם באים אליי בטענות כשאני בכלל לצדם. אמרתי לה, אל תדאגי, אפילו אני לא יכול להרוס לך. את מקובלת מדי. לאט לאט נרשמה רגיעה גם בחזית הביתית. הבת שלי פשוט אמרה לחברים שלה שגם כששר הביטחון מחליט על יציאה למלחמה, הוא לא מתייעץ לפני כן עם הבנות שלו".
מה הטעם בקיצור ימי החופש אם מחזירים אותם אחר כך בשנת הלימודים?
"כי לישראל אין עודף ימי חופשה ביחס לעולם. בחו"ל לומדים חמישה ימים בשבוע ואצלנו שישה ימים. הבעיה בחופשות שאין בהן רצף נכון, ולכן צריך לסדר אותן ולמנוע מצב שמיד עם סיום החופש הגדול, מתחילה חופשת חגי ספטמבר. המטרה שלי הייתה לחלק את ימי החופשה בצורה הגיונית יותר ולייצר רצף לימודים משמעותי. זו אפילו לא הייתה רפורמה, רק שינוי צנוע שמטרתו לקצר את החופש הגדול שמפריע להורים ולתלמידים, ולהתחשב בלוח השנה העברי. ארגוני המורים תמיד סירבו לגעת בפרה הקדושה הזו, אבל הפעם הם הסכימו. ורק אחרי שקיבלתי את הסכמתם המפורשת לקצר את החופש ותמורתו לחבר את חופשת סוכות ויום כיפור, הלכתי לראשי החינוך הממלכתי דתי, הרב גיסר והרב ליפשיץ, וקיבלתי את אישורם. ורק אז יצאתי בהודעה לציבור".

הביקורת לא התמקדה בהחלטה אלא בעיתוי הדחוק, שלושה חודשים לפני פתיחת שנת הלימודים. למה היה דחוף כל כך לצאת עם זה השנה?
"כי בישראל אוהבים לקטר על המציאות יותר מאשר לנסות לשנות אותה. למדתי שאם ועדה ממליצה על משהו, ויש לך האומץ הציבורי להוציא את מסקנותיה לפועל, אל תדחה ותבצע במועד המוקדם ביותר, כי כל דחייה עלולה לפתוח הסכמים ולפרום אותם. דוח ששמים על המדף ממתין שם עד שהקדנציה עוברת. בשנה הראשונה אומרים חכו, בשנה השנייה נבדוק, ובשלישית פתאום יהיו בחירות מוקדמות. ההנחה שלי הייתה שברגע
"ידעתי שאפשר יהיה להתמודד עם הבעיות שייווצרו. כבר הוריתי על בגרות במתמטיקה בהתראה של 35 שעות כשהתברר שהטפסים נגנבו, וזה הצליח. לא מדובר בשלושה ימים מראש אלא בשלושה חודשים. הודענו שנגלה התחשבות וגמישות כלפי תלמידים שייצאו לחופשת סוף אוגוסט שתוכננה מראש. על אף שאפשר היה להקדים או להחליף את רוב החופשות המתוכננות".
מה עם בעלי העסקים?
"אין להם זכות מותנית מתי תתחיל או תסתיים שנת הלימודים. כשהתחילה עבודת הוועדה פרסמנו קול קורא בעיתונות, ובעלי הצימרים יכלו להופיע בפניה ולהציג את עמדתם. הביקורת שלהם התפרצה רק אחרי שההחלטה התקבלה. בסך הכל יש פה הגזמה. מועדי פסח וחגי תשרי הם התיירותיים ביותר, ובראייה כוללת אני לא יודע אם נגרם פה נזק גדול. אבל אני מודה שהשיקול העליון בהחלטתי לא היה עסקי אלא חינוכי".
בסופו של דבר וסרמן עשה להם את העבודה.
"זו באמת הייתה הפתעה, ולא לטובה. הסתדרות המורים באה עם טיעון חדש, משפטי, שעל פי תקנון עובדי הוראה לא ניתן להחזיר למורים בשנה הבאה את ימי החופשה הנוכחית. זאת טענה שלא הועלתה על ידי ההסתדרות וארגון המורים כשישבנו על ההסכם. אילו היא הייתה מועלית במועד, היינו מתמודדים איתה, שוקלים ומוצאים לה פתרון. למשל, מנגנון פיצוי".
אם כך, אפשר היה לפתור אותה עכשיו.
"לא היה רצון למצוא פתרון. וסרמן אמר שהמורים מפעילים עליו לחץ כבד להתנגד לביצוע ההסכם כבר בקיץ הקרוב".

כלומר , הטיעון המשפטי היה תירוץ של הסתדרות המורים כדי לבטל הסכם שהייתה שותפה לו?
"אני לא יודע. אני מאמין שווסרמן אמר את מה שאמר בתום לב. תראי, אני יודע להתעמת כשצריך, ואם הייתי חושב שלהגיד כל מה שיש לי בראש על הסיפור הזה יקדם את מערכת החינוך, הייתי אומר עוד כמה דברים. אבל אני לא רוצה לברוח למקום של ייעצו לי, אמרו לי, אכלו לי, שתו לי".
לא שאלת את וסרמן ביושר איך נתן ידו למהלך ולאחר מעשה נסוג ממנו והעמיד אותך במצב מביך?
"שאלתי אותו. בהחלט. אפילו באופן נוקב. קיבלתי את התשובות שקיבלתי. לא כולן הניחו את דעתי".
בשנה הבאה יהיה שינוי?
"אני לא יודע. עד סוף יוני כל עם ישראל יידע אם החופש הגדול יתקצר בשנה הבאה. כרגע אנחנו יודעים שחוזרים ללימודים כרגיל, ב-1 בספטמבר".
אילו תובנות קוששת מהסיפור הזה?
"מי שלא עושה לא נשרט".
מאז נכנס למשרד החינוך ב-2009 וקיבל לידיו מערכת לא מתפקדת השובתת בכל תחילת שנה, סער עושה ונשרט. לפחות שנות הלימודים, הוא אומר, נפתחו אצלו כסדרן. שר החינוך הוא חסיד גדול של רפורמות גדולות ושינויים קטנים. "אנשים שואלים אותי במשרד, מה אתה משנה כל כך הרבה? שב קצת בשקט", הוא מחייך בעגמומיות. "אבל אני יודע כמה מעט זמן יש לכל שר במשרד (מ-1999 התחלף כאן שר חינוך כל שנתיים וחצי, שמ"ב), וכמה חשוב להספיק".
אחד ההספקים המשמעותיים שנחתמו החודש הוא רפורמת "עוז לתמורה" בבתי הספר העל יסודיים, שאותה הגדיר שר האוצר שטייניץ כרפורמה ש"עולה לנו הרבה כסף, אבל שווה זהב". גם ראש הממשלה מיהר לגזור קופון במסיבת העיתונאים המתוקשרת. "אחרי 12 שנה יוצאת הרפורמה בחינוך סוף סוף לדרך", אמר נתניהו. "כמו בתחומים רבים שרק דיברו עליהם - אנחנו גם עושים".
רפורמת החטיבות העליונות שיישומה יחל כבר בשנת הלימודים הבאה, תביא לעלייה דרמטית בשכר המורים, שינוי שבוע העבודה של המורים ויצירת מסלולי קידום ותגמול על בסיס הערכה והצטיינות בעלות כוללת של שלושה מיליארד שקל. שכר המורים יעלה ב-51 אחוז תמורת שבוע עבודה חדש בן 40 שעות עבודה במקום 24, ויהיה מורכב מהוראה פרונטלית, שעות פרטניות ושעות תומכות הוראה.
"הרעיון המרכזי הוא שכל המטלות הנוספות שהמורים נאלצו לבצע אחרי שעות הלימודים ללא שכר, יתוגמלו מעתה ואילך כי הן יתקיימו בתוך בית הספר", מסכם סער. עוד נקבע, שהמורים יקבלו תוספות שכר על התמקצעות ומצוינות, שהערכות המנהל יקבעו את גובה המענק, ושסביבת המורה תשתנה בהתאמה לתוכנית החדשה ותכלול פינות עבודה למורים וחדרים ללמידה בקבוצת קטנות".
"דוח ה-OECD ציין שתי בעיות מרכזיות בחינוך בישראל. האחת, שכר המורים הנמוך, והאחרת, היקף שעות העבודה המצומצם" אומר סער. "מדובר בבעיה עולמית כי פעם ההוראה עמדה במרכז האתוס החברתי והיום כבר לא. הרפורמה נותנת מענה לשתי הבעיות כי היא מציעה משרה מלאה שמרוויחים בה היטב. אדם צעיר ששוקל באיזה מקצוע לבחור, מבין שגם אם לא יתעשר מהוראה, הוא עדיין יקבל אופק השתכרותי סביר. וזה התנאי הראשון להשפיע על איכות המורים שישפיעו על איכות החינוך.

"אני רואה את השינוי באיכות ההוראה בשטח. מסלולי הסבת אקדמאים להוראה קפצו בשנה האחרונה ב-30 אחוז . בוגרי תנועות נוער וחבר' ה אחרים, ערכיים, שוקלים היום לבחור במקצוע ההוראה. בכל מפגש איתם אני מדבר על הייעוד החינוכי וכל הרפורמות שאני עושה מכוונות למקום הזה. כי הכל חשוב, גם מרכיב השכר וגם התאמת מערכת החינוך למאה ה-21, ומורה שעובד בסביבה טכנולוגית מתקדמת הוא הרבה יותר אטרקטיבי. ונכון שמומחים לחינוך טוענים שהבעיה הכי גדולה במערכת היא המבנה הארגוני המסורבל ומספר התלמידים בכיתה. אבל אני טוען שהדבר הכי חשוב זה להשקיע במורים טובים. מורה טוב יהיה כזה גם בכיתה של 34, ומורה גרוע יישאר כזה גם בכיתה של 20".
הרפורמה הגיעה לחתימה בין האוצר, החינוך והסתדרות המורים אחרי שנתיים שידעו עליות ומורדות.
"לאיגודים מקצועיים לא קל ללכת לשינויים", מבאר סער. "אלף פעמים אמרו לי בדרך, אל תבנה על זה, רן ארז יסכם איתך אבל ברגע האחרון, דקה לפני החתימה הסופית, הוא יברח כרגיל. ובכל זאת סיכמנו וחתמנו ויצאנו לדרך. ואני יודע שיש לפנינו המון עבודה ומכשולים, כי מבחן הרפורמה היא ביישום שלה בפועל. ובכל זאת אני חושב שעצם העובדה שהגענו למצב שבו האוצר מוכן לתת מיליארדים גם לשכר המורים וגם לתשתיות, והארגון מוכן ללכת למהלך של תגמול והארכת שעות העבודה, הוא רגע נדיר עם פוטנציאל אדיר במערכת החינוך".
כדי להבין לעומק את המבנה שאותו הוא מתכוון לשנות, מקפיד סער ללמד בעצמו שיעור באזרחות אחת לשבוע בבתי ספר. "וזה לא דומה לשום דבר אחר", הוא אומר. "זה קשה כל כך. ממש עבודת פרך. צריך להחזיק את התלמידים שעה שלמה, שיהיה להם מעניין, שלא יצאו מהריכוז ויפריעו. כשאני מסיים שיעור שבו התלמידים קצת יותר מנומסים מהרגיל, כי בכל זאת שר החינוך עומד מולם, אני שואל את עצמי, איך מורים מסוגלים לקחת עכשיו חמש דקות התרעננות ולחזור לעוד שיעור? אני חושב שמקצוע ההוראה, ככל שהוא ערכי ומתגמל ויש תחושת סיפוק אדירה בצדו, הוא גם המקצוע הכי שוחק בעולם".
חלק מהשחיקה הוא התמודדות עם אלימות תלמידים עם בעיות אלכוהול דוגמת הרצח בבאר שבע.
"ישראל מדורגת במקום השני בעולם אחרי אוקראינה בצריכת אלכוהול בקרב תלמידים. זו בעיה ענקית. מי שמכיר את ההתפתחות יודע שגרף האלכוהול בעלייה תלולה, בעוד שבעיית הסמים בבתי הספר לפחות התייצבה איכשהו. הממשלה נקטה מכלול של פעילויות, אבל האלכוהול בקרב תלמידים הוא מגפה חברתית שיורדת לבני 11 ו-12.
"אנחנו מבצעים מגוון תוכניות מניעה עם מועצות תלמידים ותנועות נוער. הגענו למסקנה שאי אפשר להתמודד עם הנושא בלי לשתף את הנוער עצמו במודעות ובקבלת אחריות גם לחבר שמתחיל לשתות. ועם זאת, בסיפור האלכוהול יש מרכיב חזק מאוד של אחריות הורית. נוח מאוד להורים לגלגל את האחריות למשטרה, לרווחה, למערכת החינוך. אבל ההכוונה והטיפול בבעיה מתחילים בבית. הורים חייבים להשגיח עם מי הילד מבלה ואיפה הוא מבלה ומתי הוא חוזר ומי נוהג באוטו. לפעמים הורים שוכחים שהתפקיד החינוכי מתחיל קודם כל בדוגמה אישית. אם למשל יש בחגיגת בר מצווה בר אקטיבי עם אלכוהול לילדים בגילי 12-13, שאף הורה לא יתפלא אחר כך שהילד מרשה לעצמו לשתות גם בפאב".