בעקבותיה: מנציחים את דרכה של עליזה טימור
20 שנה הפעילה עליזה טימור, אשתו של השדרן מושיק טימור, מרפאה לגילוי סרטן השד. שנה וחצי לאחר פטירתה, הבת גילי ממשיכה את דרכה
עליזה נפטרה מבלי שנמצא פתרון להמשך הפעילות אבל בתה, גילי, הייתה נחושה: התחנה של אמא תמשיך לפעול. ביום ראשון נסגר המעגל: התחנה המחודשת נחנכה בטקס מרגש. "במלחמה נגד מחלת הסרטן אמא הפסידה," אומרת גילי, "אך במלחמה על התחנה - הצלחנו לנצח."
בני משפחתה של עליזה לא יודעים בדיוק כיצד גמלה בליבה ההחלטה להקים את התחנה בשנת ,'81 במטרה לסייע לנשים לאתר בשלב מוקדם גושים סרטניים. "למה היא עשתה את זה? זו באמת שאלה טובה," אומרת גילי, "אני חושבת שזה בא מהמקום של אידיאולוגיה ורצון לעזור זה דבר שאפיין את אמא."
"כל מה שקשור לדאגה לקהילה תמיד היה בראש שלה," מספר הבעל מושיק, "עליזה גם התמודדה פה לראשות המועצה והפסידה על חודו של קול, אבל אני באמת לא יודע איך נוצר הקשר הראשוני עם הנושא הזה ומה היה הרעיון מאחוריו. אני לא חושב שאי פעם דיברנו על זה."
זו היתה תחנה קטנה - אבל חשובה. עליזה היתה אחראית על התאומים בין נשות נווה מונוסון ויהוד, שביקשו להיבדק, לבין הרופאים המתנדבים שבאו לבדוק אותן. ב15- שנים האחרונות היה זה ד"ר שלמה איילון, כירורג מומחה למחלות שד. על התפעול במקום היתה אחראית בעשר שנים האחרונות ג'וסלין בן אבי, תושבת נווה מונוסון. התחנה לא הייתה מפוארת ואפילו מכשור טכנולוגי לא היה בה. מה כן היה? בדיקה ראשונית וחשובה ביותר של כירורג לגילוי מוקדם, ומעקב במקרה שמתגלים סימנים מחשידים.
התחנה פעלה פעם בשבועיים - פעם בשבועיים שהצילו לא מעט חיים. מאות נשים עברו במהלך השנים בדיקות מקדימות ורבות מהן המשיכו לבוא באופן קבוע לבדיקות תקופתיות. קשה לדעת כמה חיים ניצלו בזכות התחנה אבל ההערכה היא שיש לא מעט. "זה די חסוי בינן לבין הרופא," אומר מושיק,
לפני כחמש שנים גילתה עליזה כי סרטן מקנן בכלייתה. "הוציאו לה כליה והכל עבר בשלום. לא היה צורך בטיפולים והקרנות," אומרת גילי. אבל לפני כשנתיים החלה עליזה שוב לסבול מכאבים. "לא ידעו מה יש לה, חצי שנה לפני שנפטרה היא סבלה מכאבים והרופאים לא מצאו ממה," מספרת גילי, "מהרגע שנאמרה המילה 'סרטן' זה היה מאוד מהיר. היא אפילו לא הספיקה לעבור טיפולים."
"היה לה הכל חוץ מסרטן השד," אומר מושיק, "הסרטן היה בכל הגוף חוץ מהחזה. הוא היה בריאות, בכבד ובחלל הבטן. היא אמרה שלא אכפת לה להיפרד עכשיו מהחיים. אמרתי לה: 'מה זה לא אכפת לך? ומה איתנו?' היא אמרה: 'אתם תסתדרו."'
אבל במקביל למאבק במחלתה הקשה, נאלצה עליזה לנהל מאבק אחר. המפעל הקטן שלה היה בסכנה. "הייתה בעיית מקום לתחנה," מספרת גילי, "בהתחלה היא פעלה כמה שנים במבנה של קופת חולים, למרות שלא היה קשר לקופה, אבל אחרי כמה שנים הוחלט שהפעילות שם תופסק." בשלב זה עברה התחנה לבית הספר אורנים - היחידי בנווה מונוסון.
"הפתרון שנמצא היה בחדר האחות," מספרת גילי, "אבל אחרי תקופה זה כבר לא הסתדר. התחנה עברה לחדר אחר בבית הספר ובסוף חזרה שוב לחדר האחות, עד שמנהלת בית הספר ביקשה לפנות את התחנה מתחומי בית הספר."
אבל לפני שהצליחה למצוא אתר חדש וראוי למפעל חייה, המחלה הכניעה את עליזה. "אמא נפטרה יומיים אחרי יום ההולדת ה72- שלה," מספרת גילי, "בחודשים האחרונים לחייה היא עוד נאבקה על מקום לתחנה והיה לי ברור שאני לא יכולה להשאיר את זה ככה.
הרי כל השנים, אפילו כשעוד גרתי אצל ההורים, כשאמא היתה יוצאת לחופשה או נוסעת לחו"ל הייתי ממלאת את מקומה ומתאמת את התורים. כשישבתי ליד אמא, ימים אחדים לפני שהיא נפטרה, היה לי ברור שאני אמשיך את מפעל חייה ויותר מזה - אני אנצח בשמה במלחמה שלה."
התחנה, שנקראה על שמה של עליזה, הוקמה בחדר צדדי וקטן במינהלת של נווה מונוסון, הנמצאת בביתו של מייסד הישוב, אפרים מונוסון. בזכות תרומות של חברת אשדר ענב ושל האגודה למלחמה בסרטן - בה עליזה התנדבה שנים רבות - שופץ המקום והפך לחדר נעים, מסביר פנים ומלא בתמונות שצילמו בני משפחתה וחבריה. "זה מקום קטן וצנוע כמו עליזה," אומר מושיק.
אבל השמחה על התחנה הקבועה מהולה בעצב על כך שעליזה לא זכתה לראות אותה בחייה. "לקראת סוף חייה היתה כוונה להעמיד לרשותה חדר במינהלת בנווה מונוסון והיא היתה מודעת לזה," מספר מושיק, "לא חשוב שבסוף לא מדובר על אותו החדר אבל היא ידעה שיש איזה פיתרון. ראש העירייה השלים את משאלתה, גם אם זה קרה אחרי מותה." "אין ספק שהתחושה אמביוולנטית," מוסיפה גילי, "הייתי מעדיפה לא להתעסק בזה ולשבת פה עם אמא. אבל זה לא יקרה, אז כל שנותר לנו זה להשלים את מלאכתה ואנחנו גאים בזה."
"אני מסיר את הכובע בפני גילי," אומר מושיק. "אני מלא הערכה למה שהיא עושה ויכול רק להיות שמח ומאושר שהיא לקחה את זה על עצמה והעסק ממשיך. אני בטוח שעליזה נחה עכשיו יותר בשלווה על משכבה."
> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו וקבלו עדכוני חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם