צדק פעמיים: על הבחירות של סער
שר החינוך עשה נכון כשהחליט לקצר את החופש הגדול, ועשה נכון כשדחה את ביצוע ההחלטה, והוכיח שהוא לא פוליטיקאי פחדן
אז זהו, שלטענות הללו אין לדעתי שחר. אני דווקא חושב שגדעון סער צדק פעמיים וגילה בפרשה הזו גם אומץ, גם מעוף וגם אחריות אישית. להלן נימוקיי:
כבר מזמן היה צריך לקצר את החופש הגדול. בדיוק בדרך בה החליט סער לעשות את זה. לא לפגוע ב"בנק" הכללי של ימי החופשה, אבל לחלק אותם אחרת. אין סיבה לתשעה שבועות חופש בבת אחת. גם העובדה שיש שנים, כמו השנה למשל, בהן התלמידים חוזרים ללימודים בספטמבר רק כדי לצאת כעבור שבוע לחופשת ראש השנה - היא בלתי נסבלת. סער הקים ועדה שישבה על המדוכה שנה, הציעה לו שתי חלופות, הוא בחר אחת מהן והחליט לבצע מיד, לחתוך, לא להתחיל למרוח. יותר נכון, ניסה לבצע. זו הייתה הפעם הראשונה שצדק.
בפעם השנייה הוא צדק כשוויתר. לא, הוא לא ויתר מול מהומת ההורים, החופשות שהוזמנו והלחץ התקשורתי בשבוע האחרון. דווקא אתמול, אחרי שהלחץ הזה שכך ונעלם מהתקשורת, הוא ויתר, ומסיבה פשוטה: אחד משני ארגוני המורים הגדולים שהלכו איתו למהלך (סער תפר את זה ובדק את זה מראש), חזר בו. התברר שימי החופש המקוצרים יורדים מהבנק של השנה הקודמת ואף אחד לא יוכל לפצות את המורים עליהם, ועוד שאר בוכהלטריות בירוקרטיות כאלה - אבל את העובדה אי אפשר היה לשנות. יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, התחרט, לא גדעון סער. כששר החינוך הבין שנותר ללא גייסות, אתמול בצהריים, הוא מיהר לכנס מסיבת עיתונאים ולהתייצב מול אסונו בציבור.
כבוד, לא קלון
פוליטיקאי פחדן היה עושה אתמול משהו אחר. משהה את ההחלטה בכמה שעות ומשחרר הודעה לקונית, בביפר, בשעה תשע בערב, ובא לציון גואל. אחרי מהדורות הטלוויזיה. מדובר בערב חג, העיתונים היו חוגגים קצת, אבל היום בבוקר כבר אין אקטואליה, אין רדיו, הכל נכנס לדממת חג, וגדעון סער היה מתגנב ממנה על בהונותיו, ישר לתוך שבת, ואחרי שבת אלוהים גדול, בין הנכסה לבורסה זה היה מתמסמס וסער היה יוצא מהפרשה בעור שיניו.
אבל הוא החליט להתייצב, באומץ לא מבוטל, מול התקשורת והמצלמות, ולהודיע שהוא חוזר בו, ולהודות שאולי טעה, ולספוג את כל האש ישר בפרצוף, ולא להטיל את האחריות על אף אחד - זולת הוא עצמו. לא כל פוליטיקאי היה עושה את זה אתמול. או, נכון יותר, מעט מאוד פוליטיקאים היו עושים את זה אתמול. סער עשה את זה, ועל כך
מגיע לו כבוד, לא קלון.
ובאופן כללי, בשלב הטיעונים לעונש, אני חושב שבסך הכל גדעון סער הוא שר חינוך טוב. מאז נכנס לתפקידו, עוד מעט שנתיים וחצי, לא היה יום אחד של שביתה בשום מקום. לא בגנים, לא בבתי הספר, לא באוניברסיטאות. הוא מוביל כמה רפורמות חשובות קצת יותר מקיצור החופש הגדול, הוא משתמש בעוצמתו הפוליטית כדי לקדם את החינוך, הוא הוסיף הרבה מאוד כסף למערכת החינוך ומוביל גם רפורמה היסטורית בהשכלה הגבוהה. על כל אלה ראוי להכיר לו טובה, כי אנחנו, שמגדלים כאן ילדים, יודעים שעוד ארוכה הדרך למערכת חינוך מתוקנת. רק שר חינוך עם עוצמה, ועם אומץ, יוכל, אולי, לצלוח אותה. לכן לא משמח אותי לראות את סער מאבד את עוצמתו או מרגיע את אומץ ליבו.
אז במקום לקרוע אותו הבוקר, אני מעדיף לתמוך בו.
אקו"ם