עדיין שומר עלינו: על דבריו של מאיר דגן

יכול להיות שבשמונה שנותיו כראש המוסד לא הביא מאיר דגן תועלת גדולה כל כך למדינת ישראל, כמו בדברים שנשא בשבוע שעבר

יעל פז-מלמד | 5/6/2011 3:45

תגיות: מאיר דגן

שמונה שנים היה מאיר דגן ראש מוסד כמעט מיתולוגי. שבחים הורעפו עליו מכל עבר, בעיקר מההנהגה הפוליטית והביטחונית. דיברו עליו כעל האיש ששיקם את המוסד אחרי תקופה ארוכה של דעיכה וכשלים מבצעיים, רמזו לציבור שהוא האיש שעומד מאחורי כל מיני סיכולים חיוניים של אנשי חמאס וחיזבאללה, הכל כמובן לפי מקורות זרים. עד שהוא העז להעיז פנים כנגד האנשים שמובילים אותנו היום, מי יודע לאן, שהם בעיקר בנימין נתניהו והאיש שלו אהוד ברק.

"מי הוא בכלל?", זועקים כל מיני פוליטיקאים בעילום שם. סך הכל הוא רוצה להתנקם במי שלא האריכו את כהונתו מעבר לשמונה השנים, מספרים אחרים לעיתונאים, ומזהירים אותם לבל ידלוף שמם על ההשמצות כנגד מי שרק לפני חודש עדיין העריצו. למה הוא לא התפטר מתפקידו כאשר הבין, לטענתו, מי האנשים שמוליכים אותנו לשום מקום במקרה הטוב, ולעבר תקיפה באיראן במקרה הגרוע? וכתמיד אצלנו, אף אחד לא באמת מקשיב. הכל עניין של ימין ושמאל.

מי שבימין אומר שהאיש רק מכין את עצמו לכניסה לפוליטיקה, ובדרך גורם נזק בל ישוער למדיניות ההרתעה הישראלית. רוצה לומר, עד עכשיו האיראנים היו בטוחים שישראל יכולה לחסל את כל כורי הגרעין שלהם, שקבורים עמוק בתוך האדמה, ועכשיו הם כבר לא בטוחים בכך. וגם האמריקאים, לא עלינו, סמכו על ישראל שאם יגיע היום, אנחנו נוכל לעשות עבורם את העבודה. לבד. רק באמצעות חיל האוויר הישראלי. ועכשיו, מה יהיה? הם חושבים שאולי טעו. הלכה העמימות, הלכה ההרתעה. אחמדינג' אד יכול להמשיך בתוכנית הגרעין שלו. והכל בגלל איש אחד נמוך ושמנמן, שהחליט להסגיר את סודותיה של ישראל כדי לחצוב לעצמו את הדרך לפוליטיקה.

המשמיצים ימשיכו להשמיץ

מאיר דגן אומר לנו במילים ברורות, קצובות אך רהוטות, בשמו ובקולו, את הדברים הבאים: שיקול הדעת של ראש הממשלה ושר הביטחון שלו מסוכן לישראל. הם יכולים להמיט אסון, לא פחות, על ישראל והמזרח התיכון כולו, אם יחליטו להפעיל את אותו שיקול דעת כנגד איראן. ומוסיף דגן שכאשר גבי אשכנזי היה רמטכ"ל ויובל דיסקין ראש שב"כ, אפשר היה לסמוך עליהם שיעמדו כנגד נתניהו וברק. העידן הזה הסתיים, ונותר רק ברק שהשפעתו על נתניהו כמעט מאגית. ולא די לו בכך.

האיש שציירו תמיד כימני מובהק, אומר בקול צלול שעל ישראל לסגת לגבולות 67' ולקבל את התוכנית הסעודית (שדומה למדי למה שנכתב בהסכם ז'נבה, רחמנא לצלן). זהו, עכשיו כבר לגמרי ברור שמדובר על מישהו שיצא מדעתו, ונשאלת רק השאלה איך הפקידו בידי אדם כזה את המוסד? חצוף שכמותו. מן הגרועים שבאופורטוניסטים. הנה, הוא כבר נפגש עם יאיר לפיד לצורך הקמת מפלגה חדשה. יכול להיות שבכל שמונה שנותיו כראש המוסד לא הביא דגן תועלת גדולה כל כך למדינת ישראל, כמו הדברים שנשא בכנס באוניברסיטת

תל אביב בשבוע שעבר.

ראשי מוסד מוצלחים אולי עוד אפשר למצוא במקומותינו. אנשים אמיצים, שאינם מוכנים לשתוק כאשר הם סבורים שיש סכנה אמיתית לקיומה של ישראל, והם גם יודעים בדיוק על מה הם מדברים - קשה עד בלתי אפשרי למצוא. לעולם לא נדע באמת מהי התועלת האמיתית של דבריו, והאם הם יילקחו בחשבון על ידי מי שמחליטים. ברור גם שאת הפופולריות של נתניהו, שעדיין נישא על גבי מחיאות הכפיים של חברי קונגרס אמריקאים, שאינם צריכים לשלם את המחיר של "מדיניותו" של האיש לו הריעו בעוז - דבריו של דגן לא יצליחו אפילו לסדוק.

מי שסבור שבנימין נתניהו הוא גבר-גבר, היודע לומר "לא" למי שצריך, ימשיך להשמיץ את דגן. ושלא תהיה טעות, ההשמצות נגדו רק החלו. נתניהו ימשיך להוביל בבטחה בסקרים, לפחות כרגע. עד שהאין-דרך שלו תוביל אותנו למקומות שדגן חושש מהם. לתהום. עד שהממשל האמריקאי הנוכחי ייצא למסע הנקם שלו, שכבר החל ככל הנראה. עד שיבינו גם חלק מהמשוכנעים ששיקול הדעת של ראש ממשלת ישראל הוא סכנה קיומית.