חופש ביטוי? רק אם אתם בצד הנכון
שמואל הספרי זעם השבוע על כך שמחזה שכתב הוצג באריאל. ובאותו זמן בפסטיבל הקולנוע בדרום חבריו של הספרי היו אלו שהשתיקו את הביקורת של השרה לימור לבנת
ההצגה "הבלדה", שייצר הספרי, הוצגה השבוע על ידי תיאטרון הקאמרי באולם התרבות החדש שהוקם באריאל. הספרי הגיב בחמת זעם, כשאת עיקר טענותיו הוא היפנה כלפי התיאטרון שנכנע ללחצם של "הכובשים" האלימים. "בקאמרי העדיפו להתיישר כנראה לפי הצרחות והאיומים של שרת התרבות, במקום להתייצב לצד אחד היוצרים שלהם", ייבב הספרי.
מעניין שהיוצר הדגול בחר להשתמש דווקא במילים "צרחות ואיומים" כשהוא מתייחס לשרה לימור לבנת. בצירוף מקרים מעניין, דווקא אותה לבנת הייתה זו שספגה השבוע צרחות והפרעות במהלך נאומה בפתיחת פסטיבל קולנוע דרום, כשביקרה "יצירה" אחרת מבית היוצר של חבריו של הספרי.
עוד נחזור בהמשך לשרה לבנת ולניסיון ההשתקה שבוצע בה. לאחר שנוכח כי אין לו "קייס" משפטי נגד הקאמרי, הודיע הספרי כי בכוונתו למשוך את המחזות שלו מהתיאטרון הסורר. "לא משאירים לי ברירה אחרת", הסביר. הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה שההצגות שלו יועלו בקרוב באולם התרבות החדש שייחנך בקריית ארבע. אם אריאל היא סוג של חציית קו ירוק, מבחינתו של הספרי, כשמדובר בקריית ארבע, אפשר להניח שאותו קו ירוק נצבע בצבע שחור, רקוב ומצחין.
אגב, את הכסף שיקבל מההצגות, שכבר הספיקו לעלות באולם באריאל, מתכוון הספרי לתרום לקרן לשחרור גלעד שליט (מטרה ראויה) וגם לצורך רכישת עצי זית.
את עצי הזית הוא מתכוון להעניק לכמה חבר'ה פלסטינים שעצי הזית שלהם נעקרו על ידי מי שמכונים נוער הגבעות.
אמנם הספרי לא ראה במו עיניו את אותם נערי גבעות עוקרים עצי
הזכרתי לפני את חבריו של הספרי, שנתנו השבוע תצוגת תכלית מרשימה של עקרונות חופש הביטוי. במהלך דבריה של שרת התרבות לימור לבנת, בפסטיבל קולנוע דרום שנערך בשדרות, החליטו כמה מבאי הפסטיבל לעצור את דבריה באמצעות צרחות ויבבות.
"רק במקרה" יצא כי ההשתקה בוצעה במהלך הביקורת שהביעה לבנת כלפי הסרט הפותח של הפסטיבל. בניגוד ל"אנשי הרוח" שמחרימים את אריאל, בחרה לבנת להגיע לאירוע המפוקפק ולהביע ביקורת לגיטימית על אותו סרט מוטה.
מדובר, אגב, בסרט שמציג מציאות מזויפת של פלסטינים מסכנים וחסרי אונים, כשהוא מתעלם לחלוטין מהסבל הקשה שחווה הצד הישראלי. לבנת, שבאופן קצת מוזר לא הבינה את המחווה האצילית שנועדה להקל על גרונה הדואב, התחננה למעט סובלנות מצידם של הצווחנים. זה לא ממש עזר לה.
ככה זה עם חופש הביטוי. קצת לא ברור הסיפור שלו ושל מעריציו העיוורים מהשמאל. מצד אחד הוא מופיע כמעט בכל משפט שני שיוצא מפיהם. אבל איכשהו כשהם נדרשים ליישם את זה על עצמם זה לא כל כך מסתדר להם.
חופש הביטוי מבחינתם הוא החופש להתבטא. אבל בשום פנים ואופן לא החופש לשמוע. סתימת הפיות הפכה להיות ה"אני מאמין" האמיתי של חבריו של הספרי. מרוב חוסר הסובלנות שאופף אותם, הם אינם מצליחים להבחין בחופש ביטוי גם כשהוא קופץ להם מול העיניים עם קריקטורה של אחמד טיבי צובע את שערות השפם שלו בעזרת ערכת טיפוח לנשים.
והנה עוד הוכחה איך השמאל הישראלי דופק את הערבים. אם שמואל הספרי לא יאפשר את המשך הצגת מחזותיו באריאל, מהיכן בדיוק יהיה כסף לקנות עצי זית לחקלאים הפלסטינים המסכנים?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם