היריון פוליטי: התקווה המחודשת של סרקוזי
בצרפת משוכנעים כי חשיפת בטנה העגלגלה של קרלה ברוני דווקא בכינוס הג'י-8 נועדה להציל את עתידו המקרטע של בעלה הנשיא
ביומה הראשון של הועידה היא גנבה את ההצגה מברק אובמה, דיויד קאמרון, אנגלה מרקל ואפילו מבעלה ניקולא. היא עמדה על מדרגות הוילה בה ערכה עבור נשות המנהיגים מושב מתחרה לבעלים בנושא המלחמה באנלפבתיות, לבושה בשמלת שאנל לבנה וקצרה שנתפרה במיוחד להריון המתעצב והציגה בגאווה את בטנה המתעגלת לסווטלנה מדבדב, רעיית נשיא רוסיה או מריה בארוסו, אשת נשיא הנציבות האירופית. גרטרוד ואן רומפוי, רעיית נשיא האיחוד האירופי, ביקשה למשש ונענתה ברצון.
שלושת אלפי העיתונאים שעקבו אחרי הסצינה המסקרנת, חלקם טענו שאף פרובוקטיבית ומוגזמת, על מסכים במרכז התקשורת הענק שהוקם במגרש מרוצי הסוסים של העיר הריעו כאיש אחד. אף אחד לא שם לב לניקולא סרקוזי שקידם את פני אובמה ואנגלה מרקל _שבעלה, אגב, לא הצטרף למושב הרעיות). רק אשת מנהיג אחת לא הגיעה למושב של קרלה ולא התעניינה בהריונה: מישל אובמה, שבחרה לחזור לוושינגטון אחרי הביקור בלונדון.
לשונות רעות אמרו כי אובמה פשוט פחדה שקרלה תגנוב לה את ההצגה, וכי היא חשה כבר מזמן אי נוחות לנוכח חייהם האישיים החשופים ועברם המיני המפולפל של נשיא צרפת, ובמיוחד של רעייתו, שאינם תואמים את מושגיה השמרניים על חיי משפחה, מושגים שמככבים בכל מערכת בחירות לבית הלבן ונחשבים לפריט חובה בדרך לניצחון.
התפקיד הקטן של מדריכה במוזיאון, אותו מילאה בצורה מכובדת בהחלט בסרטו המקסים של וודי אלן "חצות בפריז", שפתח את חגיגות קאן, ביטא את עניינה שעדיין לא פסק בחיים של פרפורמרית. פעם דוגמנית, עכשיו זמרת ובעתיד אולי שחקנית. אבל קרלה לא באה והודיעה גם על דחייה בשנה של השקת הדיסק החדש שעמדה להוציא. פרט לראיון קטן לרדיו היא שמרה על שתיקה תקשורתית ממושכת.
מאז נישאה לסרקוזי היא הצהירה לא פעם על רצונה להיות אמא, ובשנה האחרונה קיבל נשיא צרפת את דעתה. לשניהם יש ניסיון קודם בהורות. לקרלה ילד בן עשר, אורליין, מנישואיה עם הפילוסוף רפאל אנטהובן.
לסרקוזי שלושה בנים. שניים כבר גדולים ועצמאיים: פייר וז'אן, שבחר בקריירה פוליטית, מנישואיו הראשונים. לואי הקטן מנישואיו לססיליה, שחי היום בניו יורק איתה ועם בעלה הנוכחי, הפרסומאי היהודי רישאר אטיאס, ומאובטח שם על ידי סוכנים של משמר הנשיאות הצרפתית.
אגב, קרלה החמיצה בקאן סרט עלילתי חדש על עלייתו של בעלה לשלטון, שבו מוקדש מקום לא קטן לבגידותיה של ססיליה ולכך שגם ניקולא לא טמן את ידו בצלחת.
הבחירה בפסגת הג'י-8 לא היתה מקרית. הצגת ההריון בדוביל, במקום בפסטיבל קאן, היתה החלטה פוליטית. פרשנים רבים בצרפת מתייחסים גם להריון הזה עצמו כאל "הריון פוליטי" בראש ובראשונה, שנועד לסייע לבעלה לכבוש מחדש את השלטון בבחירות שייערכו בעוד פחות משנה ושהסקרים לקראתן מציבים אותו במצב
במשך שלוש שנות כהונתו, לא הצליח סרקוזי להיפטר מדימוי השליט הנהנתן, החבר של העשירים, שדבק בו מאז חגג ביוזמת רעייתו הקודמת את נצחונו עם חבריו מהעלית הפיננסית במסעדה יוקרתית בפריז. וזה עוד לפני שיצא אל העם ומיד לאחר מכן נסע לחופשה על היאכטה הפרטית של איל הממון והתקשורת בולורה.
למרות האהדה הגדולה בציבור לקרלה כאשה משוחררת וליבראלית, המצביעים השמרנים, המהווים את הרוב השקט בצרפת, לא ראו בעין יפה את סיפור חייה כטורפת גברים בלתי נלאית. לידה משמחת, חודשים ספורים לפני הבחירות, יכולה להשכיח הכל.
בעיקר שיש כאן גם סיפור אנושי. קרלה היא בת 43 וניקולא בן 56: מדובר בגיל בו לא הרבה זוגות בוחרים להביא ילד לעולם. כמו כן, מדובר בסוג של היסטוריה - לשום נשיא מכהן לא נולד ילד במהלך כהונתו והצרפתים, מאז ומתמיד, אוהבים לעשות היסטוריה.
ההריון הנשיאותי מצטרף לקלף מנצח שנפל כפרי בשל לידי הנשיא - פרשת ההסתבכות המינית הדרמטית של יריבו הגדול הצפוי בבחירות, הסוציאליסט ומי שהיה מנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית, דומיניק שטראוס-קאהן. כל הסקרים הראו על הפסד ברור לסרקוזי מול שטראוס-קאהן. אבל הגורל ויצריו של המועמד הוודאי לניצחון רצו אחרת. עוד לפני נסיון האונס בניו יורק, העריכו בפריז שמטרת ההריון והלידה הצפויה היו, בין השאר, להציג את הנשיא כאיש משפחה רציני ומסור מול יריבו ההולל.
חיי המין הסוערים באופן כפייתי של שטראוס - קאהן היו סוד גלוי בצרפת, גם אם זכו ליחס סלחני. גם אם סרקוזי עדיין מקפיד לשמור על ארשת רצינית וכואבת ומסרב להגיב על "הסיפור העצוב", הרי שמקורביו מדווחים כי הוא פשוט צוהל ורוח הקרב חזרה אליו. לידת יורש העצר, אם אכן מדובר בבן, תהיה עוד צעד חשוב בדרך שנראית פתאום שוב סוגה בשושנים. ותודה לאיטלקיות העיסוק בהריון של ברוני וברקוזי אינו מובן מאליו.
נכון, הצרפתים סקרנים, כמו כולם, לגבי רכילות, חתונות ולידות במשפחות מלוכה ונסיכות - אבל באנגליה ובמונקו. לא אצלם בבית. למרות שיש מי שמתגעגעים כאן ללואי הארבעה עשר או לנפוליאון, לרוב הצרפתים טוב עם הרפובליקה. מבנה האישיות המפוכח של הצרפתי הממוצע לא מאפשר לו להאמין בסיפורי אגדות ולהתיחס ברצינות תהומית לדמויות ולמוסדות מצחיקים.
גם הסובלנות בנושא חיי המין, הבגידות והשמירה הקנאית על חיי הפרט בצרפת הם מן המפורסמות ומעוגנים היטב בחוק. הנשיא מיטראן ניהל עשרות שנים חיי משפחה כפולים, והחזיק את משפחתו השניה (האוצרת אן פינז'ון ובתה מאזארין) בארמון של הרפובליקה, בלי שמישהו בממסד הפוליטי או התקשורתי פצה פה וצפצף. רק לאחר שפרש מתפקידו ולקראת סוף חייו הן נחשפו פתאום לציבור. וכמו מלך אמיתי הוא אפילו הגיש לפילגשו מתנה שתישרא לנצח: הפירמידה של הלובר, שתוכננה בדיוק לפי רצונה.
קודמו, הנשיא ז'יסקאר דסטאן, בגד באשתו על ימין ועל שמאל ואפילו תאר את כיבושיו בספרים הלא ממש מוצלחים שכתב ושהובילו אותו לחברות באקדמיה הצרפתית המהוללת. לציבור, לעומת זאת, נמאס ממנו אחרי קדנציה אחת בלבד.
אפילו הנשיא שיראק, הפשוט והעממי כל כך, ערך בין פגישה לדיון ביקורים תכופים אצל פילגשותיו, כולל השחקנית קלאודיה קרדינלה. גם היא איטלקיה סוערת כמו קרלה. אבל כל המנהיגים חזרו בסופו של דבר אל משפחתם ואל אשתם החוקית, והציבור היה שבע רצון.
כשנשאל סרקוזי בדוביל על ההריון של קרלה, דווקא על ידי עיתונאית איטלקיה שברכה אותו על האירוע המאושר הצפוי, הוא סרב להתייחס לחייו הפרטיים, אבל החמיא לשואלת על עצם היותה איטלקיה: "אומה שכולנו אוהבים וחייבים לה כל כך הרבה". ייתכן שאחרי הלידה המאושרת הוא יהיה חייב לאיטלקיה הפרטית שלו את הנשיאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם