חבל עלינו: על מחיר העקשנות הישראלית
הזמן יעבור ויביא אתו עוד שנאה, אנחנו נלך וניחלש, נאבד עוד ועוד ערכים - ואז נתעשת ונאמץ בשתי ידיים את מתווה הנשיא אובמה
העיקר שלא ויתרנו בקלות. כי הרי עם קשה עורף אנחנו, ואותנו לא יקנו בנזיד של כמה עשרות מיליארדי דולרים של סיוע צבאי. זה יקח זמן, אבל לבסוף, מתווה אובמה בשינויים קלים, שדי דומה למתווה קלינטון בשינויים קטנים - שניהם ניצבים פחות או יותר במקום שאליו הגיעו עם הסכם ג'נבה, והוא יהיה ההסדר. אין אחר. בעיקר משום שזה הסדר צודק, נכון, ושוויוני. אולם השוויוניות הזאת היא שמערבלת את הכל. כי בשמה אנחנו צריכים לוותר הרבה יותר מהפלסטינים, מפני שלנו יש יותר על מה לוותר מהם. אנחנו אלה שיושבים כבר 44 שנים על אדמה שנכבשה ב-1967, מנהלים שלטון של כובשים, מונעים זכויות יסוד מעם אחר.
העולם החדש, זה שאובמה שואף להנהיג, לא יהיה מוכן לקבל את התנאים שבהם מתקיימת היום מערכת היחסים המעוותת ביננו לבין הפלסטינים. ישראל נותרה המדינה היחידה בעולם שמקיימת שלטון כיבוש על עם אחר. וגם הכיבוש הזה יגיע אל קצו. אולם ישראל עדיין אינה בנויה לוותר על שטחים. רבים עדיין מחזיקים בדעה שכל סלע בהר טרשים בגדה הכבושה הוא סלע קיומנו.
יש תרופה לסרטן
באופן מוזר, מרבית הציבור הישראלי בעד ויתורים מרחיקי לכת בתחום הטריטוריאלי, אבל גם תומך באופן די גורף (51%) בבנימין נתניהו. נכון, זה לא מסתדר יחד, אבל מה זה חשוב? למה להתבלבל מהעובדות, אם אפשר לייצר בפנטזיה מציאות אחרת, שבה גם נעמוד על שלנו כמו גברים, וגם נוותר על אותם הדברים שעליהם אנחנו עומדים בתוקף.
למה לא? כבר למעלה מארבעה עשורים אנחנו מצליחים לרמות את עצמנו, לסדר לעצמנו את החיים כמו שנוח לנו ולהרגיש שאף אחד לא יכול עלינו. אז למה דווקא עכשיו לשנות כיוון? מי שלא מבין את מצבנו ממילא לא יבין גם אם נסביר לו. מי שבטוח שהפלסטינים אף פעם לא ילכו איתנו להסדר שלום שבו יהיה עליהם לוותר על דרך האלימות, כי כאלו הם וזהו, ימשיך להחזיק בדעה הזאת גם אם ינסו לומר לו שההסכם הוא אינטרס ישראלי, לא רק פלסטיני.
לצערנו הרב, הסחף בדעת הקהל הוא לכיוון אלה שאינם מאמינים שמשהו ישתנה כאן, כי הם הרי מכירים את הפלסטינים, ולהם אי אפשר למכור שטויות על הסדרי שלום. חבל, אבל זה מה שיש. חבל, כי הזמן שיעבור לא יביא איתו מאומה, חוץ מעוד שנאה, אלימות, אי צדק משווע, שלטון כיבוש שיאכל בנו כמו שתאי סרטן פוגעים בגוף האדם. לסרטן הספציפי הזה יש תרופה, אבל אנחנו מסרבים להודות שגופנו חולה, ולכן לא מוכנים לשמוע על תרופות. גם זה יגיע.
אנחנו נלך וניחלש, נאבד עוד ועוד ערכים שעליהם היינו מבקשים לחנך את ילדינו, נמשיך לשאול למה הם לא מאמצים את הערכים הללו, ובעיקר נמשיך לטמון בחולות הזהב של הארץ הזאת את ראשנו. ורק דבר אחד ברור: כשנתעשת ונרצה להציל את מה שניתן להציל, נחזור אל נאום התקווה והשלום של אובמה, ונאמץ אותו בשתי ידיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם