מתווה חילופי השטחים: "למה דווקא אנחנו?"
מאחורי סיסמאות השלום של אובמה, בהם חזרה לקווי 67' וחילופי שטחים הדדים, ישנו מושב אמציה. "אנחנו שמאלנים לפלפים אך נאבק"
אפשר לצפות שמושב של תנועת בית"ר לא יתנגד לראש ממשלה של הליכוד, ויסכים לחילופי שטחים אם ראש הממשלה יבקש את זה?
"שראש הממשלה ייתן את הבית שלו. ממה נתקיים אם נוותר על אדמות? מביטוח לאומי? לא ולא, זה בטח לא יקרה בקדנציה שלי".
בסופו של דבר השאלה תהיה המתנחלים או אתם. דווקא אתם, שמאמינים בארץ ישראל השלמה, לא תהיו מוכנים לוותר על כמה עשרות קילומטרים, כדי שהמתנחלים יוכלו להישאר בגושי ההתנחלויות?
"לא אנחנו ולא הם. שיחפשו אדמות אחרות, למה דווקא אנחנו?".
החנות למוצרי חקלאות במושב שקף בחבל לכיש הומה אדם. חקלאים מהסביבה באים בטרקטורים לקנות חומרי הדברה ומכונות חקלאיות, ומתעכבים מתחת לסככה המוצלת לשיחות על הנאום של אובמה, שזכה לתמיכה אדירה בוועידת איפא"ק, השדולה היהודית באמריקה.
המפות ששורטטו במשך יותר מעשור של יוזמות שלום שנופלות וקמות, וציירו שתי מדינות לשני עמים, לא התעלמו מהמציאות הדמוגרפית שנוצרה בארץ אחרי 1967. מצד אחד, גושי התיישבות גדולים מעבר לקו הירוק בתחומי מדינת ישראל, מן הצד האחר ההבנה כי בתמורה להשארת גושים אלה במקרה של הסכם שלום, יהיה פיצוי לפלסטינים במקומות אחרים, בתחומי הקו הירוק.
חלק מהאדמות החקלאיות של מושב שקף למשל, על פי המפות של יוזמת ז'נבה,
ז'ק לוי ממושב שקף מוכן למסור קרקע תמורת סיום הסכסוך, "אבל אני מעדיף שקודם יהיו חילופי שטחים בוואדי ערה. שהערבים שם יעזבו את הכפרים שלהם, לפני שמישהו דורש ממני לוותר על האדמה שלי". גבי דרחי ממושב אמציה: "אני אוהב את הארץ ואת האדמה שלי, אני משוגע על המקום הזה, אין סיכוי שאסכים לוותר על קרקע".
גם לא תמורת הסכם שלום?
"אפשר למצוא אלטרנטיבות אחרות, ולא דווקא חילופי שטחים. שיקימו גדר הפרדה. אנחנו לא ניתן כאן אף שעל".
הרב שמעון כהן הגיע לפני חמש שנים מנצרים לאמציה. "היכולת הנפשית של אנשים כאן לוותר שוב על קרקעות היא קיימת. לא מתקבל על הדעת שיכריחו אותנו לחלק את האדמה עם אויבינו. נתנו פעם אחת אדמות ובתים, וקיבלנו בתמורה טרור. שתושבי תל אביב והמרכז יחלקו את אדמותיהם עם הפלסטינים, לא אנחנו".
כאדם שמאמין בהתנחלויות, לא תהיה מוכן למסור קרקע לא מיושבת, כדי שגושי ההתנחלויות לא יפונו?
"אי אפשר להרוס מטרה אחת למען מטרה אחרת. שייתנו להם שטחי מדבר רחוקים, ולא שטחים שצמודים אלינו. זה לא שחמט. המשמעות של חילופי קרקעות מבחינתנו עלולה להיות גורלית".
דני מורביה, ראש המועצה האזורית לכיש, אומר שהשטחים שעליהם דיבר ראש הממשלה אהוד אולמרט, למשל, כבר אינם מציאותיים. "מפוני גוש קטיף מקימים עליהם ארבעה יישובים חדשים. אולמרט בעצמו היה ממקימי היישובים האלה, על אף שהוא עסק גם בחילופי שטחים. זה יהיה מהלך הזוי ולא נורמלי. איך אפשר להשאיר שטחים ביהודה ושומרון, אבל לפנות שטחים בתחומי הקו הירוק?".
מתווה קלינטון, תוכנית השלום של נשיא ארצות הברית ביל קלינטון שגובשה בסוף שנת 2000, עסקה גם היא בחילופי שטחים בין ישראל לפלסטינים. על פי התוכנית יישארו גושי התיישבות במקומם, ובתמורה תוותר ישראל על שטחים בתוך הקו הירוק. נתניהו רמז בנאומו בקונגרס ביום שלישי על מתווה קלינטון, כשאמר שיהיו התנחלויות שיישארו מחוץ לגבולות ישראל, והבטיח לפלסטינים כי יהיה נדיב בשטחים שיעביר אליהם.
רון פונדק, מנכ"ל מרכז פרס לשלום, שהיה מאדריכלי הסכם אוסלו וניהל משא ומתן עם הפלסטינים על הסכם ביילין-אבו מאזן (שנחתם באוקטובר 1995), מכיר היטב את הסעיפים שעוסקים בחילופי שטחים. "בדיונים בהסכם ביילין-אבו מאזן בין 1993 ל-1995 הצלחנו לשכנע את ערפאת שישראל תספח גושי התנחלויות בגוש עציון, במעלה אדומים, בחיננית-שקד מול ג'נין, מערב השומרון באזור של קרני שומרון, ויש מי שמדברים גם על אריאל, ועל כל קילומטר שנספח ניתן חזרה את אותו מטראז' טריטוריאלי.
אנחנו הצענו כמה מקומות בחולות חלוצה. במשך השנים במשאים ומתנים אחרים דובר על הר חברון ועל בית גוברין ועל חלק מאדמות הקיבוצים ברצועת עזה. מלאי השטחים הריקים שאנחנו יכולים למסור הוא גדול, מדובר בעשרות קילומטרים. זה סידור הוגן. אנחנו נותנים ומקבלים".
הרעיון, אומר פונדק, לא היה מקורי. "יצחק רבין והמלך חוסיין עשו את זה בהסכם השלום עם ירדן. לא רבים יודעים, אבל במסגרת הסכם השלום עם הירדנים בוצעו חילופי שטחים בערבה. היו תפיסות חקלאיות ישראליות בשטחים ירדניים שהשארנו אצלנו, ובמקומם נתנו שטחים אחרים בערבה. הרעיון שלנו היה לאמץ את השיטה עם הפלסטינים. בסופו של דבר גם הפלסטינים הסכימו. אבל מאז שנחתם הסכם ביילין-אבו מאזן שעסק בין השאר בחילופי שטחים, אנחנו מעדיפים לבזות את הפלסטינים, ולהתייחס אליהם כאל אבק ההיסטוריה, במקום לנסות ליישם את ההסכם".
שאול אריאלי מיוזמת ז'נבה, היה ראש מינהלת השלום במשרד ראש הממשלה, כשכיהן אהוד ברק כראש הממשלה. הוא נחשב לאחד המומחים בנושא החלפת שטחים. "ברק ואהוד אולמרט דיברו על 400 קילומטר שיעברו לפלסטינים, כשבעה אחוזים משטח הגדה המערבית. אולמרט הציע שטחים בעוטף עזה, במושב אמציה, בבקעת ערד ובדרום רצועת בית שאן.
הפלסטינים הסכימו להחלפת שטחים קטנה יותר, רק שני אחוזים, בעיקר בעוטף עזה ובחבל לכיש, מפני שהחלפה גדולה יותר עלולה לפגוע ברצף של המדינה הפלסטינית. הפוטנציאל האמיתי של החלפת השטחים הוא כשלושה אחוזים וחצי, וגם כך המשמעות תהיה קשה מאוד בהרבה יישובים ישראליים, ותהרוס תשתיות".
ביישובים הישראליים שייאלצו לוותר (במקרה של הסכם שלום) על אדמות, מבינים היטב את המשמעות. ההתנגדות לחילופי שטחים בצד הישראלי חוצה מפלגות ודעות פוליטיות. חברי קיבוצים של השומר הצעיר, תושבי מושבים של חירות בית"ר, חובשי כיפות וחילונים גמורים, כולם מתנגדים למסור אדמות תמורת השארת גושי התנחלויות.
"אם אנחנו רוצים לטפח את ההתנחלויות", אומר פרופ' יאיר הירשפלד, מאדריכלי הסכם אוסלו, "אנחנו צריכים לתת משהו חזרה". ואילו גלעד שר, שהיה מנהל לשכת ראש הממשלה ברק וריכז את המשא ומתן עם הפלסטינים בממשלת ברק (2001-1999), סבור שזה רעיון טוב.
"במהלך השנים נבדקו הרבה מאוד חלופות. יש ניתוחים מעמיקים ביותר של כל מטר רבוע, בדיקות של טיב הקרקע, הצמידות לקו הירוק, העובדה שהשטחים שישראל אמורה לתת לפלסטינים לא מיושבים, והיכולת ליצור סביב השטחים האלה גבול בר הגנה. החלופות הוצגו אינספור פעמים בפני גופים שונים כמו המועצה לביטחון לאומי, מכוני מחקר עצמאיים. רק לאחרונה המכון של ג'יימס בייקר בארצות הברית ערך עבודה מקיפה בנושא".
ועדיין התושבים שאמורים לשלם את המחיר מתנגדים למהלך.
"אם מישהו חושב שאפשר גם לספח וגם לא לשלם, הוא טועה. בדיונים השונים בינינו ובין הפלסטינים הנושא של חילופי שטחים היה הכי פחות בעייתי. הפליטים והעיר העתיקה נחשבו למכשולים הרבה יותר קשים. כל מי שהיה מעורב במשא ומתן, הבין שאם אנחנו רוצים שההתנחלויות לא יפונו, נצטרך לשלם על כך בחילופי שטחים".
למה זה לא עלה אף פעם לדיון ציבורי?
"מפני שזה לא נתפס כנושא בעייתי. לאף אחד לא הזיז אם רצועה של כמה עשרות קילומטרים תועבר לפלסטינים, וכנגד זה נרוויח את הסיפוח של גושי התנחלויות".
חיים ילין, ראש המועצה האזורית אשכול, המאגדת 12,500 תושבים ב-32 יישובים, תושב קיבוץ בארי, מתייחס לנושא בהרבה פחות שוויון נפש. "אין ספק שלמען השלום נהיה מוכנים לעשות ויתורים כואבים", הוא אומר, "ואני משתמש בכוונה בשפה של ראש הממשלה, אבל לא נהיה מוכנים בשום פנים ואופן שהוויתורים יסכנו את היישובים, או שיאבד מקור הפרנסה העיקרי שלנו שזה החקלאות.
"לא ייתכן שממשלת ישראל תעשה אצלנו חילופי שטחים, כשאנחנו יושבים כאן 60 שנה, רק כדי לשמור על גושי התנחלויות שקיימים 30 שנה. חילופי שטחים מבחינתנו זה למכור את המועצה כולה, שרוב יישוביה יושבים על קו גבול שמוסכם באו"ם. היישובים שלנו מסמלים את כל ההיסטוריה של הנגב, ואנחנו לא מוכנים שההיסטוריה הזאת תימכר רק למען ההתנחלויות".
דווקא אתם, קיבוצים שמדברים על שלום, לא תסכימו לוותר על כמה עשרות קילומטרים למען הסכם שלום עם הפלסטינים?
"אנחנו נצטרך לוותר על שטחים לא למען השלום אלא למען קיום גושי ההתנחלויות. כדי שהמתנחלים יוכלו להישאר על מקומם, תהיה מדינת ישראל מוכנה לקרב את הגבול אלינו בצורה כזו, שכל חמאסניק יוכל לירות עלינו באקדח, ולזה אנחנו לא מוכנים. אם לא היו גושי התנחלויות, לא היו חושבים לפנות אצלנו שטחים.
"מישהו חושב שמפני שאנחנו שמאלנים לפלפים, אנחנו נשתוק ולא נקים מהומות. אז לא. אנחנו לא נשתוק. את שלום הבית בתוך מדינת ישראל יצטרכו לפתור בצורה אחרת, ולא על חשבוננו. למען השלום אנחנו מוכנים לעשות הרבה דברים, אבל לא למען ההתנחלויות".
אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, זועם לא פחות. חמישה קיבוצים בתחומו עלולים לאבד שטחים: מפלסים, ארז, נחל עוז, כפר עזה וניר עם. "מעולם לא דיברו איתנו על חילופי שטחים", הוא אומר, "יכול להיות שזה נעשה בחדרי חדרים. הציבור לא השתתף בדיונים, לא שאלו אותנו אם אנו מוכנים לתת שדה כותנה, פרדס או תשתיות חקלאיות".
ואם היו שואלים?
"המתווה הגיוני. אם רוצים להשאיר תושבים בגדה, מן הסתם זה יהיה על חשבון מישהו. הקיבוצים פה לא יהיו מכשול לשלום, אבל לא נתנדב להחזיר שטחים כדי שהמתנחלים יישארו על מקומם. לא נקבל את זה כמין גזרה שאין בלתה, ולא נושיט את גרוננו החקלאי ונקרב את הגבול אלינו".
אז יהיה פה מאבק?
"אני מקווה שנגיע לרגע המאבק שיכריע בשאלה מי ישלם על ההתנחלויות, שהן איוולת היסטורית ואסטרטגית". יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, מנסה להרגיע את הלבה הרותחת. "בינתיים הכל נאומים. אני לא חושב שלמישהו יש כוונה רצינית לקחת מאיתנו שטחים שהם חלק בלתי נפרד מהעמק שלנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם