ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

נכדו היתום של הרב ספד לו: "היית אבא לכל דבר"

מאות בני אדם ליוו בדרכו האחרונה את הרב אורי דסברג מאלון שבות, שנהרג אמש בתאונת דרכים. נכדו דביר, שאומץ ע"י הרב יחד עם אחיו לאחר שהוריהם נהרגו בפיגוע, אמר מעל קברו: "הוא בחר לחזור 20 שנה אחורה ולגדל אותנו והוא עשה את זה מכל הלב". הנכד השני ישי אמר בדמעות: "הוא היה אבא שלי לכל דבר"

מאות בני אדם הגיעו היום (ד')  לרחבת בית הכנסת של היישוב אלון שבות בגושי עציון למסע הלוויה של הרב אורי דסברג, תושב היישוב שנהרג אמש בתאונת דרכים בכביש 60, בה נהרגו שתי נשים נשים נוספות: יוכבד אלטשול תושבת אלעזר ויהודית אולך תושבת אפרת. דסברג גידל במשך 15 שנה את שני נכדיו ישי ודביר לאחר שאיבדו את הוריהם בפיגוע ירי סמוך לבית שמש.

דביר,נכדו של הרב דסברג שהיה לבנו, הספיד את מי שגידל אותו. "אבא היה קודם כל אבא, זה לא ברור מאליו, הוא היה יכול היה לבחור שלא לחזור 20 שנה אחורה ולגדל שני תינוקות, אותי ואת ישי, וזה היה בסדר, אבל הוא בחר לגדל אותנו יחד עם אמא ולעשות את זה מכל הלב".

דביר סיפר על הלב הרחב של הרב. "יש עכשיו כמה גרים וחיילים בודדים שמסתובבים בעולם יותר שמחים כי אבא החליט שהוא מאמץ אותם ועושה הכל כדי לשמח אותם". 

ישי, אחיו של דביר, הספיד גם הוא בדמעות את אביו-סבו. "אבא היה אבא שלי לכל דבר, לטוב ולרע. אם היה דבר שאסור, כדי ללמד אותי הוא היה אומר פשוט אסור והוא לא בחר להיות הסבא הטוב שמרשה את הכל. בבוקר שבו אבא נהרג, הוא ואמא חזרו מהולנד, הוא קנה שם קוף שמתגלגל וצוחק ואמר שהוא צריך להביא את זה איתו לניחומי אבלים כדי שיהיה קצת פחות עצוב. תודה אבא על כל הדברים שלימדת אותי ובכלל על זה שנתת לי להיות הבן שלך".

עשרות בני משפחה התקבצו אתמול בערב לנחם את בני המשפחה. "הוא היה איש צדיק, למרות שהיה צנוע. כולם ידעו את זה אבל הוא לא הפיץ את זה", אמר אתמול הנכד ישי כשהוא נחנק בדמעותיו. "כל דבר שהיה הוא הסתפק במועט ולקח את הדבר הפחות גדול מאשר את הגדול. כל דבר שרצו להתנדב הוא ישר התנדב", הוסיף.

זוהי טרגדיה שניה במשפחה, לאחר שלפני 15 שנה נהרגה בתו של הרב, אפרת אונגר ביחד עם בעלה ירון בפיגוע ירי בסמוך לבית שמש. השניים הותירו אחריהם שני תינוקות, את דביר וישי שהיו באותה עת בני שנה ושנתיים.

דביר,

אחיו של ישי, אמר: "תמיד קראנו לו אבא ולסבתא אמא. גדלנו באותו בית והיה קצת מוזר לדבר על משפחה שדודים שלנו הם בעצם אחים שלנו, כי ככה גדלנו. ההרגשה הייתה של אב ובנו על אף שהוא היה בן 64. הבדל של חמישים שנה, אני בן 16, ועדיין הוא היה אבא שלי. זה קשה עכשיו".

"היינו ממש קטנים כשהיה הפיגוע", פירט דביר, "אז אנחנו לא ממש זוכרים. למרות שהוא היה עסוק ותמיד היה לו מה לעשות, הוא תמיד עזר לי בלימודים. גם בבחינות, אפילו כשיצאנו הוא התנדב לעזור לנו. אנחנו עדיין לא תופסים את זה". 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...