הגיע הזמן לפתרון מעשי

זכותם של הפלסטינים לבכות ביום הנכבה נוכח האסון ההיסטורי שהמיטו עליהם מנהיגיהם. אבל האם ה"נכבה" לא הופכת לתוכנית פעולה לחיסול הפרויקט הציוני?

יריב בן-אליעזר | 22/5/2011 17:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות:
כשמשהו אינו מוכר לנו מקרוב, מתארים אותו באמצעות הסמל שלו. חוקר התקשורת האמריקאי–יפני היאקאווה טען שיש להבין כי הסמל אינו המסומל והמילה אינה הדבר שהיא מתארת.

לכן מילים "יפות" אינן מייפות מציאות מכוערת, אותן הן מתיימרות לתאר. ייתכן שהצדק עם היאקאווה, אך המציאות מלמדת אותנו שלפעמים חשיבותו הרגשית של הסמל עולה לאין שעור על זו של המסומל.

המסומל, לצורך ענייננו הוא אקט הדחייה של הצעת החלוקה בידי מדינות ערב ומנהיגיהם של הפלסטינים, אשר גזרו אסון על הפלסטינים שנותרו קרחים מכאן ומכאן.
סינתזה בין הרצוי, האפשרי וההכרחי

אני מכבד את זכותם של הפלסטינים לבכות את האסון ההיסטורי שהמיטו עליהם מנהיגיהם . אין לאיש הזכות לומר להם לא להתעצב ביום הנכבה, שמסמל את האסון שגזרו עליהם מנהיגיהם. עם זאת, יש לבחון האם ה"נכבה", סמל הצער הפלסטיני, לא הופך בהדרגה למסומל - דהיינו לתוכנית פעולה להזזת מחוגי ההיסטוריה אחורנית ול"חיסול הפרוייקט הציוני", כדברי הנייה, ראש ממשלת החמאס בעזה.

מאחר שאני חולם על סיומו של סכסוך הדמים,

אני מוכן לעשות פשרות כדי להגיע לשלום. בדרך לשלום, אני מבקש להיתלות באילן גבוה, שהיה חכם ובעל חזון ואמר כי לדעתו צריך לעשות סינתזה בין הרצוי, לאפשרי ולהכרחי, כדי להגיע להסכם השלום.

כך הציג בן גוריון את התזה שלו לגבי הסכם השלום המיועד: "הייתי מעוניין שהמדינה היהודית תשתרע מהפרת עד לחידקל, אך אני מבין שהדבר אינו אפשרי. לפיכך יש לשקול מה הכרחי לביטחוננו בהסדרי השלום, וכך להכריע בנושא".

העצב שלהם הוא השמחה שלנו

הנוסחה הזאת מקובלת עלי, מכיוון שאני מאמין בחשיבותם של סמלים ומסומלים. העיר ירושלים היא סמל מקודש לכל הצדדים בסכסוך. לכן, עליה להיות סמל לשלום ולשמש כבירת ישראל וכבירתה של המדינה הפלסטינית.

מאחר שיהודים ייחלו במשך מאות שנים למדינה יהודית, אני מבין היטב את הרצון של הפלסטינים לחיות במדינה פלסטינית. מכיוון שיש ערבים תושבי ישראל, שמחזיקים בזהות ובהוויה הפלסטינית , יש  לאפשר להם לממש את כמיהתם למדינת הלאום שלהם.

לכן, יש לערוך חילופי שטחים על פי הרכב אוכלוסייתם: למדינה הפלסטינית יסופחו מישראל גושי יישובים גדולים שאוכלוסייתם פלסטינית ולחילופין - יסופחו לישראל גושי ההתיישבות היהודית הגדולים ביהודה ובשומרון.

אני מכבד את זכותם של הפלסטינים להתאבל על ה"נכבה", אך ברור לכל כי הצד השני של מטבע העצב שלהם היא שמחת ההקמה של מדינת ישראל. כאדם מציאותי , אינני מתכוון  לאבד את עצמי לדעת, כדי להפיג את העצב שלהם. עם זאת, אני מחויב  לנכדי ולנכדיו של כל פלסטיני להפסיק את מעגל הדמים.  כאדם פרגמטי, אני נזקק לנוסחה הבן גוריונית שגורסת עשיית סינתזה.  אני מציע גם למנהיגיהם של הפלסטינים לאמץ נוסחה זאת.

אינני תמים כדי להאמין שההסדר יאדיר את האהבה בין העמים. אני מקווה שהוא ישים סוף לנרטיב ההרסני, המשמש דלק לאיבה, ומאמין שמעגל השנאה ייקטע, כדי שנכדינו יזכו לחיות תחת גפנם ותאנתם בפלסטין ובישראל.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יריב בן-אליעזר

צילום: .

מומחה לתקשורת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה

לכל הטורים של יריב בן-אליעזר

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->