איך אומרים תייר באנגלית?
מעסיקים בתחום התיירות דורשים רמה של "אנגלית מדוברת" ממועמדים לעבודה. אך כמה מהם יכולים לבחון רמה זו בעצמם? כדי להתחרות על ליבו של התייר, אנחנו חייבים לעבוד על האנגלית
עם ישראל לא התקשה להבין את חשיבות העניין כבר אז – זרימת מטבע חוץ לתוך הארץ, תמיכה בענף כלכלי חשוב ובעשרות (היום מאות) אלפי עובדים, והזדמנות לשיפור תדמיתה של ישראל בעולם. ככל שמטרה זו הייתה חשובה אז, היא חשובה היום פי כמה.
אלא שלמרות ההתגייסות הלאומית, ישראל נותרה, צריך להודות, מדינה לא מתויירת. למרות ירושלים הקדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, למרות החופים המרהיבים, למרות נופי הגליל והמדבר, ההיסטוריה והתרבות, למרות כל אלה מדשדשת ישראל במקום ה-46 ברשימת מדינות העולם לפי מספר התיירים לנפש המבקרים בהן מדי שנה – וזאת בתקופות רגועות מבחינה ביטחונית.
אצל שכנינו הקפריסאים, מבקר מספר תיירים דומה לזה המבקר אצלנו בשנים הכי מתויירות, בעוד שהאוכלוסייה שלהם מונה כעשירית משלנו ושטחם בערך שליש משלנו. ברשימת מספר התיירים לנפש הם במקום השישי, 40 מקומות מעלינו.
מה יש להם שאין לנו? חופיהם לא יפים משלנו, הריהם לא מרשימים משלנו (על אף יתרון קל בתחום הסקי) ומלונותיהם בוודאי לא מפוארים משלנו, וגם הם ידעו מתיחות ביטחונית וגדר הפרדה שחוצה את המדינה.
נכון, המצב הביטחוני אצלנו יציב פחות, אבל כאמור גם בשנים של רגיעה ביטחונית ההתאוששות כאן דלה יחסית.
אבל לקפריסאים יתרון מרכזי נוסף וקריטי על פנינו: הם לקחו את הטוב מהמנדט הבריטי ששלט שם עד 1960, והתייר באי יכול למצוא מענה לכל שאלה באנגלית ברורה ורהוטה.
אנחנו אוהבים להתהדר בכך שישראלים מדברים אנגלית. אבל מה שמספיק לשיחת חיזור גמלונית עם תיירת נורדית, לא מספיק כדי שנהיה באמת מסבירי פנים לתיירים. למרות מה שאנחנו חושבים על עצמנו, העובדה היא שקשה מאוד
התפריטים במסעדות מתורגמים, אם בכלל, באנגלית קלוקלת והמלצרים, פרט אולי למסעדות היקרות ביותר, אינם מסוגלים להסביר באנגלית סבירה את תוכן המנות.
פקידי הקבלה במלונות יודעים לעשות צ'ק-אין וצ'ק אאוט, אבל כשתייר מבקש במלון ממוצע עזרה מעט פחות סטנדרטית – המלצה על מסעדה, הזמנת כרטיסים לסרט וכד', לעתים קרובות קשיי התקשורת גורמים לו לוותר על הרעיון.
נהגי מוניות רבים, לצד גביית מחירים שערורייתיים מתיירים, מרבים לשוחח גם באנגלית אבל בצורה מביכה, קלוקלת שאינה מעבירה כל מסר שהוא פרט לתחושה של מדינת עולם שלישי. מצילים בחוף? הצלה זו כנראה פריבילגיה למקומיים בלבד. שוטרים בפינת הרחוב? תנסו פעם לבקש מהם עזרה באנגלית.
בשנת 2011 אי אפשר עוד לסמוך על האותנטיות המזרח תיכונית, האקזוטיות הישראלית ונטייתנו לדבר בידיים. העולם התקדם והתמקצע.
כל מעסיק בתחום התיירות בישראל דורש רמה של "אנגלית מדוברת" מכל מועמד לעבודה, אך לכמה מהם יש כלים או יכולת לבחון רמה זאת בעצמם? אם ברצוננו להתחרות על ליבו של התייר עם קפריסין, יוון ויעדים ים תיכוניים נוספים, אנחנו חייבים לעבוד על האנגלית.
"אנחנו" במקרה הזה הוא משרד התיירות. תכנית לאומית לשיפור האנגלית של עובדי ענפי התיירות היא צו השעה. עלותה לא גדולה והרווחים שהיא עשויה להניב תוך מספר שנים במונחי כניסות תיירים, שווה עשרות מונים.
קורסים באנגלית לעובדי ענפי התיירות והשירותים הרלוונטיים השונים יהפכו את הביקור בישראל לחוויה הרבה יותר נעימה לתייר, ויחסכו לא מעט מהתסכולים שתיירים מדווחים עליהם. אם העולם נגדנו, כדאי שנלמד לדבר באופן ישיר ובוטח לפחות עם אנשי העולם הגדול המטריחים את עצמם לבקר אותנו כאן. זה טוב לתיירות, זה טוב למשק, זה טוב להסברה. זה טוב לישראל.
הכותב הוא מנהל דידקטי ארצי של בית הספר Wall Street
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם