שטח אש: ל"ג בעומר במחלקת עסקים
עיריית ת"א משווקת חבילות ל"ג בעומר – 2,500 ש"ח ויש לילדי הגן מדורה. ככה בדיוק גדל הפער בין העשירים לעניים בעיר
אך במחשבה שנייה, שיווק חבילות ל"ג בעומר הוא חלק ממגמה עקבית, ורק הביטוי האחרון מיני רבים של מדיניות עירונית המציעה שרותי עלית לתושבים אמידים המוכנים לשלם עבורם. לפני שנתיים, באותו מתחם בפארק בו העירייה מציעה את המדורה האקסלוסיבית לל"ג בעומר, "החווה" שמו, ראש העירייה חולדאי השיק פרויקט בשם "גינה לתושב".
במסגרתו העירייה הציעה לתושבים חלקות קטנות בהן יוכלו לגדל ירקות ופרחים. התעריף היה 4,750 שקל לשנה, והעירייה אסרה על תושבים להתאגד בקבוצות בכדי לחלק את הנטל הכספי והחקלאי. כששאלתי את ראש העירייה אם הוא לא חושב שהתעריף הגבוה ימנע מתושבים רבים מלהשתתף בפרויקט המקסים, הוא ענה שמי שלא יכול להרשות לעצמו, לא צריך.
אותו דבר קורה בשנים האחרונות בתחומים אחרים. בספורט העממי למשל. לפני חודשיים, שילמתי 250 שקל לרוץ במרתון. 15 אלף אנשים שלמו 150 שקל כל אחד לרוץ עשרה קילומטר בפארק הירקון בסתיו. ואותו דבר נכון בחינוך ובתרבות. אני משלם אלף שקל בחודש שכר לימוד לבן שלי, שלומד בבית ספר עירוני.
יש להודות שבכל המקרים האלה, מה שמניע את העירייה אינה תאוות בצע, אלא רצון
יש שתי סיבות שבגללן נכונות העירייה לספק שירותים אקסקלוסיביים לתושבים אמידים גורמת נזק. הראשונה היא צדק חברתי. לכל ילד בעיר מגיע חווית חג מהודרת, כולל ילד שהוריו מתקשים לסיים את החודש. כל ילדה זכאית לחינוך "וואו", ואולי לאלה שאין להם מחשבים בבית ומימון לשיעורים פרטיים, מגיע ללמוד בבתי הספר הטובים והמושקעים ביותר. לכל נערה מגיע לרוץ במרתון העירוני. עיר שמוכרת לאלה שיכולים להרשות לעצמם שירותים ציבוריים נאים מאלה שכל היתר מקבלים, מפלה את רוב תושביה.
וזה מוביל לסיבה השנייה. יצירת מחלקת עסקים לשירותים עירוניים פורמת את הסולידיות החברתית בעיר. בשנים האחרונות, יש תחושה גוברת שהעיר מתחלקת לעשירים ולכל היתר. יש תחושה שבונים מגדלים מפוארים לאנשים שאמנם צופים עלינו מחלון ראווה בסלון, אך לא מתחככים עם יתר תושבי העיר.
כשהעירייה מחליטה לשווק שירותים מיוחדים לבני טובים שגרים בקומה ה-30 של גורד שחקים, היא נותנת יד למגמה שהיא בעצם אמורה למנוע. הכיכר הציבורית אמרוה להיות מקום בו לא מבדילים על רקע מעמד, בו עשירים ועניים הם כולם פשוט תושבים, ובו, כתושבים, אנחנו כולנו שווים, תרתי משמע.
אני מתכוון להגיע למדורה, אסחב עצים, ואעטוף תפוחי אדמה, לצד תושבי עיר מזרחים ואשכנזים, צעירים ומבוגרים, עשירים וקשיי יום. עבורי, זאת חווית וואו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם