רוז, ילדה של אף אחד
כתב האישום האמיתי של מארי פיזם, גם של רוני רון, הוא מרוז. ילדה שרק ביקשה לחיות ולהיות מאושרת, וסיימה את חייה בגלל שאף אחד לא רצה בה
ההיגיון המשפטי קר. יש לו סדר פנימי משלו. כתב אישום, כתב הגנה, הכרעת דין, עונש. כוחו מוגבל. הוא יכול לשלוח את מארי פיזם לכלא למאסר עולם. הוא לא יכול (כמה מכעיס) לשלול ממנה את התואר "אמא". כמה שווים חייה של ילדה בת ארבע וחצי, שהיה לה חיוך עצוב ועיניים בצבע הים, שאהבה לראות דורה בטלוויזיה וחלמה להיות נסיכה אבל מתה בתור לכלוכית?
עורכת הדין רויטל סוויד, הסנגורית של מארי פיזם, חושבת שאפשר להתמקח. הכל פתוח למשא ומתן גס ואולם בית המשפט סובל הכל. ב-30 במאי יתחיל שלב הטיעונים לעונש במשפטם של פיזם ורוני רון.
הילדה שחיה כל חייה על מזוודה - מתה בתוך מזוודה
סוויד הודיעה אתמול שהיא מבקשת לטעון לאחריות מופחתת של מארי בשל "מצב נפשי" ו"קשיי שפה". כל הדברים שלא עמדו לצדה של רוזי הקטנה שעה שמיררה בבכי באוטו של רוני רון.
אמא, סבא, בת, נכדה. כתב האישום האמיתי של מארי פיזם, גם של רוני רון, הוא מרוז. שם אין הנחות ואין אחריות מופחתת. אין ערעור. אין חנינה. אין דיון נוסף. יש חיים קצרים וקשים ומוות נורא בסופם.
רוז פיזם, הילדה שחיה כל חייה על מזוודה, שעברה ממקום למקום עם מזוודה, בלי בית ובלי מדינה ובלי מקום קבוע, מתה בסוף בתוך מזוודה. בירקון.
אתמול, בהכרעת הדין, קיוויתי שאמא שלה תבכה סוף-סוף. על רוזי. בכי רם וניחר ומר. אשם, מתנצל, מתחרט, מתייסר. מבקש סליחה. אבל מארי פיזם, האישה שילדה את רוזי ורצתה כל כך שרוזי תמות, שוב בכתה רק על עצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם