הלכה השמש? הקרב על החשמל הסולארי
מודעות אפוקליפטיות בעיתונים. מלחמת גרסאות בין האוצר למשרדי התשתיות והגנת הסביבה. חשש מפני סגירת עשרות חברות לאנרגיה מתחדשת. ההכרעה בקרוב
הקרב על השמש הגיע השבוע לקדמת העיתונים. כמה מחברות האנרגיה הסולארית פרסמו מודעות על רקע אדום-שחור אפוקליפטי, ובהן פנייה אישית ליוג'ין קנדל. פרופ' קנדל, אלמוני לישראלים רבים, הוא ראש המועצה הלאומית לכלכלה, וראש הממשלה שלח אותו למשימה שקשה לצאת ממנה טוב: קנדל התבקש לשמש בורר במחלוקת הרותחת, תרתי משמע, על עתיד אנרגיית השמש בישראל.
הפיצוץ הגדול התרחש בישיבת ועדת השרים לענייני אנרגיות מתחדשות - אם אין אנרגיות מתחדשות לפחות יש ועדה - שהתכנסה בתחילת השנה. אחרי שנים של דריכה במקום ופיגור מביך אחרי העולם המערבי, היה נדמה שישראל סוף סוף עולה על המסלול הירוק. ב-2009 החליטה הממשלה שעד 2020 עשרה אחוזים מהחשמל בישראל יופקו מאנרגיות מתחדשות. כדי לתת זריקת מרץ לתחום, הוחלט שהמדינה תשלם בנדיבות לכל מי שייצר חשמל משמש, וימכור אותו לחברת החשמל.
השוק זיהה במהירות את הבוננזה: חברות להתקנת פאנלים סולאריים צצו בקצב מסחרר, וכיום פועלות בארץ קרוב למאה חברות כאלה. עיריות חתמו על חוזים לכיסוי גגות בתי הספר בפאנלים סולאריים, חברות גדולות עמלות על הקמת תחנות כוח סולאריות בדרום. הבירוקרטיה המשיכה להתגלגל באיטיות מרגיזה, ובכל זאת באוויר עמדה תחושה שישראל מתחילה לנצל את משאב הטבע שעומד לרשותה כמעט ללא הגבלה. ואז בא האוצר.
אל הישיבה המדוברת הגיע שר התשתיות עוזי לנדאו, ובאמתחתו הצעה לשחרר לשוק הסולארי מכסה נוספת של 500 מגוואט. לתדהמתו, האוצר התנגד. אנשי האוצר טענו שהתעריף שהמדינה משלמת ליצרני החשמל הסולארי גבוה מדי, שהציבור ישלם את המחיר הכבד באמצעות חשבון החשמל, ושהגיע הזמן לצאת להפסקה ולחשוב על כל העסק מחדש.
לנדאו והשר להגנת הסביבה גלעד ארדן - שבשאר ימות השנה הם יריבים מושבעים - יצאו בתגובה למתקפה משולבת על האוצר. אנשים שנכחו בישיבה מספרים על חילופי דברים לגמרי לא פרלמנטריים. לנדאו אמר ש"האוצר מבצע סיכול ממוקד באנרגיה הסולארית בישראל". ארדן טען ש"שטייניץ מטביע את ישראל באמבטיה של זיהום". המחלוקת הונחה לפתחו של ראש הממשלה, ונתניהו העביר את תפוח האדמה הלוהט ליוג'ין קנדל, שהשבוע מצא את עצמו לפתע מככב במודעות בעיתונים.
דני דנן הוא מנכ"ל "פרנדלי אנרג'י", חברה להתקנת מערכות סולאריות שמעסיקה 25 עובדים ויושבת בפארק אפק שבראש העין. בתחילת השבוע הוא נשמע שפוף: "מה שקורה זה אסון. הולכים להודיע על עצירה מלאה של המכסות להתקנה על הגגות. בן גוריון היה מתהפך בקברו. מדינה שחצי ממנה מדבר הולכת להפסיק את השמש ולשלוח אלפי עובדים הביתה, רובם מהפריפריה".
אתה מתכוון לפטר עובדים?
"אני לא סוגר את החברה, למזלי אני עובד הרבה באיטליה ובגרמניה, אבל בטוח שיהיו צמצומים. חברות אחרות כבר התחילו לשלוח אנשים הביתה, עובדים שלהן פונים אליי לחפש עבודה. עד סוף השנה יישארו אולי עשר חברות בתחום. בארצות הברית זה הענף היחיד שהתפתח בשנות המשבר, ורק בישראל, ממלכת השמש, אמרו לנו צאו לדרך, בואו תעשו, ואז פתאום עוצרים. אני באמת לא מבין מה המדינה עושה".
במשרד האוצר רגילים למתקפות מצד נציגי סקטורים שמסתובבים עם בטן מלאה, אלא שהפעם מתייצב מול האוצר גורם נוסף, לא צפוי, בשר מבשרו של אגף התקציבים. קבלו את שחקן החיזוק הנוצץ של חברות האנרגיה הסולארית
אריאב פרסם השבוע דוח מפורט שחיבר עם ד"ר אמיר מאיר, ובו נקבע - בניגוד גמור לעמדת האוצר - כי ההשקעה באנרגיה הסולארית תניב רווח גדול לכלכלה ולמשק הישראלי. המספרים אותם מספרים, אבל מתברר שיש חשיבות גדולה לשאלה מי עושה את החשבון.
את הדוח, חשוב לציין, הזמינה חברת "ערבה פאוור", שבימים אלה מקימה שדה סולארי גדול בקיבוץ קטורה בערבה. אריאב מבקש להדגיש ש"התנאי שלי היה שאני עובד בלי שום התערבות, וכך היה. כתבתי בדיוק מה שהניתוח שלנו העלה, ולמעשה מה שאמרתי גם כשהייתי באוצר, ויש מספיק אנשים שיכולים להעיד על כך".
ובמה האנשים שנמצאים עכשיו באוצר טועים?
"צריך להפריד בין המיקרו ובין המקרו, בין העצים ובין היער. ישראל מוכרחה להשתלב במאמץ העולמי בתחום האנרגיות המתחדשות. לא יכול להיות שנהיה חריגים לעומת החוכמה הקולקטיבית של העולם המערבי. אנחנו לא יכולים להיות פרש בודד, מה עוד שיש לנו יתרון יחסי - שפע שמש. היעד שהממשלה הציבה הוא ראוי, ואי אפשר לזגזג כל הזמן. צריך לשמור על ודאות ועל עקביות, כל אחד שמבין קצת בביזנס מבין שהמשק נפגע כשאין ודאות".
כמי שמכיר מבפנים את צורת החשיבה של האוצר, אתה יכול להסביר למה משם רואים את הדברים בדיוק הפוך?
"הדבר האחרון שאני רוצה זה לירוק לבאר שממנה שתיתי כל כך הרבה שנים, אבל הקלות הבלתי נסבלת של הזגזוג הממשלתי יכולה להיווצר כשבחור צעיר, שבאמת רוצה לתרום לציבור, מקבל החלטות בלי לראות את התמונה הרחבה. מדיניות ממשלתית נכונה לא מסתכלת על החור שבגרוש. ישראל יכולה לעזור בפתרון העולמי של בעיית האנרגיה, להיות חממה של טכנולוגיות וחדשנות, אבל בשביל זה צריך ליצור אווירה תומכת ומדיניות עקבית, שתאפשר לתעשייה ינוקא לצמוח".
הבחור הצעיר שיושב באוצר ומקבל את ההחלטות שאריאב לא משתגע עליהן הוא אודי אדירי, ראש תחום האנרגיה במשרד. אדירי אומר שיש לו רק מילים טובות על אריאב. כשהוא נשאל על הדוח של המנכ"ל לשעבר, מתברר שמאגר המילים הטובות מיצה את עצמו. "בדקנו לעומקן את הנחות היסוד בדוח של ירום, ולהערכתנו הן מוטעות לחלוטין. בסופו של דבר זו עבודה שהוזמנה על ידי השחקן הכי אינטרסנטי בשוק, וככה בדיוק היא נכתבה".
אבל זה לא רק אריאב. גם אגף הכלכלה של המשרד להגנת הסביבה הציג לאחרונה דוח, שבו קבע שהשקעה באנרגיות מתחדשות כדאית מבחינה כלכלית. אתם היחידים שיודעים לעשות חשבון?
"אני מכיר גם את העבודה הזו, אבל הגורמים המקצועיים לצדנו: רשות החשמל עשתה עבודה יסודית על הנושא, וחברת החשמל הריצה את הנתונים על המודלים הכי מתקדמים, והמסקנות שלהם דומות מאוד לשלנו".
למרות קרב הגרסאות על המספרים, אדירי טוען שהפערים קטנים מכפי שנדמה: "הוויכוח לא גדול כל כך. איש לא מתווכח על כך שצריך להגיע לעשרה אחוזי אנרגיה מתחדשת, כפי שהממשלה החליטה. הוויכוח הוא על הקצב, ועל כמה כסף צריך להוציא על זה ומתי. אם תחבר את כל ההתקנות שכבר אושרו או נמצאות בתהליכים, תגיע ליותר מ-1,300 מגוואט , שזה היעד של משרד התשתיות ל-2016. זה הופך אותנו להימנות עם המובילים בעולם באנרגיה סולארית".
נו , באמת. בינתיים אנחנו בין המפגרים בעולם. יש מדינות שבהן נתח האנרגיות המתחדשות הוא דו ספרתי, אנחנו עוד לא הגענו לאחוז.
"למדינות האלה יש חלופות אחרות שהן זולות וכלכליות, כמו רוח או הידרו-אלקטרי. אנחנו לא נגד אנרגיית שמש, אבל כרגע זה יקר. החדשות הטובות הן שהעלות יורדת בטור הנדסי, בכל שנה המחירים של הטכנולוגיה והפאנלים יורדים משמעותית, אז למה לי לכבול את עצמי עכשיו בהתחייבות ל-20 שנה? אנחנו אומרים בואו נעצור, נחכה שלוש-ארבע שנים, נראה מה קורה, ואז נעשה עוד".
ובינתיים אתה מכניס ענף שלם להקפאה, ושולח המוני עובדים הביתה.
"התפקיד שלנו הוא לא לממן 50 חברות שמתקינות פאנלים על הגגות. יציבות היא דבר חשוב, אבל זה לא הערך היחיד. אם נמשיך לסבסד את האנרגיה הסולארית, מחירי החשמל יעלו ב-20-15 אחוז . אני לא חושב שהצרכן הישראלי צריך לממן את רכישת הפאנלים הפוטו-וולטאיים שמיוצרים בסין, וגם לא את ההכנסה היפה שמקבלים החבר'ה שיש להם גגות גדולים. מחירי החשמל ממילא עומדים להתייקר, ואם נוסיף להם עוד התייקרות, אנחנו אלה שנצטרך להתמודד עם הצעקות - והפעם הן יהיו מוצדקות".
לגלעד ארדן זה לא המאבק הראשון ולא השני שהוא מנהל עם האוצר. במהלך השנתיים שחלפו מאז שהממשלה הוקמה, הוא גיבש עמדה ברורה על האנשים שמופקדים על הקופה הלאומית: "לאוצר יש ראייה גזברית נטו, שהרבה פעמים מפספסת את האינטרס הלאומי הרחב. ישראל היא המדינה המערבית עם הכי הרבה שמש והכי מעט חשמל סולארי. זה הזוי. בעוד כמה שנים יקימו ועדת חקירה ממלכתית, כמו בנושא המים. איך מודדים את הערך הכספי של עצמאות אנרגטית?".
על יוג'ין קנדל, האיש שאליו נשואות כל העיניים, עבר שבוע עמוס. ביום שלישי נפגש עם נציגים ממשרדי התשתיות והסביבה, ברביעי בילה באוצר. עוד לפני כן, בתחילת השבוע, הפיץ משרד ראש הממשלה טיוטה שהעמידה את אנשי הענף הסולארי על הרגליים האחוריות. הנייר בן ששת הסעיפים נראה כמו אימוץ כמעט מוחלט של עמדות האוצר. את המשך השבוע בילה קנדל בניסיונות להסביר שהטיוטה הופצה בטעות, ושאינה מייצגת את עמדתו, ושלמעשה עדיין כלל לא גיבש עמדה.
זו גם רוח התגובה הרשמית שהועברה מלשכת ראש הממשלה לצורך הכתבה: "הנושא עדיין בדיונים, המסמך שנמצא בידי הכתב אינו סופי והופץ בטעות".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם