מבקרת המדינה: ראיון עם אילנה דיין
אם גורמים בטחוניים לא יסכלו את השידור, אילנה דיין תסכם הערב 500 תוכניות של עובדה. בראיון היא מדברת על תרבות הריאליטי: "סיפור של איתי אנגל מקיני הטרור באפריקה הוא תביעה אינטלקטואלית יותר גבוהה לצופה", על "האח הגדול": "אני לא מסוגלת לחתום על כל מה שעולה למסך בערוץ 2" ועל המתחרים: "יש מספיק תחקירים לכולם"
"יש רק דבר אחד שעוצר באמת את העבודה", אומרת דיין. "וזה כשגלעד מקבל טלפון, בדרך כלל באחת עשרה או שתים עשרה בלילה, מהבן שלו, יאיר, שנמצא עכשיו בקורס קצינים בבה"ד 1, או כשאני מקבלת טלפון מהבת שלי, יעלי, שנמצאת עכשיו בקורס מדריכות שיריון בשיזפון. רק כשהם מתקשרים הכל עומד מלכת. וגם המקשים של מערכת העריכה מחכים שהילדים יסיימו את שעת הת"ש. כשהתחלנו את 'עובדה' יאיר של גלעד היה בן שנה וחצי, ויעלי שלי היתה בת תשעה חודשים".
העיתונאית, אשת הרדיו והטלוויזיה והדוקטור למשפטים אילנה דיין לא מסתירה את התרגשותה ומוצפת בזיכרונות. לא רק בגלל תכנית סיום העונה, אלא בעיקר בגלל שבאחרונה "עובדה" חתמה 500 תכניות מתחילת שידוריה. בנובמבר 1993, בו נולד ערוץ 2, שודרה התכנית הראשונה ומאז "עובדה" הפכה לתכנית הוותיקה ביותר בערוץ, לחוד החנית של העיתונאות הטלוויזיונית.
היו לה תחקירים מהדהדים כמו פרשת ישראייר ופרשת פריניאן, סקופים גדולים כמו פרשת ניסוי האנתרקס שהוסתר והרב שמגייר בכסף, אבל גם צרימות כמו פרשת סרן ר', שהחלה בתחקיר על וידוא הריגה שביצע לכאורה מ"פ בגבעתי והפכה לתביעת דיבה מתוקשרת בה ניצח אותו סרן ר' את דיין. כעת מונחת הפרשה לפתחו של בית המשפט העליון, שאמור להכריע בערעורים שהגישו שני הצדדים על החלטת המחוזי.
בעונה הזאת "עובדה" של אילנה דיין הלכה רחוק יותר. היא יצאה למסעות בשניים מהמקומות המסוכנים ביותר בעולם: באפריקה שם חדרה למעוזי הטרור של אל קעידה, ובאפגניסטן שם התלוותה לחיילי המארינס במהלך פעילותם המבצעית ואף נפצעה.
עם עוד חשיפות, תחקירים וסיפורים שאי אפשר להתעלם מהם, סיימה דיין את העונה הזאת כמנצחת. גם הרייטינג האיר לה פנים, והגיע לשיא הגבוה ביותר בארבע העונות האחרונות. הממוצע של התכנית עמד על 22.4 אחוזים , וחצי מיליון צופים מדי שבוע.
"חלק מהמחשבה שליוותה אותנו לפני תחילת העונה היא לנסות להגיע יותר רחוק גם במובן הגיאוגרפי, וגם במובן של האקשן שקורה במקומות אליהם אנחנו נוסעים", אומרת דיין. "המחשבה היתה להביא משם אפוסים, סיפורים גדולים. באפריקה
"זה נכון היה לא רק לגביי הסיפורים שהביאו אותנו רחוק בעולם. לפעמים הסיפורים הגדולים נמצאים ברמת חן, המקום שבו רונה רמון גרה. או סיפור אחר שהביא בן שני על השייטת אחרי המרמרה. זה היה נסיון להביא את סיפורים עם כמה רבדים, עם כמה שיותר עומק, שלפחות את חלקם הצופים יכולים לראות רק אצלנו".
דיין מודה שלצד היתרונות יש גם חסרונות לבחירת ללכת על אפוסים גדולים. "בגלל הרצון שלנו להיות נאמנים לקו שקבענו לעצמנו המסננת הפכה מאוד דקה ולפעמים סיפורים פחות גדולים שגם הם ראויים לשידור לא הגיעו למסך, ולפעמים היה לנו חבל על זה מאוד".
עד כמה הושפעה ההחלטה שלכם ללכת לכיוונים דוקומנטריים יותר מהתחרות שלכם מול ריגושי הריאליטי בערוץ 2?
"אפשר לראות את זה ככה, וגם הפוך, כשאתה שומע סיפור של איתי אנגל מכורדיסטן או מקיני הטרור באפריקה, אז אתה בא בתביעה אינטלקטואלית יותר גבוהה מהצופה, שרחוקה מעולמות הריאלטי".
למרות שעברו כבר שש שנים אחרי שאילנה דיין הצטרפה לזכיינית קשת, והחיבור ביניהם עדיין מעורר תמיהות. בעבר הומשל החיבור הזה ל"נזירה בבית בושת".
מה דעתך על "האח הגדול"?
"אני לא מסוגלת לחתום על כל מה שעולה למסך בערוץ 2, ואני חושבת שבהגדרה מי שכמונו עושה עיתונות בערוץ מסחרי מרגיש לפעמים קצת כמו הריון מחוץ לרחם. מצד שני אני יודעת על עצמי שבסוף אני מרגישה טוב במקום שבו אני נמצאת בגלל שמטבעי אני לא מחפשת לשיר באמבטיה. אני מחפשת שישמעו אותי. אני גאה שגם היום, כשישבנו אצל אבי ניר כדי לדבר על משהו שקשור לתכנית הקרובה, הוא אמר שוב משפט שאני חושבת שהוא אפילו לא יודע כמה אני מעריכה את הניסוח הזה שחוזר אצלו: 'חבר'ה, אני חושב שצריך לחשוב על האפשרות הזאת, אבל ההחלטה היא שלכם'.
"הרבה פעמים ההחלטה שלנו נובעת מאינטרס עיתונאי כלשהו. זה לא שהוא מכבד את זה כי הוא מנומס. הוא מכבד את זה כי זאת הברית הלא כתובה בינינו. אגב, גם למולי שגב ב'ארץ נהדרת' וגם לנו ב'עובדה' יש את החירות הזאת לעשות את הדבר שלנו. בטח באנגלית זה נשמע יותר טוב: To do our thing ובסוף הדבר שלנו זה גם הדבר של קשת, גם אם הוא היה עושה את זה אחרת. זה היופי".
מה צפוי בתכנית הסיום הערב?
"הכתבה שבמרכז התכנית תהיה על יחידה 504, היחידה להפעלת סוכנים של אמ"ן, ועל קריסת רשת גדולה של סוכנים שהופעלו בלבנון. קריסה שישראל מעולם לא לקחה אחריות לגביה. הכתבה הזאת היא פחות דוקומנטרית ויותר עיתונאית במובן הקלאסי וגם החשוב שבמלה. תחקיר של הרבה חודשים, פגישות עם עשרות אנשים, ונסיון לפצח את הסוד של אחת היחידות הכי בעייתיות בקהילת המודיעין".
כששואלים את אילנה דיין מה התכנית הכי חשובה של עובדה מבין ה-500 ששודרו עד כה, היא יודעת שאין תשובה נכונה לשאלה הזאת. "בכל זאת", היא אומרת, "אני מספרת על המשדר שסיפר על חטיפת ילדי תימן. על אישה בשם נעמי גברא, שעמדה מול המצלמה ונזכרה בפני התינוק שלה, ציון, שנחטף מתוך זרועותיה, במחנה העולים בעין שמר בחורף של 1951.
"למה דווקא התכנית הזאת? במשדר ההוא, באביב 96', ידענו שאנחנו נותנים קול למי שאין לו קול, שאנחנו נותנים לנעמי גברא מגפון, שעכשיו סוף סוף ישמעו את מה שיש לה לומר". קולה נרגש לפתע והיא מוסיפה: "אני בטח לוקחת את הכתבה הזאת איתי גם בגלל המצב הנפשי שלי בזמן שידור הכתבה, הייתי בשבוע האחרון של ההריון עם הילד האמצעי שלנו זוהר. אני זוכרת שאז נפלתי אפילו בדרך לחדר עריכה והייתי צריכה להיות כמה שעות בבדיקות בבית חולים".
תכניות תחקירים אחרות, ובמיוחד "המקור" של שלח ודרוקר, העמידו השנה פייט נאה ל"עובדה".
"בטח אני אצטער על האנלוגיה הבאה. אחד המפקדים לשעבר של יחידה 504 התראיין לכתבה על היחידה שתשודר הערב. אפרופו העוינות בין ארגוני הביון השונים - המוסד, האמ"ן והשב"כ, הוא אומר לי בדרכו המיוחדת:'תשמעי, יש מספיק ערבים לכולם'. ואם מותר לי למשוך קצה חוט של אנלוגיה מהמשפט הזה: יש מספיק בעיות לכולם. יש מספיק נוכלים לכולם. יש מספיק מושחתים לכולם. יש מספיק תחקירים לכולם. יש מספיק ישראל לכולם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם