דחיית המאסר: זריקת עידוד כפולה לקצב
החלטת בית המשפט לעכב את עונשו של הנשיא לשעבר תעניק לו כמה חודשי חופש נוספים, וגם העלתה מספר שאלות בנוגע להרשעתו

משה קצב בבית המשפט צילום: פלאש 90
קצב יכול לשאוב עידוד משני היבטים בהחלטה: הן מהעובדה שקיבל עוד כמה חודשי חופש ארוכים ויקרים מחוץ לחומות הכלא, והן מסימני שאלה שהציב דנציגר סביב כמה קביעות של בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין. מנגד, דנציגר סבר שסיכויי הערעור לגבי הרשעתו במעשה מגונה בל', בהטרדה מינית של ה' ול' ובשיבוש הליכי משפט אינם גבוהים.
הסיכוי שקצב יזוכה הוא אפסי
יודגש כי לספקות, לסימני השאלה ולהערות של דנציגר לגבי הכרעת הדין אין כל משמעות מחייבת. הוא לא יישב בהרכב השופטים שידון בערעור, וגם כעת הוא לא בחן את הטענות לעומק, כפי שיעשו שופטי הערעור. לכן, יש להתייחס להערותיו בעירבון מוגבל. עם זאת, הן בהחלט יהוו חומר למחשבה עבור שופטי הערעור.
דנציגר דן בעיקר בשתי טענות של קצב בערעור: האליבי שלו, לפיו לא היה עם א' באותם מועדים בו טענה שאנס אותה בלשכתו בתל אביב ובבית המלון; וטענת ההגנה החלופית שהעלו סניגוריו (ושקצב לא העז להוציא מפיו), לפיו יחסי
המין עם א' קוימו בהסכמה או תוך ניצול מרות.
דנציגר מדגיש כי סירובם של שופטי המחוזי לדון בטענה העובדתית החלופית של סניגורי קצב אמנם מעוגנת בפסיקה של בית המשפט העליון, אולם קיימת בקרב שופטי העליון גם גישה אחרת, שלפיה בנסיבות מסוימות על בית המשפט לבחון את היתכנותה של התרחשות עובדתית אחרת, גם אם הנאשם לא טען לה וגם אם היא מנוגדת לקו הגנתו.
בינתיים נראה שלפחות בכל הנוגע לעבירות האונס והמעשה המגונה בא' ממשרד התיירות, הכל פתוח בערעור. ועדיין, הסיכוי שקצב יזוכה מהאישומים כולם – אפסי.