אבו מאזן מציע: הקפאת הבניה בתמורה לדחיית יוזמת ההכרזה
יוזמה חדשה שמתגבשת בימים האחרונים ברשות הפלסטינית ונלחשת במסדרונות בוושינגטון ובאירופה תוכל אולי להניע את מחדש את השיחות עם ישראל. על פי הקווים המתגבשים, אם נתניהו יסכים להקפאת הבניה בהתנחלויות ל-3 חודשים וללכת למו"מ על בסיס שטחי 67, הפלסטינים ידחו את יוזמת ההכרזה על מדינה פלסטינית בחודש ספטמבר בשלושה חודשים
משמאל, יכולים דן מרידור, אהוד ברק ושמעון פרס להיות מרוצים. הנה, בפעם הראשונה בתולדותיו פירט נתניהו את מתווה השלום שלו, את מפת המדינה הפלסטינית העתידית שהוא מוכן להקים. איך הם הגיעו לזה? פשוט, בדרך האלימינציה: ברגע שנתניהו אומר שגושי ההתיישבות יישארו בידי ישראל בהסדר עתידי, הוא בעצם אומר, הם מסבירים, שכל מה שאינו בגושים, הלך פייפן.
> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו רלשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות
אבל, וכאן מגיע אבל גדול, נתניהו מיהר לתקן. כשניגשה אליו ציפי חוטובלי, מיד אחרי הנאום, הוא הסביר לה שלא התכוון, שלא אמר שיפנה את הישובים, שבסך הכל הציג את העמדות שהציבור מוכן להתלכד סביבן. זה לא אני, אומר נתניהו, זה הם (העם). אני לא אשם. אל תפרקו לי את הקואליציה, תבואו בטענות לציבור.
ובמילים אחרות: נתניהו שוב קפץ לרוביקון, ושוב מיהר להתנער ולטפס במהירות אל הגדה שממנה הגיע. אז נכון. המתווה שהוא הציג אתמול בכנסת מהווה התקדמות. אמירה משמעותית עם השלכות לא פשוטות. אבל כשאריאל שרון החליט לפנות ישובים הוא ישב בסיעת הליכוד, הישיר פניו לחברי הכנסת, אמר להם את האמת בפרצוף וספג מה שהיה צריך לספוג. בתפקיד ציפי חוטובלי כיהנה אז גילה גמליאל, שחירפה וגידפה את שרון, בצדק לשיטתה, אבל הוא לא השפיל מבט.
נתניהו, בניגוד לשרון, לא מסוגל להישיר מבט. לא מסוגל לדבר פשוט וישר. הוא לא מדבר שרונית, אלא ביבית. הוא רוצה גם להגיד, וגם לא להגיד. להסכים ולסרב. לרצות את הברקים (אובמה ואהוד), אבל גם את הרועמים (ליברמן ובגין). מצד אחד הנה המדינה הפלסטינית שלי, חיה לצד ישראל, ומצד שני אין עם מי לדבר, הם רוצים את עכו ויפו. וככה כולם, הוא מקווה, ימשיכו להיות מרוצים.
אז זהו, שלא. בימים האחרונים מדברים הפלסטינים על הצעה חדשה. היא לא פורמלית עדיין, אבל היא נלחשת במסדרונות רבים, גם באירופה וגם בוושינגטון. על פי הפלסטינים, אם נתניהו יסכים להקפיא את הבניה בהתנחלויות לשלושה חודשים וללכת למו"מ על בסיס שטחי 67', הם, מצידם, מוכנים לדחות את יוזמת ההכרזה בספטמבר בשלושה חודשים. מו"מ עכשיו, ספטמבר, אם יהיה צורך, אחר כך. אם המו"מ יהיה אמיתי ותחול בו התקדמות, אז אין ספטמבר. אין הכרה חד צדדית של האו"ם, אין מצעד של מאות אלפים לאל אקצא (תיכף נחזור לזה), ויש שיחות שלום.
זו ההזדמנות האחרונה של בנימין נתניהו לשקם את אמינותו ולהחזיר את עצמו למגרש הבינלאומי. אם ייפתח מו"מ אמיתי, אם תתגלה שם יוזמה ישראלית ממשית, הגלגל יכול להתהפך. הפלסטינים יפוצצו את זה בהמשך הדרך בגלל זכות השיבה (ואם לא? אדרבא), ויאבדו את עולמם ואת העולם. האם נתניהו מוכן לזה? הוא לא.
בשביל זה צריך ביצים, שאין לו. אבל העובדה שיש לו אפשרות לדחות את
בנושא בקעת הירדן, אומרים הדן מרידורים, נתניהו לא דיבר על ריבונות ישראלית, אלא על "נוכחות צבאית ארוכת טווח". זה עניין שאפשר להסדיר מול הפלסטינים, בתוספת ערבויות בינלאומיות. גושי ההתיישבות? הם כלולים בישראל גם לשיטתם של אולמרט וציפי לבני.
אז מה הבעיה? תגיד "מדינה פלסטינית בשטחים השווים לשטחי 67', כולל חילופי שטחים, תוך השארת גושי ההתיישבות הגדולים בשטחנו", ותוריד את כולם (ובעיקר אותנו) מהעץ. את זה, הוא לא מסוגל לנפק. אימתו של בני בגין, אימתה של חוטובלי, ובעיקר צילו הכבד, המעיק, של אביגדור ליברמן, משתקים את נתניהו בפחד מוות. הוא מעדיף להמשיך לדדות בקוראלס, מאשר להתייצב מול הגיליוטינה.
הקרב עדיין ניטש. צריך להגיד מילה טובה לדן מרידור, שלא מרפה. מבחינתו, האמירה של נתניהו אתמול היא צעד משמעותי בכיוון הנכון. הבעיה היא שאם אחרי הצעד הזה לא יבואו צעדים נוספים, לא עשינו כלום. נשארנו באותו מקום, עם קצת פחות קלפים ביד. והשעון ממשיך לתקתק. "פיילוט הנכבה" שהתרחש שלשום ממחיש עד כמה המצב רגיש. עוד לא נולד המודיעין שיוכל לנבא מנין תגיע צעדת ההמונים הבאה.
כאן מדובר במדינה שזה עתה הוכרה על ידי העצרת הכללית של האו"ם, בדיוק כפי שהכירה בנו בכ"ט בנובמבר. הריבונות, במקרה הזה, היא פלסטינית. ולכן, הקצינים והחיילים שלנו יידעו שפתיחה באש תהיה פשע מלחמה על פי כל דין.
התרחישים הללו עולים כמעט בכל הדיונים הביטחוניים שמתקיימים לאחרונה בין הדרג המדיני לצבאי. ולמה רק אל אקצא? למחרת ההכרזה באו"ם יכולים לקום עשרת אלפים פלסטינים בשכם ולצאת, בראשות סלאם פיאד, למשל, לצעדה לכיוון איתמר. בלי נשק. מה עושים? בואו נתפלל שנתניהו יודע מה עושים. מה שבטוח זה שאחר כך, ברק יגיד שהצבא ילמד את התקלה ויפיק לקחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם