בין כפר תבור לכפר סבת
הקמתה של מדינת ישראל גרמה לאסון שלא ניתן להתכחש אליו. הזיכרון הזה הוא גם הזיכרון שלי ואני נושאת אותו בצער גדול
אין, אין מקום כזה, אתם אומרים. וכי מי לא מכיר את הישובים בכביש 65. אנחנו עוברים שם כל כך הרבה פעמים בדרך לטבריה ולחרמון ואין אפשרות שפספסנו את השלט. אנחנו אלופים, מכירים כל מקום, בטח אם יש סיכוי לנגב שם איזה חומוס.
איך אמרת? כפר סבת? אין דבר כזה, את בטח טועה. אז זהו שיש. יש את תילי אבני הבזלת של הבתים, את חורבות המסגד, את שרידי בית הקברות של מה שהיה כפר שמנה 557 איש ,אישה וילד עד שתושביו נטשו אותו בחודשים אפריל מאי בשנת 1948 והוא נכבש ונהרס עד היסוד ביולי באותה השנה.
יש את דרך העפר שהובילה לכפר, את השדות ואת משוכות הצבר המוכרות מכפרים רבים נוספים שננטשו במהלך מלחמת העצמאות, מתוך למעלה מ-500 שנהרסו לחלוטין או באופן חלקי. ובאמת לא היה שלט, עד ששמנו בשבת.
למה את מבלבלת לנו את המוח עם המקום הזה, אתם אומרים. למה זה עניין שלנו.
היית, ראית, מספיק.
אז זהו. היום, 15.5 הוא יום הנכבה ובדיוק באותו שבוע של הסיור אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את "חוק הנכבה". אביגדור ליברמן הסביר אותו, תוך שהוא הודף את הביקורת, ואמר כי "אין עוד מדינה נורמלית המממנת אירועים המשווים את הקמתה לאסון".
ליברמן,
אז אם ליברמן יודע לטענתו מהי מדינה נורמלית, בבקשה שימצא עוד מדינה שמחזיקה שניים וחצי מליון איש ואישה ללא זכויות, שמאפשרת לאזרחיה להתנהל בשטחים לא להם כאילו היו אדוני הארץ.
ליברמן לא ימצא. כי נורמלי הוא מה שמתאים לו - שמשמעו לא לראות את סבלו של האחר. לא היום ולא בעבר. לאמיתו של דבר, האחר לא נראה בכלל, אבל הוא נחווה כאיום. איום קיומי בהווה ואיום על הזיכרון ההיסטורי ולכן יש למחוק את זה וגם את זה.
לזה אני לא יכולה להסכים. הקמתה של מדינת ישראל גרמה לאסון. לא ניתן להתכחש אליו ואני לא מוכנה שישכיחו או יסתירו אותו. הזיכרון הזה הוא גם הזיכרון שלי ואני נושאת אותו בכאב גדול, בצער עמוק.
כשהתהלכתי על תילי כפר סבת חשתי את הטראומה של הגירוש וכשהקשבתי לתושבים שנמלטו ממנו זעקה נשמתי. הסיור הזה, ה-43 למניין, שארגנה עמותת "זוכרות", נחוץ כאוויר לנשימה לכולנו. כדי שנראה, ונכיר ונדע וניקח אחריות על מנת שבהמשך נוכל להתחיל את תהליך הפיוס.
הכותבת היא פעילת זכויות אדם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם