כשהטבע הופך למטבע: מלון בססגון יביא אסון
שלא כמו אודי גת אין תושבי הערבה רוצים לתת את ידם לפגיעה בערכי הטבע שסביבם. רויטל כץ עונה לראש המועצה האזורית חבל אילות
nrg מעריב, 11/5: פרויקט מלונאי בתמנע. מדוע כן?

הטיעונים מדוע אין לפגוע בעמק פשוטים: זהו מרחב ייחודי ומרהיב בצפונה של בקעת תמנע, שהיא נכס גיאולוגי וארכיאולוגי לאומי. שלא כמו פארק תמנע, אשר נמצא בעלותם של קיבוצי המועצה האזורית, העמק פתוח לציבור הרחב ללא תשלום. פעולות הכרייה בדרומה של תמנע כבר גרמו לפגיעה אנושה בנופים רחבי הידיים של גבעות אבן חול. בעמק ססגון ניתן לראות כיצד נראה דרום המכתש בטרם נפגע בפעולות הכרייה.
טיעוניו של גת בעד הקמתו של המלון דווקא שם קלושים. לשיטתו, הפגיעה הצפויה בסביבה היא "מידתית", ומדוע? משום שיש במועצה 1.2 מיליון דונם של שמורות טבע (אגב כמחציתם שטחי אש). הנגזר מאמירה זו הוא שאיכותו ויחודו של אוצר טבע ומורשת אנושית כמו תמנע תלויים בגודלם של יתר שטחי שמורות הטבע במועצה... לפי ההיגיון הזה, אפשר להציע להקים מרכז מסחרי בתל דן – משום שישנן בגליל ובגולן הסמוכים אליו לא מעט שמורות טבע.
גת טוען שפגיעת המלונות במרחב אינה שונה מזו שנגרמה מהקמתם של ישובי חבל אילות. אלא שהמלון מתוכנן לקום בין ההרים, בלב לבו של הנוף; זאת בעוד שרוב ישובי בערבה הדרומית נבנו על המישורים הפתוחים, הרחק ממצוקי הגיר, הרי אבן החול והגרניט.
ההשוואה מקוממת גם במובן אחר: קיים הבדל מהותי בין ישוב שהוקם על ידי אנשים שקשרו בו את גורלם ומגדלים בו את ילדיהם - לבין מלון פאר שמטרתו לפנק אורחים ליומיים-שלושה.
עמק ססגון ובקעת תמנע הם נכס השייך לכל אזרח בישראל, בין שהוא מתגורר בחוף כרמל או בערבה הדרומית. תושבי חבל אילות, כמסתבר, אינם חולקים את תשוקתו היוקדת של ראש מועצתם. בסקר חדש של מכון ערבה שכלל כעשרה אחוזים מהתושבים, נמצא שבעיניי כ-60% מהם היתרונות הכלכליים במתחם מלונות בתמנע אינם
לתוצאה זו מספר גורמים: לאנשי האזור אין עניין לשמש כקב"טים, חדרנים או אנשי קבלה במלון; אילו רצו בכך, היו מתקבלים בברכה בתעשיית התיירות של אילת. עובדי המלונות הצפויים לתפעל את המלונות בעמק ססגון יהיו קרוב לוודאי אלו שעוסקים במלאכה זו כיום: לא ממש חזון דמוגרפי לאזור. החשוב מכל הוא שלא כמו אודי גת, אין תושבי הערבה רוצים לתת את ידם לפגיעה בערכי הטבע שסביבם.
את מאמרו מסיים גת כך: "אנו מעוניינים שמטיילים יבואו ויבלו את חופשתם בטבע ולא רק יגיעו לטבע במכונית". למי שלא הבין, הבילוי בטבע הוא בעצם פינוק במלון הספא, שופינג במרכז הקניות ושיט בתעלות הוונציאניות, אשר ייבנו על חורבותיו של עמק ססגון. מצחיק? לא צחקנו.
הכותבת, רויטל כץ, היא תושבת קיבוץ אליפז, חברת הוועד להצלת עמק ססגון.







נא להמתין לטעינת התגובות








