660 אלף שקל לאחיות שעברו התעללות קשה
למרות שבית המשפט הורה להוציא שתי ילדות מביתן בשל התעללות מצד אביהן, רשויות הרווחה לא עשו כן. 35 שנה אחרי - הן יפוצו
כך נשכחו הילדות והוזנחו בצורה מזעזעת, בבית אביהן - שם היו קורבן להתעללות במשך שנים רבות ונגרמו להן נזקים נפשיים בלתי הפיכים - בלי שרשויות הרווחה ביצעו את פסק הדין של בית המשפט.
המדינה והרשות המקומית נאבקו תחילה נגד התביעה שהגישו הנשים ונגד החיוב בפיצויים ואולם בעקבות הדיונים בפרשייה בבית המשפט העליון והערות השופטים הוחלט לבסוף להגיע להסכם פשרה עם התובעות, לפיו ישולם להם הסכום של 660,000 שקל, שיהיה בבחינת צדק מאוחר ויאפשר להן להשתקם ולקבל טיפולים לנזקים הקשים שנגרמו להן.
גורמים משפטיים אמרו למעריב כי זהו כנראה אחד ממקרי ההזנחה החמורים ביותר של ילדים על ידי הרשויות מאז קום המדינה. באופן יוצא דופן הודו גורמי רווחה שהיו מעורבים בזמנו בטיפול במשפחה, כי אכן לא ידעו על הוראת בית המשפט להוציא את הילדות מהבית, וכי הם מביעים צער על כך ומסכימים שנגרמו להן נזקים חמורים בשל השגיאה הנוראה.
לדברי התובעות, רשויות המדינה והמועצה המקומית ידעו על מצבן בשל ההיכרות עמן והביקורים בביתן. בזמן שהוריהן של התובעות היו בהליכי גירושים, ביקש בית המשפט לקבל חוות דעת של פסיכולוג מומחה על המצב בבית.
הפסיכולוג קבע שהאב מופרע בנפשו, עם מערכת פראנויות
ואולם, עקב רשלנות ולמרות שגורמי הרווחה של המועצה ושל המדינה ידעו על מצב הילדות, לא קוים צו בית המשפט והן נשארו לחיות אצל אביהן בתנאים קשים, חשופות להתעללות ופגיעות חמורות. רק למעלה מעשרים שנה אחר כך גילתה במקרה אחת האחיות את חוות הדעת הפסיכולוגית שהמליצה על הוצאתן מהבית. היא החלה לברר מה אירע במשפט ולאחר מאמצים רבים אותר התיק והיא גילתה לתדהמתה את פסק הדין שלו היה מבוצע היה משנה את חייהן.
בית המשפט המחוזי קיבל בשנת 2006 את טענת המדינה כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנותה - בשל השנים הרבות שחלפו - למעט הטענה שעל הרשויות להסביר מדוע לא בוצע פסק הדין של בית המשפט, שהתובעות לא יכלו לדעת עליו. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון וכעת הצליחו השופטים לשכנע את הצדדים להגיע לפשרה, שבעקבותיה תקבלנה התובעות פיצוי משמעותי שיאפשר להן לנסות ולשקם את חייהן.
באופן יוצא דופן הסכימו חלק מגורמי הרווחה שהיו מעורבים בפרשה, לפני כשלושים וחמש שנה, לתמוך בבית המשפט המחוזי בטענות הילדות והיכו על חטא על כך שפסק הדין שהורה להוציאן מהבית לא הגיע לידיעתם.
כך, קצינת ביקור סדיר של המועצה מסרה לבית המשפט המחוזי כי התיאור בתביעה הוא "עדין לעומת התנאים התת-אנושיים שבהן חיו הבנות בביתן. המקרה שלהן הוא מקרה ההתעללות וההזנחה הקשה ביותר שאליו נחשפתי במהלך כל שנות עבודתי", אמרה , "הן סבלו מהתעללות פיזית ונפשית מצד המשפחה. אין ספק שנגרם להן נזק כבד ובלתי הפיך כתוצאה מהמציאות בה חיו ועל כך אני מצרה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם