ההרמון הניגרי: 107 נשותיו של בלו מאאסבה
בגיל 87 יש לו עדיין 86 נשים ו-185 ילדים. ממשלת ניגריה לא אוהבת את התחביב שלו, אבל בלו מאאסבה כבר מוכן לקראת האישה הבאה שלו
אשתו השנייה שבתה את לבו משום שמילאה כל בקשה שלו. "ראיתי אותה, חיבבתי אותה. הלכתי להוריה וביקשתי את ידה". אשה מספר ארבע היתה צייתנית מאוד. כך גם החמישית. גם השישית, השביעית, השמינית והתשיעית ו. . .
ואז, בסוף שנות ה-80, בלו מאאסבה, מרפא עממי מוסלמי מאזור הניז'ר, הגביר את הקצב: במקום חתונה כל כמה חודשים, הוא החל להתחתן כל כמה שבועות. בסך הכל, האיש בן ה-87 התחתן עם 107 נשים, מספר שאפילו בחברה בעלת מסורת של פוליגמיה נחשב לגבוה.
ממשלת ניגריה לא רואה בזה עניין משעשע. גם לא הרשויות האיסלאמיות במדינה. אבל הוא עדיין מוסיף להתחתן, בכל פעם ש"האחת" מופיעה בחייו. כיום יש לו 86 נשים. הצעירה שבהן היא בת 19 והמבוגרת ביותר בת 64. תשע מנשותיו מתו והוא התגרש מ-12 (בגלל חוסר צייתנות).
אבל איך הוא מצליח להסתדר עם העניין הזה? כדי לשאול את השאלה הרגישה איך אדם בעל כל כך הרבה נשים מסתדר, צריך ראשית כל לחצות רחוב מאובק בעיר החמה הזאת בצפון ניגריה; עיר שבה השמש גורמת לצבעים ברחוב לדהות, טוסטוסים סיניים משתנקים באדי דלק, ונשים בבגדים מתנפנפים יושבות מתחת לשמשיות בשוק, ומוכרות פירות וירקות.
בניין בן ארבע קומות ו-89 חדרים, בעל אכסדרה הנתמכת על ידי עמודים מוזהבים צופה על הרחוב בהדר הולך ודוהה. אבל המראה אינו מלבב. הביוב זורם משירותים ברחוב שדלתות העץ שלהם נוטות על ציריהן. על המרפסת, עשרות גברים יושבים. אחדים מהם קרובי משפחה ואחרים מאמינים.
רחש של התרגשות עולה מהם כשאורחים מתקרבים. מקהלת "ברוכים הבאים" מהדהדת כמו פעמונים כשהמבקרים מתיישבים על ספה אדומה ליד שטיח מעוטר ואדום. השטיח, אי בתוך ים חסידיו של מאאסבה, הוא עירום מלבד כרית לבנה אחת ומגבת לבנה.
הכרית ממתינה. פתאום, קהל הגברים מנתר על רגליו ופוצח בשיר הלל מסורתי. ואז הוא מגיע. בפתח הדלת, מסירים עוזריו
מאאסבה מתעלם מהכרית ומתיישב לידה, כשהוא חובש כובע לבן וגבוה, ומחייך חיוך מלא שיניים עקומות. השקיות מתחת לעיניו מעניקות לו חזות קודרת. אבל בקושי יש קמט על מצחו, והוא מצהיר שאין לו דאגות. עוזר מגיש לו מיקרופון המחובר לרמקולים בכל אחת מקומות הבית, כדי שנשותיו וילדיו יוכלו לשמוע. השאלות רועמות דרך הרמקולים ונשמעות בכל הרחוב, כדי שחסידיו יוכלו לשמוע אותן - מה שמקשה על שאלת השאלה הרגישה ההיא.
תחילה הוא מספר על ההיסטוריה המשפחתית שלו, כמעט שר את סיפור שורשיו. אחרי בית הספר הוא חי כאדם רגיל - עד גיל 21 עסק בתחום הביגוד ואחר כך עבר לחברת סוכר, כשבאותה תקופה היו לו שתי נשים בלבד.
החיים היו רגילים למדי, אך אי שם בשנות ה-70 היה לו "חיזיון" דתי, שלדבריו כלל ביקור של המלאך גבריאל. הוא חלה מאוד, לא יכול היה לאכול או לישון במשך ימים, ולדבריו כל התרופות שהרופאים נתנו לו רק החמירו את המצב.
בעקבות המחלה הפסיק מאאסבה לעבוד והפך למרפא עממי שנמנע מתרופות. לדבריו, המלאך גם הורה לו לשאת אשה אחרי אשה אחרי אשה. "יש לי התגלות של אלוהים לגבי כל אחת מהנשים שאני נושא. אם זה לא היה מאלוהים, לא הייתי עובר את השנייה", הוא אומר בקול מלחשש ומתנגן.
מאאסבה צריך לעצור כדי להיזכר במספר הילדים שלו. המספר הולך וגדל, והצעיר שבהם הוא בן חודש. הוא הוליד 185 ילדים, מתוכם 133 עדיין בחיים. המשפחה המורחבת שלו כוללת 5,000 בני אדם, שרבים מהם חיים במתחם הגדול, בגוש הבניינים המקיף את ביתו.
יש צורך בשלושה שקים עצומים של אורז וכמויות ענקיות של בשר וירקות להאכיל את השבט. אבל אל דאגה: הוא אדם עשיר, בזכות הסכומים הנאים שמשלמים האנשים הבאים להתרפא אצלו.
המספר הרב של נשותיו של מאאסבה ממחיש את השסע בין ניגריה העירונית, המודרנית לבין החיים באזורים הכפריים המסורתיים, שבהן לנשים אין הרבה אפשרויות. איישטו נדיאקו, בת 57, היא אשה מספר 40 בערך. היא היתה אלמנה עם שישה ילדים וללא אמצעים לפרנס אותם, ושמעה שמאאסבה הוא אדם טוב הדואג לנשותיו ופותר את כל הבעיות של המשפחה. היא החליטה להתחתן איתו והשאירה את ילדיה להתגורר בבית בעלה המנוח.
"לא היו בעיות בין הנשים. הכל היה מאוד שליו. למען האמת, אף פעם לא רבנו. אפילו לא פעם אחת", היא אמרה. "הוא אהב אותי, האוכל היה טוב. הוא שחט פרות כל כך הרבה פעמים. הוא נתן מספיק כסף לכל אחת מהנשים שלו. תמיד הייתי מאושרת בבית הזה. הבנתי את האיש. הרגשתי שאלוהים שלח אותו".
אבל אחרי חמש שנים, הילדים שלה דרשו שתחזור. "הם אמרו שאין איתם אף אחד, ושהם בודדים", היא נזכרת. "הם ביקשו ממני, והרגשתי שאני צריכה ללכת, בגלל האהבה שלי אליהם". אחרי שעזבה את ביתו של מאאסבה, היא לא ראתה אותו עוד לעולם. "אני ממש מתגעגעת אליו", היא אומרת.
לפני שלוש שנים, הרשויות האיסלמיות במדינת המחוז ניז'ר, מדינה בעלות רוב מוסלמי שבה מונהגת השריעה, או החוק האיסלאמי, הורו למסאאבה להתגרש מ-82 מנשותיו, ולהשאיר ארבע. הוא סירב ובית הדין השרעי הורה לו לעזוב את העיר (חכמי דת מוסלמים מסכימים באופן כללי שהקוראן מתיר לשאת עד ארבע נשים, ובלבד שהן זוכות ליחס שווה).
המשטרה פשטה על ביתו של מאאסבה ב-3:45 בבוקר ב-15 בספטמבר 2008. הוא נלקח לבית הסוהר. אי ציות, תכונה שהוא לא יכול לשאת אצל נשותיו, היה חטאו שלו. "בכלא שאלו אותי מה הפשע שלי. אמרתי שהם שונאים אותי בגלל שאני לא מוכן לעשות מה שהם רוצים".
הרשויות לא שחררו אותו בערבות, והוא בילה 22 יום מאחורי סורגים, בשעה שנשותיו (ש-11 מהן היו בהריון) הפגינו למען שחרורו. בסופו של דבר, קבוצה של עורכי דין המתמחה בזכויות אדם באה לעזרתו ושחררה אותו מהכלא. בנובמבר באותה שנה, בבית המשפט העליון בבירה אבוג'ה, עורכי הדין קראו לנשותיו ולהוריהן, בזו אחר זו, להעיד שהן מסכימות לנישואים. אחרי אשה מספר 57 בית המשפט אמר לעורכי הדין להפסיק ומאאסבה שוחרר.
חזרה לבית. חלק מהנשים, בבגדים מבהיקים בוורוד וכחול, זהב וצהוב, פוגשות את המבקרים בחדר קבלה בעל אריחים לבנים, ומשמיעות ברכות שלום. אחרות, מוקפות עדת ילדים, גולשות במורד המדרגות ומציצות בסקרנות מאחורי הדלת. כשמאאסבה מדבר, הן חבויות בפנים, מקשיבות לקולות המדברים.
לבסוף נשאלה השאלה הרגישה. כיצד הוא נענה לכל צרכיהן הרומנטיים של הנשים? הוא מחייך. כולם שואלים אותו את זה. "בחוכמתו, אללה נתן לי את הכוח והעוצמה לתת להן את מנת חלקן המינית", הוא אומר. "אם לא הייתי מספק אותן, הן היו הולכות". ואז הוא קם, ועוזריו חשים אליו, מניחים על רגליו את נעליו הלבנות ומסדרים את תלבושתו הלבנה. פשוט כך.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם