"ראש הממשלה שלנו הוא תחמן שלום"
המועמד הטרי לראשות העבודה, עמיר פרץ, מדבר על המתחרים, על ברק ועל נתניהו, ומתעקש: מלחמת לבנון השנייה הייתה הצלחה
"אני לא יוצא למסעדות", מתנצל המתמודד הטרי על ראשות מפלגת העבודה. "אני אומר לאנשים, מי שרוצה אותי שיבוא לאכול במשרד. יש סלט, יש לחם. לפעמים אפילו עוף".
בחוץ הכל שקט ומנומנם. במשרד הקטן בתל אביב, אותו חולק שר הביטחון לשעבר עם מפלגת הגמלאים, יש בקושי מאבטח. מאז הפך לח"כ, לא רק הלשכה והפופולריות התכווצו. גם השפם התקצר. "מעת לעת מקצצים בשפם", מודה פרץ. "בין השאר בגלל שהחירשים טענו שקשה להם לקרוא את תנועות השפתיים שלי. אבל אני מתגעגע לשפם הגדול".
למה?
"כי השפם הוא האנרגיות שלי, המסר, קווי האופי. אנשים רואים אותו וישר מתחברים לטורייה, להורה ולמגל. הרבה פעמים לקחו תמונה שלי, שינו כמה קווים זניחים ופתאום הייתי ברל כצנלסון. בפרופיל ממש רואים את הדמיון".
קשה להניח שהיו מעזים לכנות את ברל כצנלסון מאחורי גבו "מרוקאי אגרסיבי" או "סוס בצבע שונה".
"האמירה שנחשפה בוויקיליקס היא בעייתית. יש בה טעם מר של התנהגות לא ראויה. עם כל הכבוד, ב-2006, כשפרס, רמון ואיציק עברו למפלגת קדימה וגם הגמלאים נגסו לנו בקולות, אני השארתי את המפלגה חיה ונושמת עם מספר מנדטים חלומי שסחבתי באופן אישי על הגב".
נעלבת?
"אין לי שום דבר נגד משפחת הרצוג. ההורים של בוז'י אפילו ישנו במיטתי. כי פעם נשיא המדינה חיים הרצוג הגיע לבקר בשדרות ופגש משפחה ברוכת ילדים עם עשר בנות. האמא הייתה בהריון והנשיא בירך אותה שתלד הפעם בן. אז היא אמרה, אם יהיה בן, תבוא לברית? והנשיא הסכים. כי איזה סיכוי היה לבן אחרי עשר בנות? וכשנולד הבן הברית התקיימה בשבת. נשיא לא נוסע בשבת, אז אבא ואמא של בוז'י הגיעו לשדרות והתארחו בביתי. אשתי אחלמה ואני פינינו להם את חדר השינה ועברנו לישון בסלון".
"בוז'י הרצוג היה אצלי לפני חודשיים. אמר שהוא מאוד מעריך אותי ושאני מאנשי הציבור שקורצו מחומרים של ראשי ממשלות. ואז הוא שאל למה אני לא מעריך אותו באותה מידה. אמרתי לו, אני מעריך אותך אבל בנקודות המבחן העדפת לברוח לקונצנזוס. מנהיגים, אמרתי לו, נבחנים דווקא בשעה שהם צריכים לקבל החלטות מכריעות.
"למשל בממשלת אולמרט, כשהצעתי לך את תיק הרווחה במקום התיירות ואתה כל כך התקוממת, לא הבנת איך אני עוצר לך את תנופת בתי המלון. עכשיו אמרתי לו, תאר לך שלא הייתי מאלץ אותך לקבל את משרד הרווחה, עם מה היית מופיע היום כמועמד ליו"ר המפלגה? מה היית מספר לאנשים, שבנית את הקומה ה-15 בהילטון ? או בהצבעה על שכר המינימום לפני שמונה חודשים, כשפניתי אליך ישירות מעל דוכן הכנסת ואמרתי
"לכן אני חושב שבוז'י צריך הזדמנויות נוספות ללטש את כושר העמידה ויכולת המנהיגות. ואין לזה קשר לאמירות שיוחסו לו על המוצא שלי. ברגע שבוז'י אמר שהדברים יצאו מהקשרם, קיבלתי את ההתנצלות. דברים כאלה קורים מעת לעת, ואני לא רוצה להיכנס בכל פעם לפינה של הנעלבים. מספיק עם זה. יש לנו סיבות להיעלב? אני צריך להתנצל על מה שעשו יהודי מרוקו למען מדינת ישראל? הרי הם הרחיבו את כנפיה, הקימו את יישובי הפיתוח. בלעדיהם המדינה הייתה בין גדרה לחדרה".
"אין המורה מתקנא בתלמידיו. ואני לא בחנתי מעולם אנשים שגייסתי למפלגה לפי נייר לקמוס של נאמנות אישית. אבל שלי יחימוביץ' מתהדרת בחוקים לא לה. עם בחירתי לראשות מפלגת העבודה קראתי לטליה לבני, יו"ר נעמת, וביקשתי ממנה להעביר לשלי את כל חבילת החוקים שעמלנו עליה במשך שנים כדי להקל על עבודתה בכנסת. יחימוביץ ירשה ממני שני חוקים מרכזיים, חוק הקופאיות והחוק להגבלת שכר הבכירים במשק. אני שמח שהיא מקדמת אותם, אבל היה ראוי שבתרבות פוליטית שיש בה קורטוב של פרגון היא לפחות תציין מי הגה ומי יזם את החוקים האלה. תמיד טוב שיהיו חברי כנסת קבלני ביצוע להשלמת חקיקה, אבל מקור העניין והרעיון והבשורה הוא היוזם, וכדאי שהתלמידים יזכירו מי הוא מורה הנבוכים שלהם. זה אף פעם לא מזיק לתלמיד".
"אני שמח שכתוצאה מהשהייה שלו בנגב, צניעות ודרך ארץ הופכים לנושאים שמרכיבים את גיליון הציונים של המנהיגות בישראל. אני לא מקריב משהו. אני גר בשדרות כל ימי חיי ומרגיש שהיא תורמת לי הרבה יותר משאני תורם לה. שדרות היא בטרייה שנמצאת בטעינה קבועה. גם אם במשך היום הסוללה מתרוקנת, אני חוזר בלילה ומתחבר כמו סלולרי. אנשים אומרים, מה הקשר בין מקום מגוריו של אדם ליכולת ההנהגה שלו. אבל אני חושב שאם אהוד ברק החליט לחיות חיים ראוותניים כל כך, מנהיג מפלגת העבודה הוא לא היה יכול להיות כמו שטומי לפיד ז"ל לא יכל להיות מנהיג ש"ס. זה כל כך ברור".
נשיא המדינה אמר על מפלגת העבודה שכמעט כל חבריה רוצים להיות ראשיה.
"גם פרס רצה תמיד להיות הראש. ואני חושב שריבוי מתמודדים זה דבר חיובי. הם מייצרים אנרגיות חדשות ומגייסים פעילים מכל מיני קבוצות. תראי כמה כותבים עכשיו על המפלגה, קצת על זה וקצת על זה. צריך חודשים שלמים כדי לסקר את כולם. בזכותנו, הנוכחות של המפלגה הכפילה את עצמה באלפי אחוזים".
מה היתרון שלך על שאר המתמודדים?
"הלכתי לבקר את פואד, שאותו אני מאוד אוהב ומעריך, בבית חולים וראיתי שלוש פועלות ניקיון עם הדלי והמגב ביד שאומרות אחת לשנייה, הנה זה, זה דאג לנו. מה אני אגיד לך? התרגשתי עד דמעות. אני מרגיש לאחרונה עוצמות אדירות של התגייסות למעני, הרבה מעבר למה שהרגשתי בעבר".
אתה מאמין שתכבוש את ראשות המפלגה?
"בוודאי. אני מסתובב ברחובות, בקניונים, ואנשים נופלים על צווארי. אומרים לי טוב שחזרת. ואני אומר להם, חזרתי מאיפה בדיוק? הרי לא הלכתי לשום מקום. אנשים מכוונים להחלטה שלי להעביר הילוך. כבר לא רוצים אותי על המתרס האחורי אלא בפרונט. אנשים אומרים, גם אם יש ויכוח על תקופה כזו או אחרת, אנחנו תמיד יודעים שהיית שם עבורנו".
"התקופה האחרת", כלומר כהונתך כשר ביטחון לאחר שהבטחת לבוחרים להוביל אג'נדה חברתי, לא תחבל בסיכוייך?
"להפך. יש לי ערך מוסף דווקא בגלל התקופה הקשה שעברתי. אני מחושל יותר. כרגע המשימה המרכזית שלי היא להחליף את ממשלת נתניהו-ברק. לא אוביל מלחמה מול קדימה אלא אלחם על מנדטים מגוש הימין. אני לא מפחד מסקרים. יש כאלה שאוהבים לנצח בסקרים ולהפסיד בבחירות. אנחנו המחנה היחיד שתמיד מפסיד בסקרים ומנצח בבחירות".
נכון היה לתמצת את סיפור חייו של עמיר פרץ בצמד המילים נופל וקם. כשנפצע קשה בשירותו הצבאי על המוצב "כרמלה" וריסק את שתי רגליו, איש לא האמין שיעמוד עליהן מחדש. והנה הוא הולך, מה הולך, רץ. הרגליים המעוותות, המעוקמות, המצולקות, הן הצמד הזריז ביותר במליאה.
גם בנפילה השנייה שלו, הפוליטית, כשהעדיף את משרד הביטחון היוקרתי על תיק חברתי בממשלת אולמרט וסיים את התפקיד עם כשלי מלחמת לבנון השנייה ודוח וינוגרד, איש לא האמין שהציבור ישכח לו ויסלח. והנה הוא שוב איתנו כאן, מוכן ומזומן לתפקיד יו"ר המפלגה, מנופף בכיפת ברזל חברתית ובהתפכחות שהביאה לשיקום צה"ל. יש לו קופת מצלצלים ריקה וחובות לא מבוטלים, אבל רוחו מרוממת וקבוצה גדלה והולכת של מתפקדים רואה בו מנהיג יחיד. כמה קוצים על הדרך לא ימלטו מפיו אנחת מחאה חלושה.
"בפריימריז 2007 תכננתי הוצאה של מיליון וחצי שקל על סמך הבטחות לתרומות", הוא מבאר. "כשהתברר לי שנכנסו רק 600 אלף שקל לחשבון, אמרתי שלא יהיה ילד אחד שחילק פלייר עבורי או פעיל עם הוצאות דלק שיגידו ברחוב שעמיר פרץ חייב להם משהו. אז לקחתי הלוואות והחזרתי הכל. היום מחצית משכרי הולכת לכיסוי ההלוואות והפעולות שלי בבנק מוגבלות. הלכו החסכונות שלנו וכל קרנות ההשתלמות. אפילו הבת שלי עזרה קצת בכסף שהרוויחה כששיחקה בתאטרון בלונדון. ובכל זאת אנחנו שמחים בחלקנו. הילדים שלנו למדו שלא להביט למעלה בקנאה אלא למטה בתקווה. הם אומרים, אולי צריך להצטמצם קצת, אבל אנחנו עדיין מרוויחים יותר מרוב תושבי שדרות".
מאז הפריימריז ב-2007 שהסתיימו במפח נפש, פרץ הוריד פרופיל ופרש לעצמו ולביתו. הביקורת הציבורית בעקבות מלחמת לבנון השנייה בודדה אותו והוא הסתגר וסירב להגיב או להתראיין בנושא. חלק גדול מזמנו בילה ביישוב ניצנה המאחד ילדים פלסטינים ויהודים. ובינתיים ברק עשה במפלגה כבתוך שלו.
"את חוסר היכולת שלי להתחבר ולעבוד בצורה כנה עם אהוד ברק זיהיתי כבר ב-99'", אומר פרץ. "הוא היה אז האיש שכולם סגדו לו. הבשורה הכי חשובה. אני זוכר את ישיבת הסיעה הראשונה שלנו. איחרתי קצת והרגשתי שאני נכנס למסדר בוקר. ברק עמד מול הסיעה והטיף לסדר וארגון. אמרתי לו, סליחה אדוני היו"ר החדש, עם כל הכבוד, אני ממש מקווה שאתה לא מתכוון לנהל פה את הסיעה בשיטה של מסדרים. ודבר שני אמרתי לו, תדע לך שחוסך ביקורתו שונא מנהיגו. אתה עובר עכשיו לנוהל שאף אחד לא יעיז להגיד לך ביקורת. אז ברק קבע לי פגישה. שאלתי אותו שלוש שאלות: אם תיבחר לראש הממשלה, תסכים להעלות את שכר המינימום, להנהיג חוק פנסיה לכל אזרח ולצמצם את כוחן של חברות כוח האדם? אמר לי לא. אמרתי לו, תודה רבה, עזבתי את מפלגת העבודה והקמתי את 'עם אחד'.
"כשברק נבחר לראשות הממשלה הוא היה שולח אלי את מנהל הלשכה שלו כמעט כל יום כדי שאבוא ואהיה אצלו שר בממשלה. אמרתי למנהל הלשכה, תגיד לראש הממשלה שאני לא מעוניין להצטרף אליו, אבל בכל פעם שהוא יביא הצעת חוק טובה, אני אצביע בעדו. יום אחד אריאל שרון העמיד את עצמו כמועמד, ואנחנו נטינו להצביע בעדו. ברק זימן אותי אליו ואמר, תגיד, איך קורה דבר כזה? אמרתי לברק, אתה יודע מה ההבדל בינך לבין שרון? כשאתה אומר משהו מאוד נכון, כל מי שיושב מולך עושה מאמץ להגיד לך לא. ושרון, גם כשהוא אומר משהו לא נכון, כל מי שעומד מולו עושה מאמץ להגיד לו כן. אתה פשוט מייצר אנטגוניזם בגלל חוסר הקשב והעדר הנאמנות".
דעתך עליו השתנתה מאז?
"ב-2006 אהוד ברק לא הצביע למפלגת העבודה. הוא הצביע לקדימה. ובליל הבחירות הוא התייצב במפלגת קדימה והסתודד עם ראשיה, אבל איש לא ניסה לקלוט אותו. אהוד ברק ניסה להשתלב במפלגת קדימה ורק כשלא הצליח, בא אל מפלגת העבודה ונבחר בגלל תרגיל פנימי. ברק למעשה קיבל 19 מנדטים על מגש של כסף כשהמצב של קדימה היה קשה ביותר. היה לו האשראי יותר גדול מכל נבחר פוליטי. היו לו התנאים הכי אופטימליים, אבל ברק פעל מתוך יצר בלתי נשלט להדיח את אולמרט והאובססיה הזו פירקה את המפלגה".
שלא לדבר על כך שהוא ירש אותך במשרד הביטחון.
"אפרים סנה היה הסגן שלי במשרד הביטחון. לפי החוק, כששר ביטחון עוזב הסגן עוזב איתו. רק אם רוצים שיישאר, שר הביטחון הנכנס צריך להכריז עליו. אבל אהוד ברק התחבט שבועיים בעניינו של סנה עד שהחליט למנות את מתן וילנאי במקומו. כל יומיים היה קורא לסנה ואומר לו, תבוא אליי עם תוכניות כאלה ואחרות. וסנה, בחור רציני, היה יושב ומכין תוכניות מפורטות וברק היה רואה ואומר, שמע, זה מאוד מרשים, תביא עוד תוכניות. ככה הוא טרטר אותו שבועיים. אחרי הפגישה האחרונה סנה אמר שברק הבטיח להודיע לו סופית עד כניסת השבת. במוצאי שבת התקשרתי לאפרים. אמר לי, הדלקנו נרות שבת, הדלקנו נרות הבדלה אבל טלפון לא קיבלנו. זה בערך אופיו של ברק. וסנה הוא אחד הנבחרים הראויים והאיש הלויאלי ביותר בכנסת. אתה יכול לסובב את הגב שלך מולו ולהיות בטוח שהוא מוגן".
ניסית לשתף איתו פעולה אחרי שהוא נבחר ליו"ר העבודה?
"כשברק נבחר ליו"ר המפלגה קיימתי איתו פגישה בארבע עיניים. אמרתי לו, תשמע אהוד, עשיתי כל מאמץ שלא תיבחר. אמר לי, הרגשנו את זה. אמרתי, אני מוכן לעזור לך, רק אל תציע לי להיות שר בלי תיק. למחרת, כאילו לא דיברנו, באמצע דיון רגיש בביתו של אולמרט, מגיע מברק מאהוד ברק שדורש ממני להתפטר מיד ולכהן כשר בלי תיק בממשלת אולמרט. אמרתי לאולמרט, אני לא מוכן להיות המובטל של המדינה והתפטרתי.
"אמרתי לחברים, המצב שלנו דומה לאדם שעומד בכביש ומגיע נהג במהירות מטורפת, נכנס בו, מפרק אותו, משאיר אותו מוטל מדמם על הכביש אבל עדיין מפרפר. מאחור מגיחה עוד מכונית, עולה עליו והורגת אותו. מי אשם במותו? האדם הוא מפלגת העבודה. הנהג הוא ברק שנכנס בה ומפרק אותה. אנחנו הנהג השני. אין לנו זכות טיעון שהפגוש הסתיר. אנחנו רואים שהמפלגה מפרפרת ואם נוסיף את חלקנו, יכתבו בדפי ההיסטוריה שברק פירק את המפלגה ועמיר פרץ וחבריו חיסלו אותה. לכן החלטנו להישאר וההחלטה הזו הצילה את המפלגה".
סביר להניח שבהיסטוריה ייכתב שהבחירה של פרץ במשרד הביטחון כשרוב בוחריו רצו אותו במשרד האוצר לא בדיוק תרמה לחוסנה של המפלגה. פרץ טוען עכשיו שלא הייתה לו ברירה. "רציתי את משרד האוצר, אבל לא היה לי שום סיכוי לקבל אותו. הסיבה הרשמית של ראש הממשלה אהוד אולמרט הייתה שהוא חייב לתת את תיק האוצר למפלגתו. רק לפני שלושה חודשים, בשיחה אישית עם אולמרט, התברר לי שהייתה אליו עליה לרגל של עשירי וטייקוני הארץ שהטילו וטו על הבחירה שלי כשר אוצר. הם אמרו, 'רק לא עמיר פרץ', חלק בנימוס וחלק באיומים מרחיקי לכת כמו למשל להוציא השקעות מהארץ".
למה לא הלכת על תיק חברתי אחר? למשל, שר הרווחה?
"אנשים שוכחים שהיינו אז ערב הסכם שלום כולל, אחרי ההתנתקות, לפני ההתכנסות. היה ברור לחלוטין ששר הביטחון יהיה הגורם מספר אחת בהפשרת היחסים עם הפלסטינים. אני חשבתי שאני יודע לעשות את זה יותר טוב מאחרים כי השיח שלי עם הפלסטינים הרבה יותר פתוח. הייתי מועמד לראשות הממשלה במפלגה השנייה בגודלה בישראל. אם לא הייתי לוקח את אחד התיקים החשובים באמת, אוצר, ביטחון או חוץ, זה היה כמעט בריחה מאחריות".
הציבור ראה בבחירה שלך במשרד הביטחון סוג של בריחה מאחריות והפרת ההבטחה לבוחרים.
"מעולם לא התחייבתי מראש על תיק מסוים. הייתי בטוח שאהפוך את הביטחון למשרד הכי חברתי במדינת ישראל. משרד שמגלגל 50 מיליארד שקל בשנה משפיע חברתית כמעט בכל התחומים. אני מאמין ששר הביטחון הוא תפקיד חברתי ומי שחושב שאפשר לשנות תהליכים חברתיים רק במשרד הרווחה טועה. כי אם שר ביטחון מדבר על משבר העיריות ולא שר הפנים, הנושא עולה מיד שבע מדרגות ובמקום להופיע בעמוד 17 בעיתון, הוא מופיע בפרונט.
"בתוקף תפקידי כשר הביטחון התעקשתי להעלות נושאים חברתיים לסדר היום וכבר בחודש הראשון הבאתי לדיון את חוק העלאת שכר המינימום. שמתי לעצמי מטרה לממש את ההסכם הקואליציוני החברתי החשוב ביותר שנחתם אי פעם שכלל בתוכו טיפול בשכר מינימום, פנסיה לכל אזרח, הגדלת סל התרופות, טיפול בגמלאים ובנכים, עזרה לאוכלוסיות חלשות וחיזוק הפריפריה. את יודעת כמה טלפונים קיבלתי משרי הגנה בעולם שראו בשר ביטחון שמעלה לפרלמנט שלו נושאים חברתיים תופעה מוזרה? אבל אני התעקשתי".
מרוב נושאים חברתיים, מתי היה לך זמן לעסוק בנושאי ביטחון?
"איפה שתשימי אותי, נקודת המוצא שלי תהיה חברתית. הייתי קודם כל יו"ר מפלגה ורק אחר כך שר ביטחון. כשברק אובמה נבחר לנשיא הוא לא תרם דולר אחד להארלם, אבל כל שחור באמריקה הרגיש שהחומה האחרונה של אפליה בין לבנים ושחורים נפלה".
מה הנמשל?
"אם אני, יוצא עיירת פיתוח, מגיע למקום הכי רגיש במדינת ישראל, אז כל ילד מכל נקודת זינוק יכול להגיע לשמים".
כשהאקלים הביטחוני החל להשתנות, למה לא התפטרת?
"אסור היה לי להתפטר. אם לא הייתי שר הביטחון, איזה סיכוי היה שגבי אשכנזי יתמנה לרמטכ"ל וכיפת ברזל הייתה קמה? המעורבות שלי בנושאים הכי רגישים הייתה משמעותית ביותר".
אם היה כל כך טוב, למה היה כל כך רע?
"לא היה כל כך טוב, כי כבר הייתה שחיקה בצה"ל וכרסום בשל חוסר אימונים וביטול יחידות. לפני היו מופז וגם בוגי יעלון שאמר, 'נחכה שהטילים יחלידו'. כולם יצאו מזה בשלום, אפילו לא נשרטו. כל התיק נפל רק עלי למרות שכיהנתי כשר הביטחון חודשיים בלבד לפני שפרצה המלחמה. אבל כדי לנקות את עצמי במשרד הביטחון, הייתי צריך ללכלך את צה"ל ולפגוע במורל הלאומי. לכן החלטתי שעם כל הכבוד לעתידי הפוליטי, אם אחשוף את מה שראיתי שם זו תהיה ממש פגיעה בביטחונה של מדינת ישראל. ולכן אשתוק ואשלם את מחיר המסע הבלתי נתפס, חסר הפרופורציות, שהתנהל נגדי".
ההחלטה על יציאה למלחמה במצב של אי מוכנות הייתה שלך. המלחמה התחוללה במשמרת שלך. דוח וינוגרד קובע כי "בהסכמתו לקבל את תיק הביטחון קיבל עמיר פרץ אחריות להחלטות שהוא עצמו קיבל, למרות שבסיס הידע והניסיון שלו היו מוגבלים מאוד". ועוד קבעה הוועדה כי "כשל כזה של ציר כה מרכזי, ללא ספק החליש את יכולתה של המערכת בכללותה לתפקד בצורה שקולה, אחראית ומקצועית".
"בהיסטוריה יש פרקים שבהם אדם מגיע לבית ולא יודע שמכרסמים אכלו את התשתיות ומתחת לפני השטח הכל הרוס ומתמוטט. ברגע שהוא נכנס לשם האחריות נופלת עליו. אני לא בא בטענות לאף אחד, רק לעצמי, כי גם אם היו תהליכים מוקדמים, הרצפה קרסה במשמרת שלי".
"אני אחד האחראים לכך שהוא עדיין נמצא שם בבונקר. אמרתי את הדברים בדיון פנימי כדי לחזק את ההפרדה בין המלחמה בארגוני הטרור ובין המלחמה בתושבי לבנון. אני מאמין שנסראללה בטח חושב, מפעם לפעם, למה הוא בבונקר עד היום הזה. בסך הכל מלחמת לבנון השנייה השיגה יעדים הרבה מעבר למצופה. כבר חמש שנים שהשקט בצפון נשמר והחיזבאללה אמנם בונה את עצמו מחדש אבל נזהר מאד מלהרגיז את ישראל".
מלחמת לבנון השנייה נתפסת ככישלון, לא כהצלחה.
"כי קיימו סביבי קרנבל חסר מעצורים. שמו אותי במרכז כאחרון הנאשמים והתירו את דמי. לפני שנתיים נכנסה אליי אחת העיתונאיות הידועות בישראל ואמרה לי תוך שהיא ממש מזילה דמעה שהיא מצטערת שביקרה אותי ושלא תסלח לעצמה על שלא היה לה האומץ לעצור. לבקר אותי זה לגיטימי, אבל הפכו את המרדף לעדר ותלשו ממני כל פיסת בשר אפשרית. גם קובי אוז כתב שהוא לא מצליח להבין למה סלחו לכולם ורק לעמיר פרץ לא. אני מצולק קשות. דיממתי בכאב במשך כמה שנים. היום הצלקות הפכו לאות אזהרה, להפקת לקחים. בכל לילה אני פושט את החולצה ומסתכל עליהן, מטאפורית כמובן. וככה אני יודע מה צריך לעשות ובעיקר מה לא צריך לעשות".
הכניסה אל הזירה הפוליטית כמתמודד על ראשות מפלגת העבודה מתקיימת אצל פרץ בעיתוי נכון. אחרי חמש שנים אפשר לשפוט אותו באופן הרבה יותר מאוזן. אם מניחים לרגע בצד את המצע החברתי הנצחי שלו, הבחירה במשרד הביטחון נראית פחות מופרכת. מאז ומעולם התעסק פרץ בנושאים המדיניים. כחבר ועדת החוץ והביטחון והשמינייה, היה מעורב פעיל במשא ומתן עם הפלסטינים.
לכך צריך להוסיף את המימד האנושי. במדינת ישראל קשה עד בלתי אפשרי להגיד לא לתפקיד שר הביטחון, שנתפס כתחנה הכרחית במסלול לראשות הממשלה. פרץ מתבונן היום אל הסחרור הפוליטי בשנים האחרונות ומבין את מה שהבינו בשעתו נתניהו, רבין, שרון וברק. מנהיגים במדינת ישראל שנקברים פוליטית מנערים את האבק מעיניהם בזריזות מפתיעה וממש כמו עוף החול צומחים מחדש.
"היום כבר לא שופטים אותי מתוך הלהט הקשה וליבוי היצרים של פעם", מחדד פרץ. "אנשים רואים איך ניסו למנות פה רמטכ"ל ובאיזה דחילו ורחימו אני ניגשתי לבחור את אשכנזי ומקבלים אותי במידתיות הנכונה".
"כרגע הסבירות שציפי לבני תהיה ראש הממשלה הבאה היא הגבוהה ביותר. נתניהו צריך ללכת כי הוא פספס את ההזדמנות הגדולה ביותר של חייו. לפחות בקדנציה השנייה שלו היה צריך לעשות מהפך מחשבתי כמו דה גול, שסיסמת הבחירות שלו הייתה 'אלג'יריה לצרפתים', אבל כשהיה בשלטון הוא הוציא את הצרפתים מאלג'יר. נתניהו עשה טעות קשה, בלתי הפיכה, כשדחה את ההצעה להקפיא את ההתנחלויות לשלושה חודשים תמורת פתיחת המשא ומתן. מאז האזור השתנה, העם הפלסטיני התאחד ומדינת ישראל משלמת ביוקר על הצעות זולות שביבי נתניהו דוחה. ראש הממשלה שלנו הוא לא סרבן שלום, הוא תחמן שלום.
"כל הזמן הוא עוסק בטריקים. מאיפה החוצפה לדרוש מהפלסטינים הכרה במדינה יהודית כאבן ריחיים כבדה על התהליך המדיני כולו? אנחנו לא צריכים את הלגיטימציה מאבו מאזן כדי להכיר בכך שישראל היא מדינה יהודית וביבי הוא לא ציוני יותר מרבין ובגין, שחתמו הסכמי שלום עם מצרים וירדן ולא דרשו מהערבים הכרה שכזו. נתניהו בטוח שבמילים הוא יוכל להיחלץ מכל סבך אפשרי. מבחינתו התהליכים המכריעים שעומדים עכשיו על הפרק הם סוג של תוכנית ריאליטי. בר אילן אחד, בר אילן שתיים, אולי יהיה גם בר אילן שלוש. הבעיה שהסדרה שהוא מתכנן לנו לא דומה ל'אח הגדול' או ל'כוכב נולד'. היא בקושי 'הישרדות'".
הוא נולד במרוקו וגדל במעברה. בצבא שימש כקצין חימוש עד שנפצע במיתלה. "הגעתי לחלץ שני נגמ"שים שנתקעו ונמחצתי. רגל אחת הייתה מפוזרת והשנייה מדממת. עד שהגיע המסוק התרוצץ סביבי האלוף (במיל') יורם יאיר, "יא יא", אז מפקד גדוד 50, שניסה להחזיק אותי בהכרה וסיפר לי בדיחות עד שהמסוק נחת".
באירוע אחר במובלעת הסורית נקלע להפגזה כבדה. "גרשון המ"מ נהרג במקום, והפעיל החברתי מעוזיה סגל ספג פגיעה קשה ואיבד שתי רגליים ויד. ניסיתי לגרור אותו פנימה עד ששאול מופז הגיע עם לוחמי הסיירת. מאז, בכל פעם שאני פוגש אותו הוא מזכיר לי שלפני שאיבד את ההכרה הדבר היחיד שריצד לו מול העיניים היה השפם שלי".
במשק החקלאי היה נוסע עם טרקטור לרסס ולטפח חממות ורדים. וגם גידל שום. "הצלחנו לקנות גם ארון לחדר השינה וגם ריהוט לסלון מעונה אחת של גידולי שום. לכן אנחנו אוהבים ריח של שום. הוא מזכיר לנו ימים יפים".
את המצע החברתי שלו כתבה נבחרת כישרונות צעירים, רובם דוקטורים מהפריפריה, והוא כולל פתרונות בכלכלה וחברה, ממשל ודמוקרטיה, שלום וביטחון. הבסיס הוא תוכנית לאומית להגנה על מעמד הביניים שתכלול הורדת מחירים בתחומי צריכה מרכזיים כדלק, ארנונה, חינוך ודיור, הנהגת חינוך חינם והעלאת שכר המינימום. בתחום הממשל והדמוקרטיה הוא מתכוון להילחם בטייקוני ההון ולפעול לצמצום נקודות חיבור בין הון לשלטון. בנוסף הוא מתחייב לקדם רפורמה במערכת המשפט.
בתחום המדיני הוא שואף לתמוך בשיקום פליטים בתוך שטחי המדינה הפלסטינית בסיוע בינלאומי. פרץ מצדד בפינוי מוחלט של ההתנחלויות לבד מגושי ההתיישבות וחילופי שטחים והסדרי ביטחון מול רצועת עזה עם ערבויות בינלאומיות. הוא גם לא נבהל מהפיוס בין הפתח לחמאס. "הסכם השלום יכלול את הפסקת הלחימה ומעשי האלימות ומי שיצטרך לכפות את ההבנות זה אבו מאזן, לא אנחנו. יתכן שבסופו של דבר הוא זה שיעשה לנו את העבודה".
לפחות מההיבט הסוציאל-דמוקרטי, פרץ הוא המועמד הטבעי ביותר מבין הטוענים לכתר יו"ר מפלגת העבודה. ככל שהוא רך ולחלופין אכזר כמנהיג ומסוגל לקבל החלטות קשות בזמן אמת, הוא גם צנוע ופשוט. "יש לי תענוגות בסיסיים", הוא מעיד על עצמו, "למשל לבשל איזה משהו מהיר לילדים. אני מומחה באלתורים, למרות שאחלמה לא אוהבת שאני מתקרב לה למטבח. היא אומרת, 'על כל חביתה אתה מצליח ללכלך שלושה סירים'".
כשיש לו זמן הוא שוטף כלים ועוזר לגהץ ולנקות את הבית "לגמרי בטבעיות". לפני שלושה חודשים הפך לסבא. בתו שני ובעלה ג'ו שבו מלונדון כדי ללדת בארץ נכד צבר. "אני חדש במועדון", מתמוגג הסבא הטרי, "אבל זה מרתק. אני מאחל לעצמי שאהיה ראוי להיות זה שמעצב יחד עם אחרים את התשתית למדינה שהנכד שלי יגדל בה. היום המחויבות שלי היא לא רק לעתיד ילדינו. עכשיו אני מחויב גם לעתיד נכדי".
makover@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם