זעקת האינטרסקס: קבלו אותנו כפי שאנחנו
3% מהאוכלוסיה נולדים עם איברי רבייה זכריים ונשיים, אולם התופעה מושתקת. הסיפור המלא יופיע במוסף "סופשבוע" הקרוב של מעריב
בגיליון "סופשבוע" הקרוב שיצא לאור ביום שישי, יתפרסמו עדויות מרגשות של אינטרסקסואלים המספרים לראשונה את סיפור חייהם בשולי החברה ואת דרישתם לשינוי חברתי.
הם דורשים לשנות את היחס של הממסד הרפואי כלפיהם הדוגל בניתוחם בגיל צעיר ו"העלמת" השונות שלהם ובמקביל פונים לציבור הרחב ומבקשים: הכירו בנו כמגדר שלישי.
> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות
משה (שם בדוי), בשנות החמישים לחייו, גדל כל חייו כגבר, אך גילה שנולד נקבה רק כאשר ביקש להתגייס לצבא. כך, בטעות גורלית, התברר לו כי הוא נולד עם רחם וחצוצורות וכי הרופאים שניתחו אותו לא סיפרו זאת להוריו משום ש"לא מצאו הצדקה וטעם לזעזע את ההורים".
במשך כל חייו התבייש על משיכתו לגברים, חש ניכור מגופו, וסבל מדכאונות רבים. "יכולתי ללדת ילדים לו הייתי נקבה. האישה שבי, שנרצחה על ידי הרופאים ונקברה על ידי במשך שנים פשוט זועקת. התחושה היא שאתה כל הזמן במשחק, מנסה להסוות את עצמך. כשאני מגיע לבית חולים מתייחסים אלי כאילו אני משהו מוזר, שלא מכירים".
עופר כהן, בן 30, עולה חדש מספרד הלומד בישיבה בירושלים חושף את סיפורו ומדבר על חוויות ילדותו בכאב גדול. "בבית ספר במהלך שיעור התעמלות, מישהו בא אלי במהירות, ובכוח הוריד לי את המכנסיים. הוא הצביע עלי וקרא, תראו הוא כמו ילדה. את הרגע הזה אני לא אשכח בחיים, אני עומד עם המכנסיים מופשלים למטה, וכולם עומדים ומצביעים עלי, צוחקים".
כהן הוא יוצא דופן: שני הוריו, רופאים במקצועם, החליטו שלא לנתחו ולהשאיר את ההחלטה בידו. עד לפני חמש שנים היה לו חזה, רחם, שחלות,
"אני יודע שאלוהים ברא את הגוף שלי ואוהב אותו. כשאני מתפלל אני לא אומר ברוך שלא עשני אישה אלא 'ברוך שעשני אינטרסקס'. אני רוצה שיקבלו אותנו כמו שאנחנו. הפסיכולוגיה שלי נובעת מהגוף שלי. אני לא גבר, או אישה, אני מגדר אינטרסקסואל, ואני גאה בזה. אני ההוכחה שאסור לעשות את הניתוחים האלה ולהשאיר את ההחלטה בידי האינטרסקסואלים עצמם".
למרות שמדובר בתופעה מוכרת היטב הקיימת בקרב 2-4 אחוז מהאוכלוסיה (מדובר בנתון שנוי במחלוקת אשר תלוי בהגדרת התופעה), היא מושתקת לחלוטין ונעדרת מהשיח הציבורי. רופאים מאמינים שעם לידתם, צריך "לתקן" ולשייך את האינטרסקסואלים (מכונים גם הרמפורודיטיס או DSD) על ידי ניתוח לאחד משני המינים. הניתוח כלל אינו מבטיח התאמה לזהות המינית. הורים רבים אינם מגלים לילדיהם את האמת, וכשהם מגלים בגיל מאוחר הם סובלים מדכאונות, בדידות וניכור.
עוד עולה מהכתבה כי אין כיום מערך תמיכה באינטרסקס, אין תיעוד של התופעה, ומעולם לא נעשה מחקר מקיף בישראל על השלכות הניתוחים. "כל עוד אינטרסקס נתפסים בחברה שלנו כתופעה רפואית ולא חברתית, אנשי הטיפול הרפואי הם שמקבלים את ההחלטות ולא האינטרסקס עצמם", אומרת עו"ד רונית הרמתי אלפרן, מנהלת הקלניקות המשפטיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שכחלק מהתכנית "נשים חונכות לזכויות", התקיים כנס בנושא זה בשבוע שעבר.
האינטרסקס קוראים למשרד הבריאות לקיים ועדה משותפת עימם ולשנות את פרקטיקת הניתוחים ולהגביר את המודעות לנושא. ממשרד הבריאות נמסר כי "במידה ויש מקום לשיפור במידע, בליווי ובתיאום,הנושא ייבחן במשרד".
הסיפור המלא יופיע במוסף "סופשבוע" של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם