השכול מופרט: יום הזיכרון בתשלום
מסתבר כי תהליך ההפרטה העובר על החברה הישראלית, לא פוסח גם על טקסים ממלכתיים. עבור הזכות הלאומית להשתתף באירועי יום הזיכרון נדרשים תושבים לשלם מכספם
מדובר בטקסים אשר מדי שנה ממומנים ומופקים על ידי הרשויות המקומיות עצמן, פתוחים לקהל הרחב ומושכים אליהם ציבור גדול ומגוון של ישראלים, המבקשים להתייחד עם זכר הנופלים באזור מגוריהם.
בדרך כלל מתרחשים הטקסים הללו ברחבת 'יד לבנים' המקומית, ומשתתפים בהם המשפחות השכולות, פרנסי העיר, מקהלה מקומית וזמרים מוכרים יותר או פחות. בתום הטקסים נערכים במקומות רבים ערבי שירי לוחמים.
עבור ישראלים רבים, זהו הטקס היחידי בו הם נוכחים במהלך יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה והוא מהווה עבורם מסורת חשובה וותיקה ביום העצוב והקשה הזה. מסתבר כי תהליך ההפרטה העובר על החברה הישראלית, אינו פוסח גם על השכול.
להחרים את הטקסים
רשויות מקומיות, החליטו להפריט השנה את הטקסים ולהעביר את ההפקה לחברות פרטיות.
התוצאה היא מעבר לטקסים גרנדיוזיים עם אמנים ידועים, שעלות הופעתם היא גבוהה ביותר. את המחיר, המגיע לעשרות שקלים, מגלגלים כמובן על התושבים.
יום הזיכרון הוא יום קולקטיבי, השייך לחברה הישראלית כולה, על כל גווניה וחלקיה. לזיכרון השכול אין מחיר ואסור שבחברה הישראלית יקרה מצב, כי רק מי שידו משגת יוכל לקחת חלק בטקס הנצחה.
המחשבה שתושב עיר מסוימת ייאלץ לפתוח את ארנקו ולשלם מכספו עבור השתתפות בטקס שאמור להיות טקס ממלכתי היא הזויה.
מדובר באירוע אשר אמור להיות שירות בסיסי לאזרח, המשלם מיסי ארנונה שוטפים לרשות המקומית בה הוא
מתגורר ולא באירוע חוצות הפותח קופות ומוכר כרטיסים לכל המרבה במחיר.
בערים רבות אף הודיעו כי חלק מהמשפחות השכולות שירצו להשתתף באירוע יוכלו להיכנס ללא תשלום, אך אין בידיי ההפקה יכולת להבטיח כניסה חופשית לכלל המשפחות.
מדובר אפוא בשערורייה, שהמחאה עליה הזו חייבת לבוא לידי ביטוי בעיתונים הארציים ובמקומונים, בספסלי האופוזיציה העירונית, אך בעיקר על ידי הציבור עצמו.
כדאי וראוי כי הציבור יחרים את הטקסים הללו ויימנע מלפקוד אותם, על מנת למנוע התרחבותה של התופעה המכוערת הזו בערים נוספות ובשנים הבאות. גם אם המשמעות היא נדידה לטקס אחר במקום מעט מרוחק יותר, או הסתפקות בטקסים המשודרים בטלוויזיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם