"שרון חיסל את בגין עם דיווחים על הרוגים"
עזריאל נבו, מזכירו הצבאי של רה"מ במלחמת לבנון הראשונה, מספר בראיון בלעדי מה קרה בסביבתו הקרובה של בגין בימי המלחמה
אין תפקיד רגיש יותר, עוצמתי יותר, מזה של המזכיר צבאי של ראש ממשלה. היום, בגיל 63, אחרי שפרש, הוא חושף בפעם הראשונה מה באמת קרה בסביבתו הקרובה ביותר של ראש הממשלה מנחם בגין, בימי המלחמה.
"הייתי מתקשר למנחם בגין כל בוקר, בסביבות חמש", מספר נבו. "הוא היה שומע את חדשות הבי.בי.סי בחמש ואז אני הייתי מתקשר לעדכן אותו על מה שקרה בלילה. ובדרך כלל בלילה לא קרו דברים טובים בלבנון. האירועים היו נוראיים. הרוגים, פצועים, כל הדברים האלה שאכלו את בגין.
"ברוב הפעמים הוא היה אומר לי: 'עזריאל, אני כבר יודע. שר הביטחון כבר דיבר איתי'.
שרון באמת גרר את בגין והממשלה לתוך הבוץ הזה?
"ברור. הוא משך את בגין פנימה לאט לאט ובצורה מחושבת מאוד. אני תמיד אמרתי ששרון לא עשה שום דבר ללא סמכות או רשות. הוא לא רימה את הממשלה. הוא היה מספיק חכם כדי לקבל אישור על כל צעד שעשה. אבל הוא בנה את הצעדים האלה בצורה מאוד חכמה. כל מי שאריק היה תוקע בו מבט, היה מתקפל. והוא היה מציג מפות, ומושך את כולם פנימה בשיטת כדור השלג".
היו מקרים של דיווחי שקר?
"למשל, אחרי פגישה שהיתה לי עם יהושע שגיא שהיה ראש אמ"ן, התקשרתי לבגין, זה היה שבת בצהריים, ואמרתי לו שאני צריך לעדכן אותו בעניין המסוים הזה. הוא אמר לי שהוא כבר עודכן על ידי שר הביטחון. אמרתי לו, 'אדוני ראש הממשלה, יש לי אינפורמציה אחרת'.
"הוא אמר לי, 'אתה שמעת מה אמרתי, אני כבר מעודכן משר הביטחון', אבל אני התעקשתי, וזה לא היה קל, וסיפרתי לו את האמת. ואז השתרר שקט בצד השני של הקו, והוא אמר לי בדרכו הבגינית, 'אני מאוד מודה לך שעדכנת אותי', וסגר".
בגין ידע למה הוא נכנס, או שגררו אותו פנימה?
"בגין האמין שהוא נכנס לפעולה מוגבלת. לא הוא, ולא אף אחד אחר, לא הבינו בהתחלה מה אריק מתכנן ולאן זה הולך. חוץ מבעלי הסוד המעטים של שרון, אלה שהוא שיתף ברעיונותיו. המהלך הראשון והכוונה הראשונה היתה לעשות פעולה מוגבלת. זו היתה ההחלטה. להרחיק את האיום מגבול הצפון. משם זה התגלגל. לא היתה כוונה שזה יימשך הרבה זמן".
שרון העיר אותו בלילה בכוונה? רצה להתיש את בגין כדי לשבור את כוח ההתנגדות שלו?
"לדעתי כן. הוא התיש אותו בכוונה. בכל התקופה שלי כמזכיר צבאי אני יכול לספור כמה פעמים הערתי ראש ממשלה באמצע הלילה. צריך לשבת, להתלבט, לא על כל דבר מעירים, בטח לא על דברים שאפשר לדווח גם בבוקר ולא צריך לקבל החלטה מיד. אני הערתי את בגין מעט מאוד פעמים, והוא העיר אותו כל לילה. תוסיף לזה את כל מה שמסביב, את המצב הבריאותי שלו, את המוות של עליזה, את מצב המלחמה, את ההרוגים שפשוט גמרו אותו, ותקבל מה שקיבלנו".
ראית את בגין דועך לנגד עיניך?
"בשלב מסוים, נדמה לי שזה היה לפני ראש השנה, הוא פשוט נסע הביתה ולא יצא יותר. יחיאל קדישאי, דן מרידור ואני דיברנו על זה הרבה. לדעתי, צריך היה להעמיד את שלושתנו לדין על שהסתרנו מהציבור את מצבו של בגין. הוא הסתגר שם בבית, ואנחנו המשכנו כרגיל. כאילו הכל בסדר. והציבור לא ידע בעצם שאין ראש ממשלה בישראל.
"היינו צריכים לבוא ולהגיד 'חבר'ה, זה לא יכול להימשך ככה. אי אפשר לשחק שיש ראש ממשלה, כשבעצם אין. זה היה חוסר אחריות. זו היתה שגיאה. גם אני הרגשתי אז, לפעמים, שקשה לי להמשיך לסחוב את הנטל הזה.
"זה היה עוד לפני שהוא בא ואמר לממשלה את המשפט המפורסם 'איני יכול עוד'. הוא הסתגר בבית הרבה קודם. העובדה שזמן רב כל כך הוא לא תיפקד, ולא היה ראש ממשלה, והציבור לא ידע, היא מדהימה. היום זה לא יכול לקרות".
מה אתה מרגיש כשאתה מביט במצב היום? במערכת הביטחון, בהנהגה, בעתיד המדינה?
"אני מודאג. ומוטרד. ודווקא היום, בין יום השואה ליום העצמאות, ואני מדבר כבן לניצולי שואה, אני מאוד חושש לעתיד. אני חש שיש איזו טבעת חנק שסוגרת עלינו, ושהעולם לא באמת מבין את מה שקורה. מנסים לאנוס אותנו. וכשאתה מנסה להסביר, באים ואומרים לך 'אז מה האלטרנטיבה שלך'.
"אני טוען, במשך שנים, שאני פשוט מאזין לערבים ומאמין להם. הם אומרים את האמת, הבעיה היא שאנחנו מסרבים לשמוע אותה. הם לא רוצים אותנו כאן, וזה מדאיג אותי.
"כדי לבנות גשר בינינו לבינם צריך יסודות עמוקים, אבל היום אין לאף אחד זמן לזה. כולם רוצים מהר שלום, לקבל פרס נובל ולברוח, וגם אם יימצא איזשהו פיתרון, אני אשאר חרד, חרד לדור של הנכדות שלי. אני פוחד מתרבות השפע והרגע, מאנשים שלא איכפת להם מה קורה ומה יהיה, וזה מדיר שינה מעיני. בעיקר היום, בין יום השואה ליום העצמאות".
הראיון המלא במוסף יום העצמאות של מעריב
> nrg מעריב גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם