מסע לארץ המתים של המלחמות - הר הרצל
האדמה הרטובה מהגשם האחרון, הריחות העזים וחלקות הקבורה שצבען מתחלף ככל שעוברים בין השנים. סיור בשבילי הנשמה
תכף תציץ האפונה הריחנית, בצבעי צהוב וסגול עזים, על קברו של רב"ט אבישי רחמים, שנולד בעפולה ונפל בקרב על החרמון, והוא רק בן עשרים. פרחי האמנון ותמר על הקבר של נמרוד כהן, סמל, בן אסתר ואריה, לוחם נח"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה, ירימו ראש.
חלקה א'. חלקה ד' 1. חלקה ד' 2. כך נראה מגש הכסף של מדינת ישראל מבית העלמין הצבאי בהר הרצל. מצוחצח ובוהק. שקט עד מוות. אברהם שמחון, מתש"ח. הלל פיכטנבוים, ממלחמת קדש. ישראל שכטר. בן 21 היה בנפלו, במבצע שלום הגליל. אלה שנולדו קודם ואלה שנולדו אחר כך וכמעט כולם בני אותו הגיל.
למשל, הסיפור של יוסף ודויד חיים. אלה הבנים של שרלוט ואברהם חיים. שניהם נהרגו בשנת 48'. ראשון נפל יוסף. "פפו" קראו לו כולם. זה היה בקרב בנווה יעקב, בחודש מרס. אחריו נהרג דויד, אחיו הצעיר. כבר ביוני. שני מספרים עוקבים על שתי מצבות צמודות. 193792 ליוסף, 193793 לדויד.
יוסף נולד בטורקיה. הוא היה בן עשרים כשנפל. דויד בגרמניה. נהרג בקרב על ירושלים. תחילה נפצע וקטעו את רגליו. אחר כך מת. הוא היה בן 17 במותו. על קברם מונחת תמונה משפחתית.
שני האחים, ילדים בחולצות מלחים לבנות ושיער מוקפד ומתוח, חבוקים. שלט מודיע בתמצית "יוסף ודויד, אמכם מבכה על בניה יחידיה. מיאנה להתנחם. במותכם נגאל העם". התמונה מעלה חלודה. הפה מתייבש. הלב מתכווץ ונחמץ.
או חנה ויהודה ליכטנשטיין. שלושה בנים איבדו יהודה וחנה. את הבן יעקב והבן אבנר בתש"ח, ועשרים שנה אחר כך, את אלי. הבן השלישי. אלימלך, אלי ליכטנשטיין, נקרא על שם סבו, הרב אלימלך, שנרצח במאורעות תרפ"ט בחברון.
אלי היה קצין. היהודי הראשון שנכנס למערת המכפלה בחברון אחרי מלחמת ששת הימים. נהרג במילוי תפקידו, כתוב. בן 37. השאיר אחריו אישה, תמר, ושתי בנות. "שלושה אחים נפלו", נכתב מתחת לקבר של יעקב ומתחת לקבר של אבנר ומתחת לקברו של אלי. עשרים שנה של חיים שלמים מפרידים ביניהם, חתונה ולידות, ושתי שורות קברים. אבנר ויעקב הסמוכים, ואלי, שתי שורות אחריהם.
וגם אדם ויילר, קצין מצטיין בשריון. נהרג במלחמת ההתשה. בנם של אונה ומשה חיים שנולד ביוהנסבורג, דרום אפריקה, ועלה לישראל. גדעון, אחיו הצעיר, התגייס גם הוא לשריון. כשאדם נהרג, עבר לשרת בבית הספר לשריון. חששו שישרת בקרבי. במלחמת כיפור היה סגן מפקד גדוד. נלחם ונהרג ב-9 באוקטובר , 1973.
" נפל על משמרתו", נכתב . המצבה, כמו חיי בעליה, קצרה. מספר אישי, דרגה, שם, אבא ואמא, לידה, תאריך עלייה ומוות. כל המתים שווים. באבן חצבו וניקדו הוריו "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו. מנשרים קלו, מאריות גברו". כל צערם של אבא ואמא במשפט אחד.
הצבעים מתחלפים. נדמה שהמוות קהה עם הזמן. חום וירוק בחלקה של תש"ח. אדמה חומה ורוזמרין ירוק שצומח על הקבר פרא. מנוחתם האחרונה של המתים אחרי 63 שנה.
שבתאי כהן, שנהרג בגיל 18. " אלמוני". עוד אלמוני, לידו. אלישע בן דויד בן אסתר ודוב. נולד בירושלים. נהרג באייר, תש"ח. בן 12 בנפלו. תנצב"ה. כאן כבר אין מי שישקה ואין מי שיניח פרח. אין מי שיפנה את הכדים ממי הגשם שהיה. אין מי שיסיט משלחת מלאכי רעים של נמלים שעושה דרכה אל ראש הקבר. אין מי שיקונן. החלקה ריקה ואיש כבר לא יבוא.
כתם צבע בחלקה של מלחמת כיפור. מפתיע. פרחים בוורוד ואדום. זר ורדים לבנים. אדנית. חלקת החדשים. "המתים של שנות התשעים והאלפיים". הכל צבעוני וצועק. עז וחזק וחי. באביב ימותו. דגלי ישראל. דגלי היחידות. גבעתי וגולני והשריון. סגול בוהק, ירוק בוהק, צהוב בוהק, ורוד בוהק, אדום, כתום.
תמונות. כומתות. תגי יחידות. דסקיות. שרוכים צבעוניים. פתקים. שירים. בלונים. שבשבות. כאן לא המתים מתים ולא החיים חיים. אלה עם אלה. אלה באלה. כאן יש פרפרים. תראי, אומר לי הצלם, לכאן הדבורים באות.
אלעד כהן. בן שרית ואבי, סמל. נולד בירושלים. נפל בקרב בציר פילדלפי. 12 במאי. נגמ"ש המוות. בן 21 בנפלו. לוחם גבעתי. "ענקי פלוגת הנצח". " עד נצח נחכה שתשוב מדרך יחידי הסגולה". כנפי העטלף של רב-סמל רענן רני קוממי. "הלוחם האמיץ". נהרג בשכם. גדל בעמינדב. שנה בדיוק אחריו, נהרג בן דודו ונקבר באותה חלקה.
סמל שני מנשה מני קוממי. לוחם מג"ב שנפל כשבלם בגופו מחבלת מתאבדת בגבעה הצרפתית. הוא קיבל את עיטור המופת. על כנפי פרפר פלסטיק כותבת לו ויקי: "בתקווה שיום אחד אעוף עד אליך אהוב שלי. חכה לי שם לנצח. אני עוד אבוא". אני חושבת אם ויקי עדיין מחכה.
נתנאל חבשוש. עשרות אבנים קטנות, חלוקי נחלים, בכל הצבעים של הטבע. "לנצח נזכור אותך". "מחכים". שתי יונים לבנות של שלום ביניהן. בובת פופאי על הקבר של ארז דרעי. צנחן. "צדיק, כתמר יפרח". דגם מטוס פלסטיק על הקבר של עימנואל לוי. נווט. מטוס הסופה שלו התרסק במכתש רמון.
הדסקית של יוסף(יצחק) גודמן. סמל ראשון. מאפרת. בן 20 בנפלו. 7423851 מספר אישי. ערן דן גור מהקרב בעזה. טל ברדוגו, סרן, מהקרב במורג. ניר סמי (סמו), סמל ראשון, מהקרב במורג. דויד פפיאן. נולד באוקראינה ונהרג בעזה. חייל בודד. על הקבר כתבה שפורסמה בעיתון: "עלה לארץ כדי להתגייס לצבא".
אוהד קלאוזנר. אוהד נהרג בבינת ג' בל, במלחמת לבנון השנייה. ב-26 ביולי , 2006. לוחם גולני. יש קלסר על הקבר. "אוהדי שלי". אני פותחת. "אוהד היפה הצנוע, נעים ההליכות. החכם, המוכשר, המלא כרימון". בספר המחזור נכתב עליו: "בחור יפה ומקסים. חבר שעוזר ועושה נסים. אל תדאג ואל תחשוש. אצלנו תמיד תישאר בראש". ותמונות: אוהד על סוס נדנדה. אוהד ילד קטן. אוהדי חייל. אמא שלו שכותבת, צערה ניכר. "כל התכניות והחלומות נקטעו לפתע. אוהדי שלי. בשבילנו תמיד תהיה ילד יפה ומתוק'".
אני חושבת על בני הבכור. רק בן שמונה. אני חושבת על אוהד ואמא של אוהד. אני חושבת על כל האמהות וכל הילדים של כל האמהות שנמצאים כאן. תכף החלקה הצבעונית עם ענפי התאנה והכותנה ועצי התפוז הננסי תתחלף בצבעים הכהים מתש"ח. גשם גדול ירד על המתים בארץ לעולם לא ויפתיע, כמו בקלישאות. לא ישאיר מקום להסתתר. האדמה תירטב. תפנה מקום לחלל הבא שעוד לא הגיע. וכל המתים מתים, וכל האבנים שותקות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם