מחיר הטכנולוגיה: אובדן הפרטיות
לאנשים יש את היכולת לזהות שמישהו מסתכל עליהם, מין הרגשה כזו. גם כשפייסבוק וגוגל התחילו לעקוב אחרי הבנתי שמשהו דפוק
מסיבה דומה גוגל ואפל יעלו בקרוב לשימוע בוועדת הטכנולוגיה של ארה"ב. הם יצטרכו לענות על שאלה קטנה ופשוטה: "למה אתם שומרים מידע הנוגע ללקוחות שלכם?" כנראה שגם חברות אחרות, כמו מייקרוסופט ונוקיה, יאלצו לתת דין וחשבון בהמשך.
בתגובה, האח הגדול ג'ובס, מנכ"ל אפל, הכחיש, אח"כ אמר שגוגל אשמה, ולבסוף טען שזה בכלל באג קטן והכל יתוקן. הסתכלתי על האייפון שלי במבט מאשים והוא לחש: "רק תוציאי קצת עצבים עם ה- angry birds והכל ישכח".
הצרה היא שדווקא זה מה שגרם לי להיזכר. נזכרתי במה שכל משתמש אייפון, גוגל, פייסבוק וחבריו מרגיש כבר מזמן - עם צ'יפים מסתוריים או בלי - הפרטיות נעלמת.
לאנשים יש את היכולת הזאת לזהות שמישהו מסתכל עליהם, מין הרגשה כזו בגב, תחושה של סם שמוחדר ישר לוורידים אבל מערפל לאט. האמת שהכל התחיל ברמיזה גלויה, פרסומות התחילו לפנות אלינו באופן אישי על בסיס חיפוש נתונים בגוגל ופייסבוק באו בהצעות אדיבות בהתבסס על פרטי הפרופיל שאנחנו בעצמנו הזנו.
הטענה הרווחת היא שאין מה לעשות, תמורת חיפוש יעיל והעלאת תמונות בפני החבר'ה מהצבא צריך לסבול קצת פרסומות, הרי
הסימום ממשיך אבל האירועים האחרונים מוכיחים שהטכנולוגיות שאנחנו מכניסים הביתה הן הרבה מעבר לפרסומות מעיקות בצדי המסך. חוץ מהמעקבים וההאזנות, בשבוע שעבר גם גילינו שמישהו כבר ממש רוצה להשתמש בנו.
התבשרנו שפייסבוק מתכוונת לעשות שימוש מסחרי בתמונות אישיות. אינפורמציה כזו כבר דורשת מאיתנו להתעורר, כי צריך להבדיל בין סוגי הפרטיות - בין שימוש בנו כמוצר לבין אנשים שחושפים באופן מודע את הפרטיות שלהם לעיני כל חבריהם הפייסבוקיים.
מכירת פיסות חיים לחברה פרטית ללא אישור היא הרבה מעבר לתנאיי המבצע אבל היא מופיעה בתנאיי ההרשמה שאישרנו בזריזות - כאילו יש לנו ברירה. תראו מה קורה: אם פעם החשש היה מהממסד או ממעורבות של הון ושלטון, היום צריך לפחד אפילו מסתם מחברה פרטית - הרי היא יודעת איפה אתם גרים.
בלי הרבה קונספירציות, מידע מאוחסן יכול לשמש את החברה לצרכים אישיים, להימכר לצד שלישי (זה השלב בו אפשר לחזור לפחד מהממסד), או אפילו סתם להישאר במאגרים המאובטחים עד שהם נפרצים ע"י מישהו אחר.
אמנם פחד אמור להוביל למחאה, אבל נראה שבמקומו יש הרבה שלוות נפש, בטענה ש"זה המחיר של הטכנולוגיה".
המחשבה שהטכנולוגיה היא מעין חללית מעולם אחר ולאיש אין עליה שליטה, שגויה. הטכנולוגיה פותחה על ידינו (טוב, לא על ידיי אבל על ידי בני אדם), יש לה מנהל שאוהב לדבר ועובדים מרוצים עם פינג פונג במשרד.
השימוע והתביעה בארה"ב מראים שגם הטכנולוגיה היא עסק רשום ויש לה מדינה. לא מפתיע שלחברה פרטית יש אינטרסים כלכליים. גם לא מפתיע שלצרכנים יש אינטרס מנוגד. לכן, ויתור על הזכות לפרטיות פירושה ויתור על הזכות להתעמת עם אנשים שמנצלים אותנו.
מה שייחודי בתרחישים האחרונים הוא לא רק הגילוי שתמיד חשדנו בו, אלא התזכורת שאפשר להתנגד, וכן, יש דרך לווסת בין אינטרסים מנוגדים, קוראים לזה "חוק", אבל אף אחד הרי לא זוכר המצאות ישנות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם