העד: הפולני שתיעד ראשון את הזוועה
כאשר המכונה הנאצית השתוללה בארצו, החליט יאן קרסקי להיות הפולני הראשון שייכנס למחנות ההשמדה. הוא אסף צילומים המתארים את הזוועות והעביר אותם למדינות המערב. חסיד אומות העולם, שסיכן את חייו כדי להציל חיים של אחרים, נצרב בתודעה הפולנית כ"שליח האומה היהודית"
ועדיין, רבים בישראל לא מכירים את סיפורו של קרסקי, שהיה, כפי הנראה, עד הראייה הראשון לזוועות שערך הצבא הנאצי במדינות אירופה. קרסקי העביר תיעוד מפורט של הזוועות למדינות הברית תוך שהוא מפציר בהן לנקוט פעולה דחופה כדי לעצור את השמדת העם היהודי. כעת, אמורים סיפור חייו וזכרונותיו המדהימים מאותה תקופה, שאותם פירט בספרו "סיפורה של מדינה חשאית"
, ("a secret state The story of") להתפרסם בפעם הראשונה בבריטניה. הספר מעורר התעניינות רבה בקרב מפיקים הוליוודים שונים המעוניינים לרכוש את הזכויות להפקת הספר לסרט קולנוע.
איאן קנינג, המפיק של "נאום המלך" זוכה האוסקר, כבר הודיע לפני מספר שבועות כי הוא שוקל להפיק סרט המתעד את קורות חייו וזכרונותיו המרתקים של קרסקי. יאן קרסקי, קתולי אדוק, נולד בשנת 1914 בעיר לודז' בפולין בשם יאן קוזילבסקי. מספר שנים לאחר מכן, כאשר הצטרף למחתרת הפולנית ונלחם בנאצים, קיבל את הכינוי "קרסקי," אותו אימץ ואיתו נשאר גם לאחר סיום המלחמה. הוא למד משפטים ודיפלומטיה באוניברסיטת לבוב, שהייתה אז בשטח פולין, ולאחר סיום לימודיו הצטרף למשרד החוץ הפולני.
מיד עם תחילת המלחמה נפל קרסקי בשבי הצבא האדום אך הצליח להימלט ולחזור למרכז פולין, לחלק שעדיין לא סופח אז לגרמניה. הוא הצטרף ל"ארמיה קריובה" "(צבא המולדת" בפולנית ( שהייתה המחתרת הפולנית שלחמה בכיבוש הנאצי והייתה כפופה לממשלה הפולנית שגלתה בלונדון. הוא שלט במספר שפות זרות, מה שסייע לו לבצע שליחויות בין מספר מדינות באירופה והעברת מסרים מממשלת פולין הגולה לראשי המחתרת.
הוא גם לקח חלק במבצעים נועזים רבים של המחתרת תוך שהוא מסכן את חייו פעמים רבות. בשנת 1940 הוא נעצר על ידי אנשי הגסטאפו הגרמני בסלובקיה, במהלך אחת משימות שאליהן נשלח. הוא נכלא ועבר עינויים קשים, אך בסיוע חבריו מהמחתרת הצליח להימלט שוב.
לקראת סוף שנת 1942 התחיל קרסקי להתגנב אל תוך גטו ורשה, מתוך כוונה לחוות במו עיניו את שמתרחש שם. בסיוע חברים שרכש במחתרת היהודית שפעלה בתוך בגטו, הוא הצליח להתגנב אל הגטו פעם אחר פעם לבוש במדי שומר אסטוני כך שלא יעורר חשד. במהלך ההתגנבויות שלו לתוככי הגטו הוא נפגש עם מנהיגי המחתרת היהודית ואסירים רבים שביקשו ממנו להעביר את הזוועה המתרחשת במקום לידיעת מדינות המערב. קרסקי נדהם מעוצמת הסבל והעינויים שעוברים האסירים היהודים במחנות ההשמדה ובגטאות והחל לאסוף עדויות על אירועי הזוועה במקומות האלו, זאת כדי שיוכל להעבירן למדינות המערב ולקרוא להם לפעול להצלת היהודים בפולין.
לאחר שאסף מידע רב, כולל מסמכים ומיקרופילמים סודיים שמתעדים את שמתרחש בתוככי הגטו, נמלט קרסקי למערב שם נפגש בתחילה עם ראש ממשלת פולין הגולה הגנרל שיקורסקי ועדכן אותו אישית במתרחש במדינה. מיד לאחר מכן הוא נפגש גם שר החוץ הבריטי אנתוני אידן וסיפר גם לו על המתרחש בפולין. קרסקי המשיך בסדרת פגישות דחופה עם ראשי מדינות רבות ומנהיגים שונים וביניהם צ'רצ'יל, הנשיא האמריקאי רוזוולט ועוד. למרבה הצער והתסכול שלו, הוא לא הצליח לגרום להם לפעול ורבים ממנהיגי המערב סברו כי הוא מגזים בתיאוריו וכי המצב אינו באמת גרוע כפי שהוא מתאר.
ב1944- פרסם קרסקי את הספר "סיפורה של מדינה חשאית" ובו סיפר על מה שראו עיניו במחנות ההשמדה ובגטאות, וכיצד נכשל במאמציו לשכנע את ראשי מדינות המערב לנקוט פעולה לעצור את השמדת היהודים באירופה. הספר, שהפך ללהיט מיד עם פרסומו, מכר כ400- אלף עותקים בארצות הברית בתוך שלושה חודשים בלבד, כאשר המלחמה עדיין השתוללה. לאחר סיום המלחמה, למרות שהפך לאחד המרואיינים המבוקשים בעולם, העדיף קרסקי לשמור על שתיקה. הוא סיפר כי הוא עושה זאת "בגלל הטראומות המלוות אותי ממראות הזוועה שראיתי." עם זאת, בשנת ,2000 זמן קצר לפני מותו, החליט קרסקי להרחיב את ספרו ולהוסיף בו פרטים רבים שאותם לא סיפר בגרסה המקורית בגלל שלטענתו "לא יכול היה לחשוף אותם במהלך המלחמה."
בספרו, מתאר קרסקי את גטו ורשה כ"בית קברות עם גופות של אנשים חיים. בכל מקום היה רעב, אומללות, צחנה נוראית של גופות נרקבות, ואנחות של ילדים גוססים." הוא אף מתאר כיצד היה עד להוצאה להורג בדם קר. "שני חיילים גרמנים צעירים מאוד, עם לחיים ורודות, עמדו וצחקו לפני שירו באסיר יהודי. ואז נשמעה יריה. מיד אחריה שמעתי צעקות ובכי של אדם ירוי וסובל מכאבי תופת. החייל הצעיר שירה באותו אסיר יהודי עמד שם וצחק." קרסקי, שסבל עצמו מעינויים של הנאצים וחווה על בשרו את אכזריותם, מספר כי הוא קפא באותו הרגע במקום.
את בלזץ,' מחנה ההשמדה שהוקם בצידה המזרחי של ורשה, הוא מתאר במילים "מסה של מוות טהור." בנוסף, הוא מספר כיצד עמד אחוז אימה וצפה כיצד מעמיסים הנאצים רכבות שלמות "עד להתפקע" בגופות אסירים יהודים. "הרצפה הייתה מכוסה בסיד, על מנת שהבשר יעלם מהעצמות," כתב קרסקי.
מצוייד בתיעוד של המראות האלו יצא קרסקי לבריטניה, מדינות אירופה וארצות הברית, וניסה לשכנע את בעלות הברית
שר החוץ הבריטי אידן, אגב, הציג בפני הממשלה הבריטית דוח שנכתב בעקבות עדותו והמסמכים שהביא קרסקי עימו מפולין, אך גם לאחר הדיון המיוחד לא נתקבלה החלטה לצאת למבצע צבאי. הספר, שתורגם ונמכר במספר רב של ארצות בעולם, עדיין לא פורסם בבריטניה וזו הפעם הראשונה שהוא אמור להיות מתורגם ולהימכר במדינה. כאמור, המפיק של הסרט "נאום המלך," איאן קנינג, ובמאים נוספים כבר מביעים עניין להפוך את הספר לסרט קולנוע, שבו יתואר סיפור חייו המרתק של קרסקי, וכן המראות והזוועות שאותן חווה ושאותם תיאר בספרו. עם זאת, עד היום לא נרכשו עדיין הזכויות להפקת הספר לסרט קולנוע.
לאחר נפילת הקומוניזם בפולין ב1989- זכה קרסקי למספר תארי כבוד אזרחיים וצבאיים במולדתו. בשנת 1994 פרסמו החוקרים תומאס ווד וסטניסלב ינובסקי את הביוגרפיה שלו תחת הכותרת "קרסקי - כיצד ניסה אדם אחד לעצור את השואה." בשנת ,2000 סמוך למותו, ייסד קרסקי את "פרס הנשר על שם קרסקי" על שירות לאנושות, ובשנת 2002 נחנך פסל של קרסקי באוניברסיטת גו'רג'טאון בארצות הברית כאשר על המצבה מופיע בין היתר הכיתוב: "שליח האומה היהודית לעולם. האיש אשר סיפר על השמדת העם היהודי, בעת שניתן היה עדיין לעוצרה. חסיד אומות העולם, גיבור העם הפולני, פרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון. איש אציל אשר הלך בינינו והפך אותנו לטובים יותר בעצם נוכחותו. איש צדק." בשנת 2009 נחנך פסל של קרסקי גם באוניברסיטת ת"א. הוא הלך לעולמו לפני 11 שנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם