ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

אחרי 66 שנה: למצוא את הקבר של אמא

במשך 66 שנה ניסו שמואל וברוך עמנואל למצוא את קברה של אמם חנה, שנספתה על רכבת שהובילה יהודים מברגן בלזן למחנה אחר. השבוע, כשהם בני יותר מ-80, הצליחו הבנים לאתר סוף סוף את הקבר. בעוד מספר ימים הם יניחו עליו מצבה ויגידו קדיש

כבר יותר מ-66 שנה מחפשים ברוך (82) ושמואל (84) עמנואל אחר קברה של אמם האהובה חנה, שעקבותיה נעלמו מאז אותה נסיעה על "הרכבת האבודה". רכבת שעשתה את דרכה ממחנה ברגן-בלזן בסוף המלחמה בניסיון למנוע את שחרור האסירים על ידי כוחות הברית. רק השבוע, דווקא לקראת יום השואה, הצליחו השניים למצוא את אותו קבר אחים בו קבורה חנה, לגמרי במקרה.

הסיפור המרגש מחזיר אותנו לסופה של מלחמת העולם השנייה. שבוע לפני יום השחרור של המחנה, החליטו השלטונות הנאצים להוביל בהובלת בזק את כל ה-2,500 היהודים הנותרים, רובם מהולנד והונגריה, למחנה השמדה הרחק מהישג ידם של כוחות הברית. האב מרדכי כבר נרצח בידי הנאצים. כיוון שהיו חולים, הותירו החיילים את האחים שמואל ושלמה במחנה, בעוד האם חנה, והאחים יונה, בלה וברוך הועלו על אותה רכבת אבודה, שעקבותיה נעלמו בהמולת הניצחון של כוחות הברית. במסע הקשה והמפרך, קיפחו את חייהם מרבית הנוסעים ברכבת. חלקם מתשישות אחרים מתת תזונה.

"אמא נפטרה ברכבת האחרונה שיצאה מברגן בלזן", משחזר ברוך. "דחסו אותנו לקרונות של בהמות. מדי פעם הרכבת נעצרה על מנת להוריד את הגופות ש'תפסו' יותר מדי מקום. באחת מהעצירות הללו ירדתי מהרכבת לחפש אוכל וקיבלתי ביצה אחת מאיכר. הבאתי אותה לאמא. זה היה הדבר האחרון שהיא אכלה".

"הם היו חולים וחלשים מאוד", מסביר שמחה, בנו של יונה שהיה גם הוא עם אמו על הרכבת, "אבי, שהיה אז בן 19, רצה מאוד לקבור אותה. הוא הצליח לצאת מן הקרון, זחל על ארבע, אבל במצבו הגוסס, מרוב תשישות, לא הצליח לטמון את גופת אמו".

במהלך המסע הבחין ברוך באדם לא שגרתי. "היה אחד ברכבת שנבחר על ידי הנאצים לשמש כזקן היהודים", מספר ברוך, בהתרגשות. "הוא עשה רשימות של כל אדם שהיה מת, והיכן הורדו באמצעות סימני הדרך שעל גבי פסי הרכבת. גם אמי מתה באותה הנסיעה מרעב, וגם אותה הוא הצליח להכניס לרשימה".

בסופו של המסע, הצליחו האחים להינצל. ברוך עלה לישראל בשנת 1950 יחד עם שמואל. לאורך כל השנים, הם קיוו למצוא את קברה של אמם, אך לשווא. "שישים וחמש שנה ידענו שאמא הונחה בצדי פסי הרכבת, במקום לא נודע, ולא נקברה", ממשיך ברוך. אבל למזלה של משפחת עמנואל, המפנה הדרמטי התרחש בקיץ 2009.

בסעודת שישי סיפרה לפתע אחת החברות של נכדותיו של שמואל כי סבה היה אותו יהודי זקן, וייס שמו, שערך את רשימות המתים, וכי ייתכן מאוד כי יידע היכן נמצא קברה של אמם. ואכן, ברשימה הופיעה שמה של חנה

בהולנדית "Emanuel Goldshmidt Marthe", יחד עם עשרה שמות נוספים. לאחר מאמץ ארוך וחיפוש של שנתיים, הצליחו בני המשפחה לאתר את אותו קבר אחים קטן בו הונחה גופתה של חנה, סמוך לעיירת לינבורג בגרמניה. "כשמצאתי את הקבר של אמא שלי סגרתי מעגל", מסביר ברוך.

בעוד שלושה ימים, 66 שנים לאחר מותה, ייצאו בני המשפחה, ילדים ונכדים, אל מקום מנוחתה האחרון של סבתם. את המשלחת המשפחתית יובילו שני בניה של חנה, שמואל בן ה-84 וברוך בן ה-82, שהיה שם איתה, ברכבת האבודה. בני המשפחה ייסעו על מנת לקרוא על הקבר קדיש בפעם הראשונה, ואף להעמיד מצבת זיכרון קטנה לכל מי שהופיע ברשימתו של יוסף (יופ) וייס, שבתנאים נוראיים, ערך רשימות המתים ומקום הורדתם מן הרכבת.

"אבי, יונה עמנואל, חי כל חייו בתחושה קשה מאוד, שלמרות מאמציו לא עלה בידו לקבור את אמו. הוא הלך לעולמו לפני תשע שנים ומעולם לא זכה לדעת היכן נקברה", מספר שמחה, ומוסיף: "לפני מותה, סבתא חנה ציוותה את ילדיה: עלו לארץ ישראל! כך עשו, וכיום חיים בישראל מעל מאה מצאצאיה. עכשיו אנו באים אל קברה, כדי לומר לה: ניצחנו את הגרמנים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...