מאות מיליוני שקלים לא מגיעים לניצולי השואה
275 מיליון שקלים שנמצאים בידי המדינה אמורים היו להגיע לניצולים. אבל הם לא מבקשים את הכסף, והמדינה לא מתאמצת להעביר אותו
> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לדף שלנו וקבלו עדכוני חדשות
ביום שני הקרוב יצויין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ברחבי הארץ. אך מתברר כי בעוד המדינה מקדישה מאמצים לזכור את הנספים, היחס וההתנהלות כלפי אלו שנותרו בחיים ושרדו את הזוועות, רחוקים מלהיות ראויים.
מעדויות של ניצולי שואה שהגיעו למעריב עולה כי רבים מהם אינם מקבלים את הכספים המיועדים להם בהתאם לחוק נכי רדיפות הנאצים. רק הודות להתעקשות של עמותות סיוע ומתנדבים שעושים ימים כלילות במלחמות התשה בבירוקרטיה של משרד האוצר, חלקם זוכים לבסוף במענק המיוחל.
לדברי דוד סילברמן מעמותת אביב, אשר סייעה עד היום ללמעלה מ-30 אלף ניצולים לקבל לרשותם כספים שהגיעו להם כחוק: "מעבר לרנטות החודשיות שמחלק משרד האוצר ל-45 אלף ניצולי שואה, יש המון הטבות וזכויות נוספות שמגיעות לניצולים, אבל אנחנו פוגשים בעיקר כאלו שכלל אינם מודעים לכך", הוא מספר.
לדבריו, חלק נרחב מניצולי השואה נמנע מלהגיש את אחת הבקשות הבסיסיות ביותר לקצבה חודשית, אך ורק כי היא מכונה קצבת "נזקק-נצרך", שם משפיל שהניצולים מעדיפים לוותר על הכספים המגיעים להם מאשר להיקשר בו.
סילברמן מספר כי כל ניצול שכבר מקבל את הקצבה של "נזקק-נצרך" זכאי אוטומטית גם להטבות כספיות מהחברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה כגון כרטיס נטען למזון, הנחה בחשמל, פטור בהשתתפות בתשלום על תרופות וכולי, אבל מהבדיקה שערכה עמותת אביב עולה כי כ-10,000 ניצולים כלל לא רשומים כ"נזקק-נצרך" ולכן גם לא מקבלים את שורת ההטבות שמלווה לכך.
בנוסף, ניצולים רבים מוצאים את עצמם בבעיה קשה כאשר מצבם הרפואי מחמיר, והם מתבקשים לפנות לוועדות רפואיות הפועלות בתיאום עם משרד האוצר. "יש הרבה ניצולים שעם הגיל מצבם הרפואי והנפשי מחמיר והם זכאים לתגמול עבור ההחמרה במצבם, אבל הם מפחדים לגשת לוועדות הרפואיות ולבקש עזרה", מספר סילברמן, "הגיעו אלינו אנשים שהתבקשו לפרט על מצוקותיהם בפני הוועדה ולא ישנו במשך חודשים מהטראומה".
מי שמכירה היטב את הקשיים של הניצולים בקבלת הזכויות המגיעות להם היא שושנה שחם, מתנדבת למיצוי זכויות לניצולי השואה. "לצערי אני פוגשת את המקרים האלו מידי יום", היא
סיפורו של זאב שלו (77) מקיבוץ מלכיה, הוא רק אחד מאלפים. שלו מעולם לא פנה לבקש תגמולים שהגיעו לו כמי ששרד את מחנות ההשמדה ואף השתתף בצעדת המוות. שלו, שעלה לארץ ב-1948 ואף שירת בשייטת במשך חמש שנים, החל רק לפני כשנתיים לקבל רנטה חודשית בגובה אלף שקל, אולם מבירור שערך בסיוע עמותת אביב לניצולי שואה התברר כי הוא זכאי לרנטה גבוהה יותר, רק שאף גורם ממשלתי לא טרח לספר לו על כך.
"נלחמתי יותר מידי מלחמות בחיים כדי שעכשיו אני אריב על כסף, אבל אני חושב על רבים אחרים שחיים בתנאים הרבה יותר גרועים, וזה כואב לי", סיפר אתמול. במשך שנים ניסו בני משפחתו לשכנע אותו לעמוד על זכויותיו, "אבל אני, אפילו שבגיל 10 סחבתי את אמא שלי על הגב והוצאתי אותה מהזוועה, לא רוצה טובות, רק מה שמגיע לי".
גם נחמה (68), שהוחזקה לצד דודתה בגטו, לא חשבה שמגיע לה כל תגמול מהמדינה על עצם היותה ניצולת שואה. גאוותו של אביה גרמה לה לא לבקש אגורה מהמדינה בגין הסבל הרב שנגרם לו במחנה העבודה. "אמא שלי קיבלה רנטה מגרמניה וכשהייתי בת 16 בשנת 1966, קיבלתי סכום של 700 מארק מהגרמנים, אבל מאז לא התעניינתי בזה, וכשאמא שלי נפטרה לא חשבתי שמגיע לי משהו כי הייתי אז תינוקת ולא היו לי מסמכים", אמרה.
באמצעות הסיוע של המתנדבים, החלה נחמה לנסות ולקבל את הכספים המגיעים לה, אולם רק בחודש שעבר, לאחר למעלה משנתיים מהיום שבו פנתה למשרד האוצר, זכתה לקבל מכתב המאשר את זכאותה. "זה מאד עזר לי כמובן, יש לי אח בארצות הברית שמאד הייתי שמחה לנסוע אליו, חבל שאף אחד לא פרסם את הקריטריונים והזכאויות לפני 5-10 שנים", היא אומרת. "תמיד החשבתי את עצמי לניצולה, אבל לא חשבתי שמישהו יכיר בזה".
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "הרשות לזכויות ניצולי השואה הינה הכתובת לציבור הניצולים, ובשים לב למאפייניה הייחודיים של אוכלוסייה זו גובשה על ידי הרשות תוכנית רב שנתית מקיפה אשר מטרתה העליונה היא שיפור השירות והידוק הקשר עם ניצולי השואה. לעניין זמן הטיפול בתביעות, הרשות נערכת באופן מיוחד לזירוז הטיפול בכל התביעות בשים לב לגיל האוכלוסייה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם