"מדינה פלסטינית": על ההיתממות של גרבוז
רוב הישראלים תומכים בחלוקת הארץ, אלא שבניגוד לאמן ולחבריו, הם גם רוצים לדעת מה הצד השני מתכוון לעשות עם הריבונות שמגיעה לו
> nrg גם בפייסבוק. הצטרפו לרשימת החברים שלנו וקבלו עדכוני חדשות
ולכן הוא ו"מחנה השלום", התכנסו בתל אביב והכריזו על מדינה פלסטינית. אמנם כן, גרבוז הסתייג מהנוסח שהופץ בציבור. "אינני נשיא פלסטיני ואפילו אינני פלסטיני ולכן זו גזענות להציע לפלסטינים מה לעשות". אך בכל אופן, הוסיף, את האירוע יש לקיים כי "אנחנו מפגינים נגד הקיפאון".
בהזדמנות אחרת יש לעמוד על הקבלה מופלאה בין שני סוגים של פונדמנטליזם ישראלי: במדינת מאה שערים ובקולוניה שלה בבני ברק יושבים אנשים הבטוחים שיש להם מונופול על היהדות. במדינת תל אביב ובקולוניות הסמוכות יושבים אנשים הבטוחים שיש להם מונופול על השלום ועל הנאורות. אצל אלו ואלו דברי אלוהים חיים, אצל אלו ואלו הביקורת העצמית מהם והלאה.
עד אז יש לעמוד מקרוב על משמעות דבריו של גרבוז. אם אכן אין טעם להפגין כנגד דברים שהם מובנים מאליהם, אלא רק כנגד דברים הנתונים במחלוקת, הרי שהמסקנה העולה מדבריו היא שבקרב הישראלים ישנה מחלוקת לפחות לגבי שלושה דברים: השלום, התהליך המדיני וקיומה של מדינה פלסטינית. האמנם?
הארץ המחולקת
"בוודאי", יאמר מי שיאמר. בוודאי שישנם ישראלים שמתנגדים לשלום ולקיומה של מדינה פלסטינית. אבל יש גם ישראלים ששמחים על כל קסאם. יש ישראלים שאפילו עלו לרגל לכפר שממנו יצאו רוצחי בני הזוג פוגל וילדיהם הקטנים. יש גם להניח שגרבוז ועמיתיו יסכימו שאין מה ללמוד מהקצוות הקקיוניים בימין ובשמאל. כשם שאין להסיק על שולמית אלוני ממעשיה של טלי פחימה כך אין טעם להסיק לגבי יעקב ליצמן ממעשיהם של נטורי קרתא המתחבקים עם אחמדינג'אד.
לכן, יש לנתח את דבריו של גרבוז מנקודת המבט של הזרם המרכזי בחברה הישראלית, הכולל ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, ערבים ויהודים ותיקים ועולים. מה שעולה מהם הוא שמרביתה של החברה הישראלית היא נגד שלום, בעד קיפאון ונגד מדינה פלסטינית. והרי אלו הבלים המעידים לא על המציאות, אלא על מי
שמנסה לתאר אותה ככזאת.
על התמיכה הכללית בשלום מיותר אפילו לבזבז אות. השאלה היא לא אם רוצים שלום, אלא רק באילו תנאים. קיפאון? מי בעד קיפאון? קיפאון הוא הרי היפוכו של תהליך, ותהליך כולל לפחות שני צדדים. בכך הכיר אפילו גרבוז באותו ראיון רדיופוני. אלא שעל אף שהוא מכיר בסרבנות הפלסטינית, הוא בכל זאת הוסיף שזו "גזענות" לומר מלה לגבי הצד השני. שוב מסתבר שיש אינספור שימושים שאפשר לעשות במילת הקוד השבטית הזאת.
לבסוף, "מדינה פלסטינית". והרי הרוב היהודי, כבר מ-1933 תמך בחלוקת הארץ, ועד עצם היום הזה יש רוב לפתרון המדיני הסביר היחיד. אלא שרוב הישראלים, זאת לעומת גרבוז ועמיתיו, מעוניינים לדעת מי ישב בחלק השני של הארץ המחולקת, ומה הוא מתכוון לעשות עם הריבונות המדינית שללא כל ספק מגיעה לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם