הטאלנט של הרשות הפלסטינית: חנין זועבי
ח"כית חנין זועבי חולמת להיות הז'אן ד'ארק הפלסטינית. בינתיים היא קוראת לפלסטינים לצאת לאינתיפדה השלישית, העולם מעריץ אותה ובישראל שותקים – בשם חופש הביטוי
יצא לי להיתקל במשל/בדיחה הנושנה הזו לפני זמן מה, ובמקביל הדהדו בחדשות כותרות מעוררות אימה על חברת הכנסת חנין זועבי שקראה לאחיה הפלסטינים : "צאו לרחובות והתקוממו! התחילו את האינתיפאדה השלישית!".
בעיניי, אותה חכ"ית עלומה וקטנה, משולה לעכבר ההוזה והמגלומן. היא, בכל עוזה ותפארתה המדומים, סבורה כי לקחה על עצמה את תפקיד המרטין לותר קינג של עמה הכבוש, האומלל, מוכה הדלות והגורל. בעיניי רוחה היא רואה עצמה מצעידה מאות אלפים לבית ראש הממשלה, בעודה זועקת את נשמתה בפני מצלמות הרחף של ה-B.B.C ה-C.N.N – "שלח את עמי!", וזוכה להיות אשת השנה של הטיים מגזין.
אני אישית לא מאמינה ולו לרגע במאבקה של חנין זועבי. כל מאוויה הם ליצור פרובוקציות זולות שיעניקו לה כותרות נוצצות במיטב כלי התקשורת.
חנין זועבי יושבת לה בביתה ומפנטזת על הימים בהם תחרת בזיכרון העולם בתור הז'אן ד'ארק הפלסטינית הראשונה, ודפי ההיסטוריה בעוד עשרות שנים ישמרו לה חסד בפקולטות המזרחנות באוקספורד ובהארוורד.
כל משאת נפשה של זועבי הינו פרסום נטו. אור הזרקורים מסמא את עיניה, ובכל פעם שהכותרות דוחקות את הסכסוך הערבי-יהודי הצידה, חנין זועבי מתעוררת מרבצה ושולחת עוד מסר מקומם ומסית לתקשורת במטרה למשוך את דקות התהילה הארוכות והמייגעות שלה מתקופת המשט. אוח, תקופת המשט. היא הייתה בטופ, על גג העולם, כמו כוכבת קולנוע זוהרת בטקס האוסקר, הזוכה בתפקיד השחקנית,
חנין זועבי היא הטאלנט החדש של הרשות הפלסטינית, והם, כמו סוכנים מיומנים, עושים באמרותיה הנבובות והמסיתות טריילר אחד גדול ומפואר לקראת הכרזת המדינה המיועדת, כך רועמות הרוחות ממזרח, בספטמבר.
זועבי לא מייצגת בעיניי ולו טיפה של הזדהות עם העם שלה. מצפייה אקראית בה בדיונים בכנסת, היא מפליאה לעלות על דוכן הנואמים ולהצליף במילותיה במדינה שמעניקה לה קורת גג, אוכל על השולחן, משכורת דשנה, זכויות של בת-מלך, והכי נורא – מערכת הגברה נוצצת שמוכנה בכל עת לצטט את אמרותיה השפלות לכל דיכפין.
אם אותה ח"כ זועבי הייתה בפרלמנט של איראן, או מצרים, או סוריה, היא הייתה מוצאת עצמה, עם אימרות כאלה נגד השלטון והמדינה, בגולאג המקומי, או באיזה צינוק חשוך ואפל שלרצפתו מזרון קש ועדר מקקים במקרה הטוב ובמקרה הרע, נקברת חיים תחת האדמה של המשטרים אותם היא מהללת יום יום.
אבל כאן אצלנו, במדינת היהודים הנאורה שמקדשת את ערך החיים אנחנו מברכים את חופש הביטוי גם אם הוא שורף את עור התוף. ההבדל הפשוט הוא שככל שניתן חופש לחכ"ים הערביים להסית הסתה משולחת רסן לאינתיפאדה, להרג יהודים וחיילים, כך מעגל האימה הזה יתרחב.
לצערי התקשורת מייחסת מעמד של ליצן חצר לזועבי ומעלליה. מסתכלת עליה כעל אפיזודה היתולית חולפת, מלכודת דבש לטוקבקיסטים זועמים. בעולם כבר לוקחים אותה ברצינות יותר והיא מקבלת מעמד של גיבורה אשר נאבקת למען עמה בכל כוחה.
ואנחנו? נשלח הודעת גינוי לקונית, נחרים איזה דרכון דיפלומטי, נרשום נזיפה מאופקת בתיק האישי, בקיצור, נגיב באוזלת יד. אנחנו חייבים לפוצץ את הבלון אותה ניפחה זועבי מתחת לאפינו ולהחזיר אותה לפרופורציות. מישהו חייב להרים את הכפפה, כי ההסתה האבסורדית וחסרת ההגיון מכיוונה, כבר מצליחה ליצור אפקט מוחשי בקרב אוהדיה, שעלול לשאת תוצאות הרות אסון בסופו של דבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם