בבטן האדמה: מנהרות הכותל
אחרי כל כך הרבה שעות מתחת לאדמה האף כבר מתרגל למאובקות הלחה והריאות מורידות הילוך. מרדכי חיימוביץ' ויוסי אלוני חופרים בהיסטוריה מתחת לאדמת הכותל
בכניסה למנהרות מחכה אבי סולומון. ארכיאולוג שמחזיק בדוקטורט על מערות קומראן ובנעלי ניו בלאנס מידה 52. איש ענק סולומון, בן 47 מיצהר. מצהיר שהוא לא מאפיין את הארכיאולוגים ולא את תושבי התנחלותו. "כל חיי הייתי נון קונפורמיסט". כשהחברים הלכו להסדר - הלך לישיבה גבוהה. אחר כך התגייס לחיל אוויר, היה מראשוני בסיס נבטים "כשגירשנו משם את הבדואים".
מנהרות הכותל מקבלות אותנו באפלולית רכה. לאחר כך וכך שעות באדמה האף מתרגל למאובקות הלחה. הריאות מורידות הילוך. מתרגלות לא להתנפל על אוויר לא צלול. ד"ר סולומון, ארכיאולוג המנהרות, זורק אחורה את השם: צ'ארלס וורן.
זה האיש שחשף את המנהרות שמפרנסות את סולומון. זאת היתה אופרציה שנולדה בקונספירציה. וורן, קצין הנדסה בריטי, נשלח לפה כאילו מטעם הקרן לחקר ארץ ישראל. למעשה שירת במודיעין הבריטי שזמם כבר אז למפות את הארץ לקראת כיבושה מידי הטורקים.
יום לפני צאתו, בשני בפברואר 1867, התחילו הצרות של וורן. ראש קרן המחקר מסר לו 300 לירות שטרלינג שסימלו את ראשיתה של מלחמת תקוות נואשת בין הצדדים. וורן קיווה שייראה עוד כסף מהקרן, הקרן קיוותה שוורן ינפק תגליות מהדהדות, יגדיל את מספר התורמים ויציל אותה מפשיטת רגל. כל מכתב בסגנון: "הבו לי כסף" נענה ב"הב לנו תוצאות".
וורן הלחוץ מבקש מהטורקים "פירמאן" (אישור) לחפור בהר הבית, ומצרף כמקובל סכום נאה. "אז קראו לזה בקשיש, היום קוראים לזה מעטפות, אבל כלום לא השתנה". למרבה האכזבה, הבקשיש, המעטפות, איך שלא נקרא לזה, לא עוזר. גם החפירות מחוץ להר לא באות בקלות. בלילה ירושלמי אפל זוחל וורן מעל גג השומר הערבי ומתחיל לעבוד.
הוא חופר סביב הכותל שני פירים, שמעל אחד אנחנו עומדים, ומגלה מנהרות מלאות עפר. עפר שמגיע כמעט עד הקמרונות. אפלה מוחלטת. לא אור, ברור שלא חשמל. וורן מגלה מחילות באורך 320 מטר. אחרי שהוא מגלה את "חדר החשמונאים" שמתחתינו, הוא מזמן את רבני ירושלים. גם הם נאלצים לזחול מעל גג השומר הערבי. וורן מראה להם את חדר החשמונאים והם פוסקים מיד: "בור אבותינו". הוא נותן להם לטעום מהמים הנקווים והם מכריעים: "מים צלולים".
אנחנו פוסעים על פני גשר שאורכו שמונים
לצדנו מתיישבת קבוצה מראשון לציון. שוטפים פנים במי המקווה. תנועותיהם גדולות, טקסיות מאוד. ממלאים בקבוקים לקחת הביתה "וגם אחד לדודה ג'וליה", אומרת גברת במטפחת אדומה. מדברים דיבורים של נפש. מתפלספים אם למים האלה אכן יש סגולה ומאיפה, עד שאחד מסכם: "התכונה של הסגולה שאין בה שכל". ואחר קובע: "פה זה בית המקדש, לא סתם".
מגובה 22 מטר אתה מביט אל בית מרחץ רומי ורואה את עוגת השכבות של ההיסטוריה הירושלמית. קמרון התקרה מימי הממלוכים, שיושב בחלקו על שרידי קירות מימי הצלבנים, שנשענים על קירות מהתקופה המוסלמית הקדומה, שמתלבשים על שרידים מהתקופה הרומית, שהשתמשה במערכות ניקוז מימי הורדוס, שנבנו על מתקני מים מהתקופה החשמונאית, שנחפרו לתוך רצפות מימי חזקיהו המלך בתקופת בית ראשון. "כל ההיסטוריה בחדר של שישה על שישה מטרים", משחרר סולומון.
את אבק ההיסטוריה מטאטא עכשיו יחיא מראס אל-עמוד. "מהחבר'ה של רשות העתיקות", הוא מעיד על עצמו. עושה שימור בצד המערבי של הגשר. מחדש רצפה, מערבב חימר, משחזר אבנים שהזדקנו. לידו איהב, בן 18 מהר הצופים. "אתה יודע מה המקום הזה?", אני שואל.
"קדוש", הוא עונה לי. אני מנסה עוד לשאול אם הוא מדבר בבית על מקום העבודה שלו, אך סולומון משיב במקומו: "אומרים בבית שהם עובדים בבניין, לא בכותל". מול הכניסה לקודש הקודשים אשה מתפללת. עיניה עצומות והיא מתנועעת בדבקות לצדדים. החום כבד והמאווררים הענקיים פורעים תלתלים שמחוץ למטפחת הראש. היא נאבקת ברוח. יד אחת הופכת דף. אחרת מסלקת תלתל מהעין.
המנהרה נהיית צרה עכשיו. מעליך תקרת עץ שתומכת בבתי הרובע המוסלמי מעלינו. ריחות הזעתר דולפים בין הסדקים. קבוצת תלמידים מגיחה מולנו וצעקותיה מפרות איזה איזון קדוש. "חבר'ה, כאן זה כותל, לא בית ספר", סולומון נוזף בהם.
מנהרת החשמונאים סיפקה מים להר הבית. לפני 15 שנה סיפקה פתיחתה בידי נתניהו את הסיבה למהומות הכותל. פעם היה אורכה כשבעים מטר. היום היא עומדת על 15. האחריות לקיצוץ נופלת על החברות במנזר "אחיות ציון", וזה הסיפור: יום אחד רצה אותו צ'ארלס וורן לחקור את אמת המים. הוא חיבר שתי דלתות, עשה מהן רפסודה, ושט תחת המנזר.
"כמעט שנפלתי למים המזוהמים", הוא כותב בספרו, "אנדרגראונד ג'רוסלם", "לולא הסרג'נט שלי בארטלט שהציל אותי". וורן הצליח, אם כך, לשוט עד לכותל ולחזור. האחיות החסודות נבהלו מאוד. הבינו שאם וורן יכול, כל אחד יכול. ולמה שמישהו יציץ להן מתחת לחצאיות? עמדו ובנו את הקיר שחתך את האמה. שבע הרפתקאות עזב צ'ארלס וורן את הארץ. ב-1886 מונה למפקד הסקוטלנד יארד, בימי הרציחות שיוחסו לג'ק המרטש.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם