עמוק באדמה: סיור תת קרקעי ברחבי ישראל
בטן האדמה קוברת סכסוכים, משכיחה מלחמות ומחברת בין אנשים ללא קשר למוצאם או דעותיהם. מרדכי חיימוביץ' ויוסי אלוני ביקרו ב-24 אתרים מתחת לפני הקרקע וראו כיצד השקט והעלטה מלמטה מעלימים את כל המהומה שמעל, ובעיקר נותנים תקווה. היום במוסף המיוחד של גליון החג
זה לא רק השקט. המסע אל בטן האדמה הוא מסע לבטן הרכה. כשאתה שומע את עצמך נושם, כשאתה צועד אל החשיכה בעקבות הבל פיך, גם הפחד, הנבירה ואוורור מרתפי הנפש נעשים חוקיים. הנגיעה בפינות האפלות במערה היא נגיעה בפינות האפלות שלך. אתה הולך בבור, חושב על הבורות שבהם נפלת או הפלת. מוציא לאור את החושך שבך.
שנים שאנחנו סוגדים לשמש ש"מחטאת הכל". הגיעה העת לנצל את זכות הערעור: העלטה, לא החמה, היא שעושה את החיטוי. היא שמעמידה דברים במקום. מה אנחנו על פני הקרקע? לעולם דגיגי זהב באקווריום עכור. נדבקים למחנות שאליהם קוטלגנו. נצמדים לאהבות שקמלו. מלבים שנאות שנס לחן.
האפלה יכולה להיות התחלה חדשה. מאפשרת להשיל מעליך רסיסי עבר מכבידים. מקלה התחברות לאנשים בלי קשר למוצאם ולדעותיהם. במינוס 80 מטר זה רק אתה והם. נטו. שנים שלא ראיתי אחווה כפי שראיתי בין ערבים ליהודים, לסינים, לפיליפינים, לרומנים, להונגרים, לאיטלקים כפי שראיתי במנהרות הרכבת המהירה לירושלים.
אחמד היה אח לצ'ין כפי שרוברטו היה לליונל. פגשתי חברות מנוערת מכל אינטרס, עכבה או איסור שכופה החשיפה לעין כל. תראו לי עוד מקום עבודה שבו איש ששמו יאסר יכול להתעסק בחומרי נפץ.
המעמקים הם תקווה. האדמה אינה רק טובה, כפי שהגדירה הסופרת האמריקאית פרל ס' בק, היא גם סבלנית. יודעת לבלוע. לא היא שבלעה את קורח ואת דבוקתו? באדמה ניתן להטמין כל רוע. לקבור כל סכסוך. נמאס לך בבית? צא במחילה לחצר וכמו הוומבאט האוסטרלי חפור לך מחילה. רבת עם השכן מעבר לגדר? בית משפט ייקבע איזה צמוד קרקע יראה את הקרקע מלמטה.
קווי המתאר האלה יקברו גם את גרזן המלחמה עם הפלסטינים. חיכוך דמים בין סוסיא ליאטה? בורר בינלאומי יקבע מי ירד ראשון לתהום. מאחזים, הרחבות, עיבויים - הכל למטה. רחוק מעדשת לווין הבילוש האמריקאי, מהעין המרגלת של שלום עכשיו. עד כמה שכל זה נשמע הזוי זה עבד ועובד.
תושבי העיר קופרפידי מאושרים בחלקת אלוהים שלהם בבטן האאוטבק האוסטרלי. בחבל קפדוקיה שבטורקיה הוקמו שתי ערים
אנחנו שמחנו להיות מנותקים. שתיקת הניידים במעבה האדמה יצרה בועה מתבקשת. אבל בימים מסוימים המציאות הייתה עקשנית משכבת הקירטון. מחדירה טיפות אקטואליה כמו הפיגוע בבנייני האומה, גלעד שליט, ומשה קצב גם לעולם שלמטה.
המסע אל ישראל של מטה הוכיח שהארץ גידלה בטן. אולי אפילו כרס. אבל לא במובן החזירי. עדיין לא ערים נסתרות מעין, אבל יותר ויותר מוסדות בוחרים באופציית "עמוק באדמה". רכבות, תשתיות, בתי חולים, ממשלה, כל אחד מסיבותיו, חוזר לרחם אמא. היו מי שעזבו אותה. למשל אנשי המושב פורת בשרון. היו מי שמעולם לא יצאו ממנה. למשל שכני המערות בדרום הר חברון.
בין רמת הגולן לנחל צין, גם לשערי הרשות הפלסטינית התגלגלנו. הקורא מתבקש לא לראות בזה ניסיון ערמומי להכתיב מפה. בסך הכל נסענו לכל מקום שישראלים יכולים אליו לנסוע. ברור שלא ראינו הכל. חלק מקוצר זמן וחלק, כמו הקריה התת קרקעית של הממשלה, מחוסר אישור.
המקרה היה מדריך התיירים שלנו. תמיד מפתיע ואין כמוהו להוביל. אלא שלמקרה עזרו החברים של אלוני. הסייר המיתולוגי אורי, הקיבוצניק המחוספס חזי, התל אביבית המעודכנת אדווה, האופנוען הכריזמטי אלן, ואיציק המכונה "איזק" שהוא בכלל בונה מכוניות ונהג שטח אגדתי.
כדי לתת לקורא תחושת נוסע במושב האחורי, שובצו רוב הסיפורים לפי הסדר שפגשו אותנו, מהצפון לדרום, חוץ מהסוף. אבל זאת כבר מניפולציה שנועדה לשרת את הסיפור. אהבנו את הדרך והיא החזירה אהבה.
אין יפה כישראל בימים האלה, או כפי שגרוסמן כתב לפוליקר: "יש רגע קצר בין אדר לניסן שהטבע צוהל בכל פה/הוא שופע חיים/שיכור ומבושם/איך שיופי יכול לרפא".
כל האתרים במוסף החג המיוחד של מעריב היום בחנויות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם