50 שנה אחרי: קובה מנסה לשנות את פניה
איך נראית ארצו של פידל קסטרו, יובל אחרי המהפכה הקומוניסטית? דיווח מיוחד מהמדינה שבה "שוק חופשי" כבר לא נחשב לביטוי אסור
"מה שהאימפריאליסטים לא יוכלו לסלוח לנו עליו לעולם זו העובדה שעשינו מהפכה סוציאליסטית מתחת לאף של ארצות-הברית", אמר אז קסטרו בן ה-34, ועבר להנהיג את מתקפת הנגד מול 1,500 הגולים הקובנים שאומנו על ידי ה-CIA, ושייכנעו כעבור שלושה ימים. היתה זו נקודת מפנה בהיסטוריה של המלחמה הקרה, שהובילה ישירות למשבר הטילים בקובה ב-1962 ולעימות עם ארצות-הברית שנמשך עד היום.
את הווידוי המפורסם של קסטרו מדקלמים מאז דורות של תלמידים בקובה. ההגדרה המלאה היא "ההצהרה הראשונה על האופי הסוציאליסטי של המהפכה" - הרגע שבו המנהיג המזוקן ויתר על הניסיון להסתיר את האג'נדה הפוליטית שלו בנייון להתנגד לאימפריה.
השבוע, לאחר שפידל פרש רשמית ואחיו הצעיר ראול מנהל את המדינה, ציינה קובה יובל לפלישה, להצהרתו של קסטרו ול"ניצחון הסוציאליזם" (כאן, אגב, נקראת הפלישה לחוף החזירים "הקרב על חוף גירון", על שם החוף שבו נערכה עיקר הלחימה).
את האירוע ציינו הקובנים באמצעות מצעד צבאי גדול ולראשונה מאז-1997 באמצעות כינוס ועידת המפלגה הקומוניסטית, שנועד להגדיר מחדש למה קובה מתכוונת כאשר היא אומרת "סוציאליזם".
במשך שבועות ארוכים נערכה הוואנה ליום הזה. החגיגות החלו במצעד הגדול בכיכר המהפכה בהוואנה. פידל, בן 84, אמנם לא התייצב, אבל ראול בן ה-79, סקר את הצועדים מבמת הכבוד עם בכירי המפלגה, כשמפעם לפעם הוא מנופף בכובע הקש שלו.
ראשונים צעדו ילדים לבושים במדי המהפכנים ומנופפים בדגלים, כשלצדם צועדים ותיקי המהפכה. "יחי פידל, יחי ראול, תחי המפלגה הקומוניסטית של קובה", קרא הכרוז בהתלהבות.
בהמשך הופיעו המשוריינים ומערכות הרקטות, ומעליהם חגו חמישה מטוסי מיג סובייטיים. ואז, בתזמון מופלא עם הגעת מערכות הנשק, הכריז הכרוז כי הצבא ערוך ומוכן להתמודד "עם כל תוקפנות אימפריאליסטית". וכן, כדי שלא להותיר ספק במוכנות הזו, חתמו את המצעד רבבות צעירים וצעירות ששבו והביעו נאמנותם למהפכה.
אחרי האירוע המפואר
ה"עדכונים" האלה נועדו לתקן את המדיניות הכלכלית ההרסנית שאימץ אחיו הגדול של ראול תחת הדגל הסוציאליסטי. למשל, לצמצם את הבירוקרטיה המנופחת במדינה (לרבות פיטורי עשרה אחוזים מהפקידים( ולעודד את הקובנים לעבוד קשה יותר, באמצעות שילוב של קיצוץ בהטבות ומתן תמריצים.
"בזמן שהמהפכה מתחילה לעבור תהליך שינוי רציני, היה לראשי המפלגה חשוב להעביר מסר ברור: "העובדה שאנחנו עורכים שינוי אינה אומרת שאנחנו מוותרים על האתוס המהפכני שלנו'", הסבירה השבוע ג'וליה שוויג, שחיברה מספר ספרים על קובה.
בנאום שנמשך שעתיים וחצי בפתח הוועידה חזר והודה ראול שהמדינה התעלמה מהבעיות שניצבות מולה במשך זמן רב מדי, וכי קובה צריכה לקבל החלטות קשות אם ברצונה לשרוד. כצפוי, הוא גם הביע את תמיכתו הנחרצת בשינויים במערכת הסוציאליסטית של המדינה. "הדבר היחיד שיכול לסכן את המהפכה ואת הסוציאליזם שלנו היא היא היעדר יכולת להתגבר על הטעויות שלנו", אמר ראול, "הגיע הזמן לחשוב על רעיונות חדשים, רעיונות נכונים".
רפאל הרננדז, עורך כתב העת הקובני "תמאס", טוען שמטרת הכנס היא "לבנות קונצנזוס פוליטי חדש סביב הרפורמות". "אלו לא השינויים שבוצעו כאן בתחילת שנות התשעים", הוא אומר ומתייחס לצעדי הליברליזציה שאומצו לאחר קריסת ברית המועצות, שחלקם כבר בוטלו מאז. "אלו לא צעדי חירום, אלא חלק מתוכנית סוציאליסטית חדשה".
עיקרי התוכנית החדשה יהיו ממשלה פחות ריכוזית וכלכלה שמאזנת בין בעלות ממשלתית ליוזמה פרטית ויצירת "רכוש חברתי" באמצעות קואופרטיבים של עובדים. אולם לדברי הרננדז, אין לראות ברפורמות האלה הרחבה של "השוק".
"הטענה שאין שוק בקובה היא שגויה", הוא אומר. "כל מי שגר בקובה יודע שאתה צריך ללמוד איך לתמרן בין שישה סוגים שונים של שווקים. הבעיה היא שיש לנו שיטת שוק מבולגנת. אנחנו צריכים שיטה שתספק מוצרים במחיר סביר לרוב הקובנים".
אולם גם השינויים שהועלו בכנס מותירים את קובה הרחק מהסוציאליזם הידידותי לעסקים בנוסח השינויים שהתבצעו בסין ובווייטנאם בעשורים האחרונים. קסטרו גם הבהיר כבר בנאומו שאין מה לדבר כרגע הרחבה רצינית של הזכויות הבסיסיות לבעלות פרטית - ובכלל זה החופש לקנות ולמכור בתים ומכוניות.
"נראה שהרשויות רוצות לשמור בידיהן את השליטה בכלכלה כולה, אבל זה בלתי אפשרי אם רוצים לפתור את הבעיות העיקריות במדינה", אומרת מרים לאיבה מהוואנה, כותבת המתנגדת למשטר. "הקובנים רוצים לדבר בחופשיות ולהשתתף בקביעת עתידם".
אנדי גומס מהמכון לחקר קובה באוניברסיטת מיאמי אומר שמרגע אימוץ הרפומות השבוע יהיה לראול בין שישה חודשים לשנה כדי לשפר את מצבים של הקובנים. "הוא יצטרך לדאוג ליותר מזון ודיור. והשאלה הנשאלת היא, האם רפורמות כלכליות ללא שינוי פוליטי של ממש יספיקו כדי לרצות את העם הקובני".
בינתיים, קשה לדבר על שינויים פוליטיים משמעותיים במערכת הפוליטית החד מפלגתית של קובה. אמנם הממשלה כבר שחררה בשנה האחרונה מספר מתנגדי משטר ואמנם היא מגלה סובלנות רבה יותר לביקורת, אך שינוי עמוק במערכת החד מפלגתית הזו לא נראה באופק, ועדיין לא ברור מי יירש את האחים קסטרו.
במהלך נאומו השבוע בוועידה דיבר ראול על הצורך בהזרמת דם חדש למערכת הפוליטית. הוא הצהיר כי משך הכהונה של כל הפוליטיקאים והפקידים הבכירים תוגבל לשתי כהונות רצופות של חמש שנים, לרבות "הנשיא הנוכחי של מועצת המדינה ושריו". נוסף על כך, אחרי שירש את אחיו כמזכיר הראשון, נקראו חברי המפלגה לבחור את סגנו של ראול.
קסטרו הצעיר נדרש לבחור בין בן ברית ותיק מהמעגל הקרוב, כמו מקדו ונטורה השמרן שמבוגר ממנו בכמה חודשים, או שיכול היה להעדיף למנות מנהל צעיר, כמו מוביל הרפורמות מרינו מוריו, בן 50. אמש זכה ונטורה בתפקיד מספר 2 של קסטרו, והוא צפוי להיראות כמינוי סמלי בלבד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם