מחתרת הפוקר: משחקים טקסס הולדם נגד החוק
האיסור לשחק טקסס הולדם הפך עשרות אלפי שחקנים לעבריינים. אמיר וחבריו, שנפגשים לשחק כל שבוע, לא מבינים למה צריך להסתתר
לפני פחות מחודש הוצא ה"הטקסס הולדם," משחק הקלפים הפופולרי בישראל, מחוץ לחוק. יחד עם אמיר וחבריו, הפכו גם עשרות אלפי אזרחים נוספים לעבריינים. כללי המשחק פשוטים ודומים לאלה של הפוקר. כל שחקן מקבל שני קלפים אותם הוא לא חושף. על השולחן נפתחים חמישה קלפים נוספים, המשותפים לכל השחקנים. כל שחקן אמור ליצור באמצעות חמישה קלפים את השילוב הטוב והחזק ביותר, זאת באמצעות שני הקלפים שבידו ואלה שנמצאים על השולחן.
אבל התופעה ששיגעה מיליונים ברחבי העולם, החלה להטריד רבים אחרים. עד מהרה הפך המשחק לחגיגת הימורים שבמהלכה מפסידים רבים מהמשתתפים סכומי כסף גבוהים. המשטרה נכנסה לעובי הקורה כאשר התגלו מקרים בהם היו מעורבים אנשי העולם התחתון במשחקים.
לפני שלוש שנים נדרש גם בית המשפט לנושא. הוא הרשיע אדם שארגן התכנסות פוקר, וקבע כי המשחק מנוגד לחוק משום "שרכיב המזל עולה על רכיב היכולת." כלומר, למרות שהמשחק דורש מחשבה, מה שבאמת מטה את הכף הוא הגורל. לפני שלושה שבועות דחתה השופטת רחל גרינברג את הערעור שהגיש מארגן המשחק, ולמעשה הוציאה את המשחק הנפוץ באופן סופי מחוץ לחוק.
אולם למרות הכרעת בית המשפט, סצנת הפוקר בישראל חיה ובועטת, ונראה כי השחקנים החובבים אינם מתכוונים לוותר על מפגשי ההימורים. "חוץ מזה שזה רחוק מלהיות הימורים, זה משחק חברתי לכל דבר," אומר אמיר. "בכל שולחן יש את השחקן היותר טוב והפחות טוב, וכמו בכל ספורט גם כאן השחקן היותר טוב בדרך כלל ינצח."
"בכל אירופה המשחק הזה חוקי," מסנן אמיר וזורק את הצ'יפים על השולחן, "אז למה בישראל, שמתיימרת להיות מדינה נאורה ומערבית, נוהגים בדרך כל כך שמרנית ומוזרה."
אמיר יודע על מה הוא מדבר. במדינות העולם מתייחסים בתי המשפט לפוקר בצורה אחרת. בית המשפט העליון בשוודיה, למשל, קבע כי ה"טקסס הולדם" הוא משחק המבוסס על יכולות המשתתפים. גם בדרום קרוליינה התרחש אירוע שאילץ את הרשויות לדון בסוגיה. המשטרה פשטה על דירה
בין העצורים היה גם ד"ר רוברט הנום, מרצה לסטטיסטיקה והסתברות, שאוהב לשחק פוקר בזמנו הפנוי. במהלך משפטו, שעורר עניין רב בקרב השחקנים, קבע בית המשפט כי המשחק לא חוקי. הנום לא ויתר והחליט לערער לבית המשפט העליון, ששינה את ההחלטה והחליט להתיר למשתתפים לשוב לשולחן המשחקים. "על פי הסטנדרטים המודרניים החמישה לא עשו דבר רע והם חפים מפשע," נכתב בפסק הדין.
מי שחקר את הנושא לעומק הוא פרופ' צבי גילולה מהאוניברסיטה העברית בירושלים. "שחקן בעל ותק עשוי לשפר את הישגיו בעתיד ולזכות בדירוג עתידי גבוה יותר מבעבר," הוא קובע. "במשחקון אחד יש לכל אחד מהמשתתפים סיכוי שווה לנצח." לדברי גילולה, "בסדרה ארוכה של משחקים גובר רכיב היכולת על רכיב המזל."
גם אודי, שמשחק יחד עם אמיר באותו השולחן, לא מבין מה הבעיה. "השאלה היא מה יהיה השלב הבא,"? הוא תוהה. "יוציאו גם את השש בש מחוץ לחוק, ואולי גם את המסחר בבורסה, הרי גם במקרים האלו יש אלמנט קטן של מזל, אבל גם שם, כמו בפוקר, אלמנט היכולת והידע עולה על המזל."
למרות שהמשחק טומן בחובו סכנה להסתבכות עם החוק, המשתתפים לא מתכוונים לוותר על הערב השבועי, בו הם מבלים ללא האישה והילדים. "יש אנשים שאוהבים לשחק כדורגל או כדורסל," אומר יוסי, שף במסעדה יוקרתית. "אנחנו אוהבים לשחק פוקר. אנחנו לא משחקים בשביל לזכות או להפסיד," הוא מסביר, "יש לנו חוקים מאוד ברורים על מנת שאף אחד לא 'יפסיד את התחתונים."'
"הכללים שלנו ברורים," מסבירים כל יושבי השולחן, "אצלנו המקסימום ששחקן יכול להפסיד זה 150 שקל, וזאת על מנת שלא תהיה קופה עם המון כסף שתגרום לריבים מיותרים." "בהתחלה שיחקנו על סכומים יותר גדולים," מסביר אמיר, "אבל עם הכסף באו הריבים. אז מצאנו דרך שבה נוכל לשבת כל החברים בכיף, לדבר ולצחוק. וגם על הדרך, יוצאים כמה מאיתנו עם קופה נאה."
"הרי כשאני יוצא לפאב אני מבזבז הרבה יותר מ150- שקל," מוסיף יוסי, "והאמת, כשאני פה עם חברים אני נהנה הרבה יותר, ובדרך כלל אני גם מרוויח."
אבל הפרקליטות לא מתרשמת מהרוח הידידותית, המתוארת על ידי השחקנים, ושם מתכננים כבר את המשך המאבק בתופעה. "איסור חוק ההימורים קיים עוד מהתקופה המנדטורית," אומר עו"ד ערן בנאי מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, "המדינה אימצה אותו וסוגיית הפוקר נדונה כבר בכותלי בית המשפט לאורך כל ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל.
כבר בשנת 1959 קבע בית המשפט כי משחק נחשב ל'משחק אסור' ברגע שרכיב המזל עולה על רכיב היכולת. עוד החליט בית המשפט כי 'בלוף' אינו יכולת."
לפי שעה, לאמיר ולחבריו אין ממה לחשוש. בנאי מסביר כי "עברייני פוקר" הם רק אנשים המשתתפים במפגשים שבהם לא מתקיימים מספר תנאים: המשחק הוא לצורך שעשוע, הפרס או הזכייה סמליים ולקבוצת השחקנים יש אינטרס משותף מלבד הפוקר.
"רשויות האכיפה לא מתכוונות ולא מעוניינות לרדוף קבוצת אנשים נורמטיביים שמשחקים לשם השעשוע," אומר בנאי. "הבעיה שלנו היא נובעת מהפופולריות של המשחק, שהפך לנפוץ בקרב חוגים שונים בישראל. גם בני נוער משחקים אותו, ולהם אין סכומי כסף גדולים. לעיתים הם אפילו גונבים מהוריהם ומבצעים עבירות פליליות אחרות כדי לממן השתתפות ב'טקסס הולדם."'
בסופו של הערב, כאשר אמיר לקח את הקופה הגדולה, החלו השחקנים להתפזר לבתיהם. בזמן שהוא מסדר את הבלאגן שהשאירו החברים, הוא אומר: "אתה רואה? את ארוחת הצהריים שלי מחר אני אוכל בזכות הכסף שהרווחתי הערב."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם