שלח משתלח: עפר שלח על "מחוברות 2"
עפר שלח מפרסם במגזין "רייטינג" מאמר נגד "מחוברות 2": "בעוד פחות מ־40 שנה יתייחסו ל'מחוברות' כאל פורנו רגשי"
מחוברות 2 אלדד רפאלי
שיניתי כמה מילים בציטוט מנייט כדי לשמור את המתח לעוד שורה או שתיים, אבל לא את מהותן. הסרט שאליו התייחס בכובד ראש כה רב היה "גרון עמוק" - לא הלהיט הפורנוגרפי הראשון, אבל בוודאי זה שחרג יותר מכולם מתאי ההצצה והקולנועים עם הכיסאות הדביקים אל מרכז השיח של הבוהמה והאינטלקטואלים. "ניו יורק טיימס" הקדיש לו ביקורת רצינית לגמרי, מרטין סקורסזי התגאה שראה אותו, הוא ודומים לו גרמו לכך שיתחילו לדבר על "פורנו שיק".
40 שנה אחר כך, "גרון עמוק" הוא סתם פורנו, ולא רק מפני שהכוכבת שלו הפנתה לו עורף וסיפרה שעשתה אותו באווירה של אלימות ואיומים. הוא פורנו, כי זה מה שהוא - סרט זול שפונה נמוך, למרות כל המאמצים לתלות בו משמעות גדולה יותר. אין לי שום דבר נגד פורנו, צרכתי לא פעם כמו גברים ונשים לא מעטים בגילי. אבל אף פעם לא קראתי לזה משהו אחר.
יבוא יום, בעוד הרבה פחות מ־40 שנה, שככה יתייחסו ל"מחוברות/ים": כאל פורנו רגשי. מה זה פורנו? כשמפשיטים אקט אנושי מכל הקשר ועידון; כשמקרבים את העדשה לזום כזה, שכל מה שרואים הוא בוכנות עולות ויורדות, של מין או של רגש או של "אמת".
דורון צברי ורם לנדס, ועכשיו גם ג'ולי שלז, כולם יוצרים טלוויזיוניים מתוחכמים, בראו אותו לצרכיו של קהל שבע ריגושים, פסאודו מתוחכם, שרוצה את הפורנו שלו הארדקור, אבל עטוף באריזה שאפשר להתפלסף עליה בגרוש בפינת הקפה.
אמנות אינה מצויה בחשיפה מוחלטת של החיים, אלא דווקא בעיבוד שלהם. היא קיימת במקום שבו טווים חיבור חדש בין דברים שלכאורה אין ביניהם דבר, היוצר הסתכלות חדשה. קהל הברנז'ה שרוטט מול "מחוברות" לא רוצה את כל זה: הוא רוצה "האח הגדול" בהשתתפות אנשים כאילו מודעים, שמכיוון שהם עובדים בתקשורת או צורכים אותה, הם לא יכולים, לכאורה, להשתתף במשהו שאין בו ערך. "מחוברות" נותנת לו את האדולן הזה בעטיפה של מעבדת יוקרה. זה לא עושה את התוכן פחות רחוק מאמנות, פחות פורנוגרפי, ממש כמו שביקורת ב"ניו יורק טיימס" לא עשתה את "גרון עמוק" למשהו יותר מריגוש זול למאוננים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם