האמת מאחורי השקט: בתוך הדיכוי בבחריין
צוות של CNN הגיע לבחריין כדי לתעד את פעילי המחאה ומצא עצמו מוקף בחמושים של המשטר אשר עצרו את העיתונאים באיומי נשק
הגענו לבחריין לצורך צילומי סרט תיעודי על בלוגרים ופעילי אינטרנט במרכז המהפכות וההפגנות במזרח התיכון, אבל כעת ראינו את דיכוי המהומות בבחריין במו עינינו.
בכניסה לבחריין, הופתענו מיד מהשקט המתוח והמפחיד. עוצר נוקשה הוטל, וטנקים וכלי רכב צבאיים גדשו את הדרכים.
בתחילה ראינו מעט מאוד סימנים להפגנות הגדולות שכמעט שיתקו את הבירה לפני מספר שבועות, אבל עד מהרה היינו עתידים לגלות שהמתיחות בבחריין לא נגמרה. היא רק הושתקה בעזרת דיכוי ממשלתי נוקשה.
מקורות הזהירו אותנו שייתכן כי הטלפונים והדואר האלקטרוני שלנו יהיו נתונים למעקב. מטרידה עוד יותר העובדה שרבים מהאנשים שהסכימו לשוחח איתנו נעצרו, או ירדו למחתרת אחרי שכוחות הביטחון פשטו על הבתים שלהם, או איימו עליהם, לדברי בני משפחה או אחרים בקרבתם. פשעם: יציאה נגד הממשלה, כפי שנאמר לנו.
המספרים גבוהים באופן מפתיע. על פי המרכז לזכויות אדם של בחריין, בשלושת השבועות האחרונים, יותר מ-460 בני אדם נעצרו, ועוד 30 נעדרים.
מעבר לחזות המודרנית של מרכז הבירה מנאמה, ומרחק נסיעה קצר מבסיס הצי החמישי של ארצות הברית, ראינו צד של בחריין שהממשלה הותירה מחוץ לתחום לעיתונאים.
הכפרים מסביב נראים כאזור מלחמה, עם שמות של אזרחים שנהרגו רשומים על הקירות בגרפיטי. כשהלכנו במורד סמטה, הרחנו גז מדמיע שלא מזמן נורה לעבר קבוצה של צעירים לא חמושים שצעקו "אללה אכבר". התחושה היה כאילו מישהו התיז לימון לתוך עינינו. היה קשה לנשום. מכלים ריקים של גז מדמיע מתקריות קודמות מילאו את הרחובות.
פעילי זכויות אדם אומרים שכוחות הביטחון צולפים לתוך שכונות מדי יום, ולעיתים קרובות פוגעים באזרחים לא חמושים. במהלך כמה שעות, שמענו יריות שנורו לעבר שני כפרים שונים.
פגשנו אנשים שנורו פעמים רבות עם כדורי רסס. אדם אחד, שאת שמו בחרנו לא לפרסם, השתמש בסכין גילוח כדי להוציא ארבעים רסיסים מתחת לעורו. הוא סיפר לנו שהוא
כדורי הרסס אמורים להיות קטלניים פחות מכדורים רגילים, אבל הם יכולים להרוג אם הפצעים מזדהמים, או שהם חודרים לאברים פנימיים.
פגשנו נער צעיר שנפגע ברגלו מרימון הלם. היו לו שתי חבורות על רגליו, שאחת מהן הפכה לפצע מכוער. אבא שלו טיפל בו, משום שהוא פחד לבקר בבית החולים.
"זה מאוד קשה", אמר נביל רג'אב, נשיא המרכז של בחריין לזכויות אדם. "זה הדבר הקשה ביותר שהתמודדנו איתו. יש פצועים בכל יום, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד איתם. לא יודעים לאן לקחת אותם. זהו למעשה משבר הומניטארי שאנחנו עוברים".
אפילו נהגי אמבולנסים אומרים שהם הפכו למטרות. פגשנו אחד שסיפר לנו שהמשטרה פתחה באש על הרכב שלו כשהו ניסה לעזור למפגינים פצועים, ואז הכו אותו ושברו את רגלו.
זמן קצר אחרי שפגשנו באותם אזרחים פצועים, הזדמן לנו מפגש משלנו עם המשטרה הצבאית של בחריין. כשהגענו לבית של רג'אב, מסוקי משטרה חגו נמוך מעלינו, ולפתע שישה כלי רכב צבאיים ומשאיות רגילות הקיפו אותנו. עשרים רעולי פנים הקיפו את הצוות של CNN ואת רג'אב. כשהאנשים הגיעו אלינו, ניסינו לצלם אותם במצלמת כיס. הם מיד תפסו את המצלמה ומחקו את כל התמונות שהצליחו למצוא.
רעולי הפנים אילצו אותנו לרדת לקרקע באיומי נשק. רג'אב נדחף לעבר מכונית כשידיו מורמות. החמושים לא הראו לנו כל תעודות מזהות כדי לאשר עבור מי הם עובדים.
נלקחנו לתחנת משטרה מקומית בבאודאיה, שם ראינו ארבעה בני אדם עומדים מול הקיר עם כיסויי עיניים ואזיקים. לאחר מכן העבירו אותנו לתחנה אחרת, בעיר חאמד, שם חקרו אותנו כקבוצה וכיחידים. השאלות נעו מהסיבה שאנחנו בבחריין ומה אנחנו מצלמים ועד שאלות אישיות כמו הדת שלנו ופרטים על המשפחות שלנו.
לא הכו אותנו ולא התעללו בנו, אם כי האשימו אותנו שאנחנו שקרנים או שיש לנו דרכונים מזויפים או שנכנסו למדינה ללא אישור – דבר מכל זה אינו נכון. אחרי כשש שעות שוחררנו, כאשר אנשי משרד ההסברה הגיעו למקום.
למחרת בבוקר דיווחו העיתונים על מעצרנו, כשהם מצטטים שלא כשורה גורמים במשרד ההסברה. הם טענו שאנחנו עובדים בלי אישור מתאים, כאשר למעשה היו לנו תעודות זיהוי של CNN ודרכונים אתנו כל הזמן.
במהלך סוף השבוע גילינו שרג'אב הועבר לצבא לצורך העמדה לדין על פרסום תמונות בפייסבוק של אדם שמת במעצר המשטרתי ואשר על גופתו היו סימני עינויים. הממשלה בבחריין אומרת שהתמונות האלה מזויפות.
אחרי המעצר שלנו, נציגים מטעם הממשלה התלוו לצוות שלנו כל הזמן. נאסר עלינו לצלם טנקים או חיילים או את המאהל בכיכר הפנינה. במקום זאת, לקחו אותנו הנציגים לקניון מקומי. הזהירו אותנו שלא ללחוץ יותר מדי או ששוב יעצרו אותנו. בכיר במשרד ההסברה אמר לנו "הפעם אנחנו עלולים שלא לשחרר אתכם שוב".
שאלנו את שר החוץ של בחריין, שיח' חאלד בין אחמד בין מוחמד אל-חליפה, לגבי האלימות כלפי המפגינים. הוא אמר לנו שההפגנות הובילו את המדינה "לקצה" וכי הזעקת הצבא הייתה הכרחית כדי להשיב את היציבות ואת הביטחון.
"הכלכלה שלנו עמדה על סף קריסה", אמר שיח' חאלד. "לכן לא הייתה לנו ברירה אלא להגן על האינטרסים של המדינה מפני התמוטטות, מפני קריסה פנימית מלאה. ומפני איומים חיצוניים. כולנו יודעים איפה אנחנו. כולנו יודעים מי מאיים עלינו וקורא לאנשים להתקומם". כאשר נשאל למי הוא מתכוון, ענה שיח' חאלד "איראן, כמובן".
הטענה שלו הופיעה גם בחוזר של משרד ההסברה. הוא הסביר כי מדובר במאבק עדתי בין סונים לבין שיעים. המלוכה היא סונית ושולטת על הרוב השיעי. הממשלה מאשימה את איראן השיעית בהצתת ההפגנות וחוסר השקט. הממשלה מאשימה את הפעילים בזיוף תמונות והמצאה של פציעות כחלק ממאמצי המפגינים למשוך סימפטיה בינלאומית.
שיח' חאלד אמר לנו שכוחות הביטחון לא יורים לתוך השכונות או לעבר אזרחים לא חמושים. הוא אמר כי "המשטרה לא נכנסת לשכונות ומתחילה לירות באנשים".
שאלנו את שיח' חאלד לגבי העצורים והנעדרים. "היו רבים שהכרתי באופן אישי שנקראו לחקירה ונעצרו, אבל לפרק זמן קצר עבור תשאול. אבל לא שמעתי על מישהו שנפגע באופן כלשהו רק בגלל שכתבו בלוג או שהיו פעילים".
שיח' חאלד גם אמר כי המצב הכללי במדינה החל להירגע. אבל ראינו אנשים מסתתרים בבתיהם ושמענו יריות באור יום. נראה לנו שכוחות הביטחון פשוט הכילו את חוסר השקט בכפרים והפכו אותו לבלתי נראה עבור שאר העולם.
סקוט ברונסטיין, אמבר ליון וטרין פיקסה הם כתבי הדסק הבינלאומי של רשת CNN
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם