אלן דרשוביץ לא קונה את החרטה של גולדסטון
המשפטן היהודי לא חושב שמילות הסליחה מספיקות, ומצפה מגולדסטון ללכת לאו"ם כדי שיפעלו על פי המידע המעודכן. עד אז הוא יישאר בעיניו מפלצת
הפרופסור מהארוורד, עורך דין, אינטלקטואל, סופר, כוכב טלוויזיה - רוק סטאר של עולם המשפט האמריקאי, מוכן להתייצב על כל במה ולהגן על ישראל. בלי למצמץ ובלי להתנצל הציב את עצמו בראש החץ של המאבק בדוח.
דרשוביץ קבע בדוח הנגדי שלו כי "המתודולוגיה של דוח גולדסטון הייתה מעוותת במכוון," ובהתאם, לא הסתפק בקריעת הדוח לגזרים, אלא כיוון גם לשופט עצמו, מי שעיוות לשיטתו את המציאות כדי לנפק דוח שגרם נזק מדיני חמור לישראל.
"אין פלא שהמבקרים מביעים ספק ביחס למניעים שלו," כתב דרשוביץ על גולדסטון, וזו התבטאות עדינה יחסית. אחר כך כינה אותו "בוגד." על אף שחזר בו מהאמירה הקשה, הסביר ש"עמוק בלב, האם אני מאמין שהתיאור הזה הולם אותו לאור העובדה שהשתמש ביהדותו הן כחרב והן כמגן? אתה יודע, אם הנעל מתאימה לרגל,"... בריאיון שהעניק לאחר מכן לדנה וייס ב"פגוש את העיתונות," השווה דרשוביץ את נימוקיו של השופט למעשיו בדרום אפריקה של ימי האפרטהייד, להסברים שנתן יוזף מנגלה הנאצי.
ההתנצלות של גולדסטון תפסה את דרשוביץ - הנה אירוניה משעשעת - בדרום אפריקה, שבה הוא מטייל באזורים שבהם אין כמעט קליטה בטלפון הסלולרי, והיכולת להגיב מוגבלת. למרות התנאים הקשים התפנה דרשוביץ לשיחה על מאמר החרטה של גולדסטון, ועל סיכויי ישראל להשתמש בו לתועלתה.
האמת, אפשר היה לנחש מראש: דרשוביץ לא מסתפק במאמר בעיתון, חשוב ומפתיע ככל שיהיה. הוא רוצה פעולה ועכשיו.
פרופ' דרשוביץ, האם המאמר של גולדסטון מגלם נסיגה מלאה מההאשמות הבעייתיות ביותר של הדוח שלו?
"יש בו נסיגה מלאה משתיים מההאשמות החריפות ביותר. האשמה מספר אחת, זו שלפיה לישראל הייתה מדיניות של טיווח מכוון של אזרחים, שהיא תכננה במכוון להרוג אזרחים. אני חושב שגולדסטון יודע עכשיו שהוא טעה ביחס לזה. הוא כמובן לא יודה שהוא טעה, אלא יאמר שהתקבל מידע חדש, אבל הוא תמיד טעה. מעולם לא היו שום ראיות
"האשמה מספר שתיים שגולדסטון שינה את דעתו ביחס אליה, נוגעת לחקירות שישראל ניהלה כדי לבדוק את התקריות. הוא אמנם אומר שהוא היה מעדיף שישראל תעשה יותר, אבל לפחות מסכים שהיא עשתה לא מעט כדי לחקור תקלות, בוודאי יחסית לחמאס שלא חקר שום דבר".
אבל גם יש האשמות שנותרו על כנן?
"הוא דיבר קצת על כך שחמאס ביצע פשעי מלחמה, אבל לא חזר בו מעוד טעות חמורה של הדוח. למעשה הוא ניקה את חמאס מהסתרה מכוונת של לוחמים בתוך אוכלוסייה אזרחית. זו טעות חמורה שאפשר בקלות להוכיח בצפייה בקטעי וידאו מהמלחמה. הוא היה צריך לתקן גם את הטעות הזאת."
אז בסך הכל אתה מרוצה? כי אתה נשמע די מאוכזב.
"לי אישית האכזבה הגדולה היא מכך שגולדסטון לא נראה כמי שמנסה לעבוד על משיכה רשמית, על ביטול רשמי, של מסקנות דוח גולדסטון. אם הוא רוצה באמת לעשות תשובה, להיות 'בעל תשובה,' הוא צריך ללכת לאו"ם. הוא צריך ללכת לתובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי, ולהגיד להם באופן רשמי שהדוח היה מוטעה, ושהם צריכים לפעול על פי המידע החדש והמעודכן. מכיוון שהוא רמז שאין לו כוונה לעשות דבר כזה, אני לא יכול לראות בו בעל תשובה אמיתי."
אם זה המצב, יש לך הסבר למה הוא בכלל כתב את המאמר?
"זו אכן שאלה גדולה. יש לו מחויבות, מוסרית וגם חוקית למשוך את החלקים של הדוח שהוא מזהה כמוטעים, או לפחות את החתימה שלו מהחלקים האלה. לעורך דין יש מחויבות חוקית לתקן את הרקורד המוטעה. והוא צריך לתקן אותו באופן רשמי."
ביום ראשון מיהרו דוברים של הרשות הפלסטינית להודיע שבכוונתם להמשיך לדחוף את הקהילה הבינלאומית לגינוי רשמי של ישראל, שביצעה לטענתם "פשעי מלחמה." מה שכתוב בדוח כבר נחתם טענו ברשות, "ואינו תלוי עוד בדעותיו האישיות של גולדסטון." השופט עצמו אמר לסוכנות הידיעות אי.פי שאין בכוונתו לבקש ביטול של הדוח - בכך הכחיש את מה שציטט מפיו שר הפנים אלי ישי שמיהר, אולי מיהר מדי, להזמין את השופט לביקור בישראל.
האם העובדה שגולדסטון כנראה לא מתכוון לנסות לתקן את הדוח, גורמת לך לחשוד שאולי מטרתו הייתה רק לתקן את היחסים הרעועים שלו עם חלקים מהקהילה היהודית שהיו ביקורתיים כלפיו, בלי שיצטרך לפעול באופן מעשי נגד הדוח?
"זו ספקולציה שנשמעת לי סבירה. חובת ההוכחה עליו להראות שהוא באמת התכוון למה שכתב במאמר שלו ב'וושינגטון פוסט.' הוא צריך להוכיח שהוא מוכן לעמוד על עמדותיו, לתמוך בהן במעשים. הוא טען בזמנו כאשר הצטרף לוועדה שהוא מצטרף אליה כדי לדאוג לכך שהדוח יהיה אובייקטיבי - ואם כך יש לו מחויבות לדאוג לאובייקטיביות כזאת בהתעקשות על שינוי הדוח."
בהנחה שגולדסטון לא יפעל לשינוי המצב הקיים, האם לישראל יש סיכוי לשכנע את המוסדות הבינלאומיים לשנות את הדוח או למשוך אותו?
"המקום היחיד שיש בו סיכוי למהלך כזה הוא בית הדין הפלילי הבינלאומי, משום שהתובע שם הוא אדם הגון מאוד ואיננו יציר או פונקציה של האו"ם."
וזה יקרה גם בלי פעולה רשמית של גולדסטון?
"כן, אפילו עצם המאמר של גולדסטון ייטע ספק במוחו של התובע של בית הדין הבינלאומי, כי הוא אדם עם ראש פתוח."
ומה עם האו"ם?
"אין כמובן שום תקווה כזאת בהקשר לאו"ם. האו"ם קיבל את מה שהוא רצה. הוא מרוצה מהדוח כמו שהוא, ולא יעשה שום דבר. זה שלגולדסטון יש קצת חרטות, לא ישנה שום דבר לשום גוף שקשור לאו"ם."
זה עשוי לשכנע אותם לוותר על חקירות כאלה בעתיד?
"לא, אני לא רואה שום סיכוי שיקרה דבר כזה. לאו"ם יש אג'נדה, הם היו עורכים את החקירה הזאת בכל מקרה, ומגיעים למסקנות האלה בכל מקרה. הדבר היחיד ששונה בדוח הזה - ה'מה נשתנה' של הדוח הזה - הוא העובדה שגולדסטון חתם עליו בשמו. העובדה שהוא יהודי ושהוא ציוני, זה מה שהוסיף לאמינות של הדוח."
ועכשיו כשיש לו מחשבות חרטה?
"באופן אירוני, החרטה שלו, העובדה שליהודי ולציוני הזה יש הרהורי חרטה, אפילו מגדילה את האמינות של הדוח בשלב זה, כי זה תורם לרושם שאכן מדובר באיש הגון. בינתיים, האיש ההגון הזה עדיין חתום על הדוח. לכן חשוב כל כך שהוא ידרוש להסיר את שמו. לדוח הזה מעולם לא הייתה שום אמינות, וזה שפתאום גם גולדסטון הבין את הטעויות הברורות מאליהן של הדוח, לא עושה עליי רושם גדול.
"נכון שיש בקהילה היהודית כמה אנשים שלא אהבו את מה שהוא עשה, אבל הטענה של כל מיני אנשים שבגלל זה הוא חזר בו, לא עומדת במבחן המציאות. יש הרבה מאוד יהודים שאוהבים את גולדסטון. ג'יי סטריט אוהבים אותו. יצא עכשיו ספר חדש ואוהד על הדוח, שבערך חצי ממנו נכתב על ידי יהודים ("דוח גולדסטון: המורשת של חקירה היסטורית של הקונפליקט בעזה" מאת אדם הורוביץ, ליזי רטנר ופיליפ וייס, עם הקדמה מאת דזמונד טוטו. ש"ר). הרבה יהודים אוהבים את דוח גולדסטון, כי הם שונאים את ישראל. הוא נתן להם משהו להסתמך עליו בחתימה שלו על הדוח הזה."
המתקפה שלך אחרי הדוח התבלטה בין השאר בכך שלא רק תקפת את תוכן המסמך, אלא גם את האדם עצמו. כשהתראיינת לרדיו בישראל, שמעו אותך קובע שגולדסטון הוא "מוסר" - כאילו מגיע לו שינהגו בו דין מוסר.
"זאת הייתה טעות בהבנת השמיעה. חשבתי ששאלו אותי אם הוא מונסטר (מפלצת), אפילו לא ידעתי מה המילה 'מוסר' אומרת. אני לא אדם דתי, ולא קונה את כל העניין הזה של 'מוסר.' אני לא משתמש במילים כאלה. אבל זה נכון שהעניין שלי עם גולדסטון גם הפך לעניין מאוד אישי."
גם לקרוא לו "מפלצת" זה די בוטה, למה זה צריך להיות אישי כל כך?
"זה חייב להיות אישי כי גולדסטון קשר את השם שלו ואת האמינות שלו כיהודי לעלילת הדם הזאת. המתקפה עליו חייבת להיות אישית. הטיעון של אלה שדיברו בעד הדוח גם הוא היה אישי, אנשים אמרו שהם לא יודעים אם הדוח נכון או לא נכון, אבל שגולדסטון הוא אדם גדול. הם אלה שהפכו את כל העניין לאישי והכריחו אותי להראות שגולדסטון הוא לא איש גדול. גם הסליחה שלי תהיה אישית, אם יבוא הרגע שצריך לסלוח לו, אבל בינתיים לא הגיע הזמן. כל עוד הוא לא עושה שום דבר כדי למנוע המשך שימוש בדוח שלו, נצטרך לשבת ולחכות מה הוא יעשה הלאה. המאמר לא מספיק."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם