חוכמת הזן: על קור הרוח היפני
לעומת היפנים שקיבלו את אסון רעידת האדמה בארצם בשקט יחסי, היהודים מסרבים לקבל את המציאות כמו שהיא. אולי בזה הייחוד שלנו
בהרהרי בתופעה אנושית חריגה זו, נזכרתי בדברים ששמעתי מפרופ' ג'ילו ליו חוקרת הפילוסופיה הסינית, הטוענת שהסינים יודעים להשלים עם אסונות טבע ועם תקופות ארוכות של דיכוי פוליטי משום שלסינים תרבות של זן.
על פי תורת הזן, המציאות היא רבת תהפוכות, אבל היא תמיד שואפת להרמוניה. מה שעולה יורד ומה שיורד יעלה. הסינים יודעים שדיכוי לא ישרור לנצח, ולאחריו תבוא תקופה טובה יותר אשר אף היא לא תשרור לנצח. אין ספק שאף היפנים שותפים לאותה תרבות של זן המאפשרת להם את הנשימה הארוכה ואת הספיגה של התקופות הקשות.
ההבדלים בינינו לבינם
תפיסת העולם כגלגל העולה ויורד חליפות נשמעת כתפיסה שיש לה מקורות יהודיים, ואכן יש עדויות במקורות לתפיסה כזו. אולם כאן מתגלה הבדל מהותי בין שתי התרבויות. תרבות הזן היא תרבות סובלנית מאוד. היא איננה מצפה מן המציאות דבר, אלא שואפת להיטמע בו. אין בעולם אל שאפשר לדרוש ממנו מוסר או צדק. המציאות פשוט ישנה כמו שהיא, ושאיפת האדם היא להתאים את עצמו לתהפוכותיה. השאיפה היא אכן לשקט ולהרמוניה כמו גן יפני.
היהדות אף היא מכירה בתהפוכות המציאות אבל זוקפת אותן לרצון האל. הוא זה שהבטיח את חורבנה של ירושלים כעונש על חטאי עם ישראל, והוא זה שגם הבטיח את תחייתה של ירושלים.
אך היהודי איננו מסכים עם המציאות כפי שהיא. הוא דורש מן האל צדק. הוא
מבקש את רחמי האל על סדום ועמורה ודורש להתחשב בצדיקיה. הוא מתווכח עם האל ומבקש רחמים גם אחרי חטא העגל.
הוא לעולם איננו משלים עם המציאות. עניינו הוא עם בורא העולם. היהודי לפיכך איננו סובלני. הוא מחפש משמעות, נסער והיסטרי, מחפש אשמים ואף מטיח דברים כלפי מעלה, אבל גם נחלץ להצלה ולעזרה.
אנו והיפנים אכן שני עמים עתיקים, וכאשר אנו נוכחים בשתיקה האצילית נוכח האסון, אנו מקנאים בקור הרוח והתמודדות מושלמת, אולם בטרם נחוש אכזבה מעצמנו שאיננו כאלה, יש להבין את ההבדל העמוק שבינינו.
החיים על פי הערכים היהודים מצטיינים פחות בקור רוח במצבי אסון, אולם הם מצטיינים יותר בבקשת משמעות. אי קבלת האסון, לפיכך, הוא אולי שורש יחודינו.
ד"ר יוסף יצחק ליפשיץ הוא עמית בכיר במרכז שלם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם